פרשנות מצטטת על משלי ה:טו

וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה. נִזְדַּמֵּן לוֹ שֶׁרָאָה שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ, סִימָן הוּא שֶׁשְּׁלֹשָׁה הֵם שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לָהֶם אִשָּׁה אֶל הַבְּאֵר, וְהֵם יִצְחָק יַעֲקֹב וּמֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהָאִשָּׁה נִמְשֶׁלֶת לִבְאֵר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ה טו) ״שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ״. וְנוּכַל לוֹמַר עוֹד שֶׁשְּׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ, רֶמֶז שֶׁשְּׁלֹשָׁה שׁוּתָפִין בָּאָדָם, וְעַל כֵּן נִזְדַּמְּנָה לוֹ שֶׁשְּׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן שָׁתוּ מִן הַבְּאֵר, כָּךְ שְׁלֹשָׁה שׁוּתָפִין שֶׁבָּאָדָם מִשָּׁם יַשְׁקוּ כָּל הַנּוֹלָדִים. ״וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר״, כִּי הָאִשָּׁה הַצְּנוּעָה נִקְרֵאת ״גַּן נָעוּל מַעְיָן חָתוּם״ (שיר השירים ד יב), וּכְאִלּוּ נֶחְתָּם בְּאֶבֶן, וְלֹא יִפָּתַח כִּי אִם בְּעֵת הַתּוֹלָדָה, וְאַחַר זֶה יָשִׁיבוּ הָאֶבֶן לִמְקוֹמוֹ, שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ מִזֶּה הַבְּאֵר כִּי אִם בְּעֵת הַצֹּרֶךְ לְקִיּוּם הַמִּין.

דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי תשטה אשתו וגו'. טעם פרשת הסוטה וסודה פירשוה רבותינו ז"ל בספר הזוהר [נשא קכ"ד א'] כמו שנפרש בגזירת האל. ונתעוררו רבותינו ז"ל על סמיכת פרשה זו לפרשה של מעלה ואמרו מאי האי לגבי האי. <תרגום - מה לפרשת סוטה אצל פרשת מעילה>. אלא כמה דכתיב למעול מעל ביי'. <אלא כמו שכתוב שם "למעול מעל ביי" כתוב גם כאן "ומעלה בו מעל">. ור' אלעזר אמר איש איש. <ורבי אלעזר אמר "איש איש">. מאי איש איש דהא בחד סגי. <מדוע פעמים איש איש באחד היה די>. אלא הא אוקמוה. <אלא כבר העמידוהו>. אבל איש איש משמע איש דאיהו איש וקיים קרא דכתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארו. <אבל איש איש פירושו איש שהוא איש שקיים הכתוב (משלי ה טו) "שתה מים מבורך ונוזלים מתוך כדו" (שלא נתן עינו באשה אחרת)>. כדין הוא איש בעלמא איש לגבי אתתא. <אז הוא איש בעולם איש אל אשתו>. כוונת המאמר הזה כמו שאמרו רבותינו ז"ל בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו אין האיש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו. ומעלה בו מעל הא בחד סגיא אמאי תרי. <"ומעלה בו מעל" הרי באחד היה די למה ב' פעמים "מעל">. אלא חד לעילא וחד לתתא חד לכנסת ישראל וחד לבעלה. <אלא אחד למעלה ואחד למטה אחד לכנסת ישראל ואחד לבעלה>. בגיני כך והביא האיש את אשתו אל הכהן. <משום זה "והביא האיש את אשתו אל הכהן">. אמאי אל הכהן. <למה אל הכהן ולא לשופט>. רזא דמלה בגין דכהנא שושבינא איהו דמטרוניתא. <סוד הדבר הוא משום שהכהן שושבינה של המלכה>. הכא אית לאיסתכלא הא כתיב ושחט את בן הבקר לפני יי'. <כאן יש להסתכל הרי כתוב "ושחט את בן הבקר לפני יי">. ושחט אחרא ולא כהנא. <ושחט דהיינו אחר ולא הכהן>. דכהנא אסיר ליה בדינא בגין דלא יפגם ההוא אתרא דאחיד ביה. <משום שהכהן אסור לו לפעול בדין כדי שלא יפגם אותו מקום שהכהן אחוז בו>. ואת אמרת והביא האיש את אשתו אל הכהן למידן דינהא. <ואתה אומר "והביא איש את אשתו אל הכהן" לדון הדין שלה>. אלא ודאי כהנא לדא בגין דאיהו שושבינא דמטרוניתא. <אלא ודאי רק הכהן ראוי לזה משום שהוא שושבינה של המלכה>. וכל נשי עלמא מתברכן בכנסת ישראל. <וכל נשי העולם מתברכים מכנסת ישראל>. וכהנא קאים לאתקנא מילין דמטרוניתא ולעיינא בכל מה דאיצטריכא. <והכהן עומד לתקן דברי המלכה שהיא המלכות ולעיין בכל מה שהיא צריכה>. בגיני כך כהנא לדא ולא אחרא. <משום זה רק הכהן ראוי לזה ולא אחר>. ואי תימא דאיהו עביד דינא לא הכי דהא לאסגאה שלמא קא אשתדל בהאי ולאסגאה חסד. <ואם תאמר שהכהן עושה דין אינו כן אלא כדי להרבות שלום הוא משתדל בזה ולהגדיל החסד>. דאי ההיא איתתא אשתכחת זכאה כהנא אסגי שלמא בהו. <כי אם האשה ההיא נמצאת נקיה הכהן מרבה שלום בהם>. ולא עוד אלא דמתעברא בברא דכר ואיתעביד שלמא על ידוי. <ולא עוד אלא שמתעברת בבן זכר ונעשה שלום על ידו>. ואי לא אשתכחת זכאה איהו לא עביד דינא. <ואם אינה נמצאת נקיה אין הכהן עושה דין>. אלא איהו שמא קדישא דאיהי קא משקרת ביה ההוא עביד דינא וההוא בדיק לה. <אלא שם הקדוש ההוא שהיא שיקרה בו הוא עושה דין והוא בודק אותה>. ותא חזי כהנא לא עייל גרמיה להאי אלא כד היא יהבת גרמה קמיה לזכאה. <בוא וראה הכהן לא הכניס עצמו לזה אלא כשהיא נותנת עצמה לפניו להשקותה כדי שתזכה>. זמנא ותרי שאיל לה כיון דאיהי בעייא לאשכחא זכאה כדין כהנא עביד עובדא בגין לאסגאה שלמא. <פעם ושתים שואל אותה וכיון שהיא רוצה להמצא נקיה אז עושה הכהן מעשה כדי להרבות השלום>:

זו סנהדרין. שהתורה נקראת במשלי באר מים חיים ונוזלים מתוך בארך וכמ"ש במ"ר פי"ט סכ"ו. ושירת הבאר הוא על התורה ע"ש. ועיין שי"ר פ' מעין גנים מ"ח פעמים באר כנגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם: