פרשנות מצטטת על משלי ו:ב

ובמדרש כי עבדך ערב את הנער, זהו שאמר הכתוב (משלי ו׳:א׳) בני אם ערבת לריעך וגו', דרך הערב לשאול מן הלוה תרצה שאכנס ערב בשבילך, על זה אמר נוקשת באמרי פיך, ודרך הערב ג"כ שהוא מודה למלוה בכך ועל זה אמר (שם) נלכדת באמרי פיך. עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך, רעיך השני מלא, כלומר שצריך להתרפס לפני שניהם לפני המלוה שימתין לו ולפני הלוה שיוציאנו מן הערבות. ועל מי נאמר מקרא זה על יהודה שהיה ערב ליעקב אביו, שאמר כי עבדך ערב את הנער. אמר לו יוסף כשם שאתה ערבת לבנימן למה לא ערבת לאחיך, שאני רואה בגביע שלי שאתה מכרת לאחיך בכסף וצערת את אביך עד שאמר טורף טורף. כששמע יהודה צעק בקול גדול, אמר כי איך אעלה אל אבי וגו'. אמר לו בוא ונתוכח שנינו, אמור מליך וסדר זיינך. אמר יהודה לנפתלי לך וראה כמה שוקים במצרים, קפץ וחזר ואמר י"ב, אמר יהודה לאחיו אני אחריב מהם שלשה, טולו כל אחד שוק אחד. אמרו לו יהודה אין מצרים כשכם, אם תחריב מצרים תחריב את כל העולם כלו. אמר לו בתחלה באת עלינו בעלילה ואמרת לנו מרגלים אתם, שניה לראות את ערות הארץ באתם, שלישית גביע גנבתם, אני נשבע בחיי אבי הזקן ואתה נשבע בחיי פרעה הרשע, אם אני מוציא חרבי מנרתקה אמלא כל מצרים הרוגים, א"ל יוסף אם תוציא חרבך אני כורכה על צוארך. א"ל יהודה אם אפתח פי אבלע אותך. אמר לו יוסף אם תפתח פיך אני סותמה באבן. אמר יהודה מה נאמר לאבי, אמר לו יוסף אמור לו הלך החבל אחר הדלי. אמר לו דין שקר אתה דן אותנו, אמר לו אין דין שקר אלא מכירת אחיכם. אמר יהודה נורא דשכם דלוק בלבי, אמר לו יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי. אמר יהודה רתח אנא ולית מהימן לי. אמר יוסף רתחא דידך אנא מתבר. אמר יהודה עכשיו אני צובע שוקים שבמצרים בדם, אמר לו צובעים אתם כל ימיכם שכן צבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרוף טורף יוסף. הסכימה דעתם להחריב את מצרים כיון שראה יוסף כן אמר אתודע להם ולא יחריבו מצרים, מיד ויאמר יוסף לאחיו אני יוסף אחיכם.

אָדָם יוֹצֵא לַשּׁוּק, יְהִי דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּמִי שֶׁנִּמְסָר לְסַרְדְּיוֹט חָשׁ בְּרֹאשׁוֹ, יְהִי דּוֹמֶה בְּעֵינָיו, כְּמִי שֶׁנְּתָנוּהוּ בְּקוֹלָר. עָלָה לַמִּטָּה וְנָפַל, יְהִי דּוֹמֶה בְּעֵינָיו כְּמִי שֶׁהֶעֱלוּהוּ לַגַּרְדּוֹם לִידוֹן. נקיט שלשה דמיונים כנגד מחשבה ודבור ומעשה, והוא כשחטא במחשבה והרהורים רעים דומה כְּנִּמְסָר לְסַרְדְּיוֹט, שעתה מצא היצר הרע מקום באדם לשלט בו, והוא המוח והלב ששם הם מחשבות והרהורים רעים, וכשחוטא בדיבור גם כן דומה כְּמִי שֶׁנְּתָנוּהוּ בְּקוֹלָר, כי האדם נתפס ונצוד בדבורו יותר, וכמו שנאמר (משלי ו, ב) נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ, ודימה זה לנתינת הקולר, גם 'קוֹלָר' הוא 'קו"ל רי"ש'. ואחר כך כשחטא גם במעשה דומה כְּהֶעֱלוּהוּ לַגַּרְדּוֹם, כי אין מעלין לגרדום אלא העושה מעשה ממש, וְ'גַּרְדּוֹם' הוא למפרע 'מדור ג' כי במעשה נעשה 'מדור שלישי' ליצר הרע אצל האדם. והנה ראשי תיבות שלשה אלא [סַרְדְּיוֹט קוֹלָר גַּרְדּוֹם] קס"ג מספרם אֶצְבַּע [163], לכן כל מכה תכונה בשם 'אֶצְבַּע' וכמו שנאמר (שמות ח, טו) אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא. ולכן אמרו חכמים טוב לאדם להסתכל תמיד באצבע שלו כדי שיזכור שלשה דמיונות אלו הרמוזים באצבע, ובזה יובן בס"ד (ישעיהו נח,ט) אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן, רצונו לומר מוֹטָה של עונות אז שְׁלַח אֶצְבַּע, השלשה דמיונות הנז' הרמוזים באצבע.