עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל ׀ תִּשְׁכָּ֑ב מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃
כלי יקר
צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר. אֵין צַו אֶלָּא זֵרוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בִּמְקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס. אֵין זֵרוּז כִּי אִם בִּמְקוֹם עַצְלָה, וּכְתִיב (משלי יט טו) ״עַצְלָה תַּפִּיל תַּרְדֵּמָה״, וּכְתִיב (שם ו ט) ״עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב״. וְכָאן הוּא מְצַוֶּה שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּיקִידַת אֵשׁ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמִּצַּד הָעַצְלָה הַמְּצוּיָה בָּאָדָם יָבֹא לִידֵי תַּרְדֵּמָה וִיקַלְקֵל הַקָּרְבָּן, עַל כֵּן הוּא צָרִיךְ זֵרוּז. וְדוּגְמָא לָזֶה פֵּרֵשׁ הָרְאֵ״ם בְּעִנְיַן חֶסְרוֹן כִּיס, שֶׁאִכָּא צַעַר טוּבָא בִּיקִידַת הָאֵשׁ כָּל הַלַּיְלָה יוֹתֵר מִצַּעֲרוֹ שֶׁל חֶסְרוֹן כִּיס. וּמִכָּאן לָמְדוּ רז״ל (שבת כ.) לוֹמַר שֶׁסְּתָם כֹּהֲנִים זְרִיזִים הֵם, כִּי הַכָּתוּב זֵרְזָם בְּאָמְרוֹ ״צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר״ לְדוֹרוֹת, שֶׁכֻּלָּם יִהְיוּ מְזֹרָזִים בָּעֲבוֹדָה וְיַעֲבִירוּ שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפֵּיהֶם, וְיִתְעַסְּקוּ בָּעֲבוֹדָה כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר.
פירוש מהרז״ו
ז' דברים אמר שלמה. ילקוט משלי כ"ב ושם חסר ארי בחוץ. הנה המדרש הזה אומר דרשני בקרוני איך דרשו כן ומאין למדו שאמר לעצל כן והוא משיב בסדר זה ולא הביאו פסוקים אחרים שבמשלי שמדברים אודות העצל ולמה דוקא שבעה דברים. אך האמיתית הענין בזה שהמדרש דורש פסוקים של משלי כ"ו פסוק י"ג י"ד ט"ו ט"ז אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחובות הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם ואין אנו מוצאין בכל התנ"ך שבעה חכמים שיקרא שבעה משיבי טעם ע"כ דורשים שפי' שבפסוקים אלו כתובים שבעה דברים שאומרים ומשיבין לעצל ועצלותו מתגברת על כולם והוא חכם בעיניו מהם והנה כאן בפסוקים אינו מונה אלא ד' דברים. א' אמר עצל שחל בדרך. ב' ארי בין הרחובות. ג' הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו. ד' טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו. ואיך יאמר על זה שבעה משיבי טעם ועדיין חסר ג'. וגם ד' אלו שאמר אין להם שייכות זה לזה ולמה יאמר העצל כן. אך חז"ל אשר ידעו לדרוש התורה על אמיתתה ע"פ המדות למדונו איך לדרוש למלאות מחסור הפסוקים ואיך הם שבעה ומ"ש אמר עצל פי' שמשיב דבר לשואליו ושייך לפסוק י"ב הקודם ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו וכמ"ש בסוף חכם עצל בעיניו על שהוא עצל ללמוד אומר שכבר הוא חכם ואינו צריך ללמוד וכשאומרים לו לך ללמוד אצל הרב שהכל לומדים אצלו בעיר פלוני מקום הישיבה (עי' קה"ר פסוק עמל הכסילים תיגענו אשר לא ידע ללכת אל עיר ודרשו אל עיר שהרב שם וזהו רבך בעיר) הוא משיב אני מתיירא לילך מעיר לעיר שהרב שם כי סתם דרכים בחזקת סכנה מן החיות וכדומה ומתשובת העצל אנו מבינים מה ששאלו ממנו שילך לעיר אחרת שהדרך רחוק וזה ע"פ מדה ט' ולמוד מענינו שקראו הכתוב חכם בעיניו שאינו צריך ללמוד ואומרים לו שצריך לילך למקום שהכל הולכים ללמוד ומשיב ארי בדרך בעיר רחוקה שצריך דרך לילך לשם ומתיירא שלא יזיקנו והנה הכתובים מכחישים עצמם תחלה אמר שחל בדרך פי' לעיר אחרת ואח"כ אמר ארי בין הרחובות היינו בעיר עצמה ואח"כ אמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו הרי שאין כאן לא דרך ולא רחובות שמתעצל לקום ממטתו ע"כ דרשו ע"פ מדה ט' וי"ז שיש סדר לדברים שאחר שהשיב משחל שבדרך אבל אם היה הרב בעירו היה הולך אצלו השיבו לו הרי הוא בא במדינה פי' בעיר זה שאתה דר בו וכמ"ש במדרש אסתר פסוק ויהי בימי שמ"ש מדינה פירושו עיר ומאחר שאין דרך מפסיק לך למוד כאשר דברת על זה משיב פעם ב' ארי בין הרחובות הרי אני צריך לילך ב' וג' רחובות לבית הרב ואני מתיירא והיה להם להשיב הרי הוא בא בתוך רחוב שלך רחוב ב' וג' בתים ואין כאן רחובות וזה חסר בפסוק שכאן כתוב הדלת תסוב על צירה באותו בית עצמו ובהכרח שכוון שלמה על מה שמפורש במקום אחר ע"פ מדה ז' וי"ז להשלים שבעה דברים והיינו במשלי כ"ב פסוק י"ג אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח היינו מ"ש במשלי כ"ו הנ"ל ארי בין הרחובות וכאלו כתוב כאן ג"כ ארי בחוץ שאחר שאמר ארי בין הרחובות אבל אם היה אצל ביתו בחוץ בלא רחובות היה הולך אז השיבו לו הרי הוא אצל ביתך בלא רחובות וזה ע"פ מדה ל"א שכן הוא הסדר האמתי דרך רחובות חוץ שהשיב הרי הארי בחוץ בב' וג' בתים ואני מתיירא מן הארי שבחוץ וכאן כתיב עוד הדלת תסוב על צירה וכל מה שכתוב בד' פסוקים אלו הם דברי העצל ואיך יאמר שהדלת פתוחה וא"כ צריך לילך וע"כ בהכרח לומר שהם דברי המשיבים שאומרים לו הרי אמרת שאתה מתיירא מהארי שבחוץ ב' או ג' בתים הרי הוא בבית שאצלך בלא חוץ רק ב' או ג' פסיעות לפתוח הדלת על זה השיב שהדלת סתום וטורח לו לפתוח על זה השיבו לו הדלת פתוחה שסובבת על צירה ועל זה השיב מבקש אני לישן מעט וטורח לי לקום ממטתי ועל זה השיבו פסוק משלי ו' עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך היינו מ"ש כאן ועצל על מטתו וכשעומד משנתו בהכרח בעבור שרוצה לאכול אך רוצה שיתנו אל פיו ואינו רוצה ליתן בידיו אל פיו וזה משל כי גם כשהטה את לבבו לקום משנתו וילך אצל הרב שאצל ביתו או שהרב בא אצלו ללמוד הוא מתעצל ליתן התורה אל פיו לחזור מה שלמד וזה שאמר טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו ועל כן משיבים לו מאחר שאין אנו מועילים עמך כלום לא לילך אצל הרב ולא ללמוד אף שבא אצלך א"כ אתה מיואש ולא יועיל לך עוד תורה וחכמה כי אתה בנערותך כבר חכם בעיניך ותהיה רע מן הסכל לעולם וזהו מ"ש מחורף עצל לא יחרוש וזה משל על ימי הנערות עת המסוגל ללמוד שיועיל כמו החרישה והזריעה בימות החורף וא"כ בעת הקציר מה יקצור היינו לעת הזקנה שאז לא יועיל הלימוד וכמה שכתוב אבות פרק ד' הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש והלומד זקן וכו' וכשמגיע לימי הזקנה אז מתחרט וזהו ושאל בקציר ואין ע"כ לא הביא מפסוקים עצל רק אותם שכתוב בהם אמר עצל או ושאל וכן פסוק עד מתי עצל תשכב הוא דרך שאלה וטענה לקיים מ"ש משיבי טעם ויש כאן שבעה דברים שהשיבו לו על ז' טענות. א' ארי בדרך. ב' ארי בין הרחובות. ג' ארי בחוץ. ד' הדלת נעול. ה' עצל על מטתו שרוצה עוד לישן מעט. ו' נלאה להשיבה אל פיו. ז' מחורף עצל לא יחרוש וזהו מ"ש חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם התבונן בעמקות הדברים ויושר סדרם ע"פ מדה ט"ו וי"ז ול"א ולמוד מענינו:
אבן עזרא
והיה לך. יש חולקין על אבותינו הקדושים שאמר כי לאות ולזכרון, על דרך "כי לוית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך" (משלי א ט), גם וקשרתם לאות על ידיך (דבר' ו ח) כמו "קשרם על לוח לבך תמיד" (משלי ו כא) גם, וכתבתם על מזוזות ביתך (דבר' ו ט) כמו כתבם על לוח לבך (משלי ג ג) ומהו שיהיה לאות ולזכרון שיהיה שגור בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים, ואין זה דרך נכונה כי בתחלת הספר כתוב משלי שלמה, והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו, על כן לא נוציאנו מיד פשוטו, כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שקול הדעת כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דבר' י טז) שנצטרך לתקנו לפי הדעת: