עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא ׀ בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֘י בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃
שד"ל
ונגש, בנין נפעל, יהיה נִגָש ודחוק, על ידי שאיש איש יגוש את רעהו ואת אחיו ירהבו, יפצרו וידחקו לקבל שררה, לשון ורהב רעך (משלי ו' ג') דְּחוֹק אותו למען ישלם, וכן בארמי וסורי רְהַב וסַרְהֵב וסרהב ענינם זירוז ונחיצה, ועיין למטה ל' ז'. והמפרשים כלם הלכו בדרך אחרת, וחשבו שכוונת הנביא לצייר מעמד העם אשר אין לו קצין שוטר ומושל, ואיש את רעהו חיים בלעו, והנער מתגאה על הזקן והנקלה על הנכבד.
תוספות יום טוב
נתנה על מצחו. של ראש ושל יד על פס ידו. רש"י. ופירש הר"ב דחכמים למדו ג"ש כו'. בספ"ג דמנחות דף ל"ז נאמר כאן (שמות י"ג) בין עיניך ונאמר להלן (דברים י״ד:א׳) לא תשימו קרחה בין עיניכם מה להלן בגובה הראש מקום שעושה קרחה כו' ומ"ש הר"ב במקום שמוחו של תינוק רופס. ברייתא אחריתא לעיל מהך. והמכוין שמבין עיניך מקום התחלת השער בכל מקום שמוח של תינוק רופס הוא מקום תפילין. ופי' רופס מתרכך. ונ"ל שהוא מלשון התרפס ורהב ריעך (משלי ו' ג') שענינו ההכנעה והרכיכות בדברים רכים. ומ"ש הר"ב על ידך בגובה היד. דמה תפילין של ראש בגובה שבראש. אף של יד בגובה שביד [*במנחות שם וכן] מ"ש הר"ב קיבורת הכל בברייתא אחריתא. ופי' בתוס' לשון קבוצת בשר כמו קיבורא דאהיני: