פרשנות מצטטת על משלי ו:טז

במדרש ואת תהיה תורת המצורע. הה"ד (משלי ו) שש הנה שנא ה' רזא דהא קרא שריפת חמץ בין שש לשבע לפי שסמאל הוא רזא דו' בקליפה ולילית רזא לקבל ה' א"חרונהש"ל ה"שם (ר"ת האש"ה) שבעה מלאכות האשה חייבת לבעלה (בכורות) כי הנחש שהיא לילית עיבורה לשבע שנין הן הן ז' שמהן דיצ"הר ז' מדורין לגיהנם. (ישעיה מב) ה' זו חטאנו לו על שגרמו לבא לילית עם ז' רתיכין דילה וסמאל עם ו' גוליירין בישין (יחזקאל ט) ששה אנשים באים מדרך הצפון ועציהם קרא יעקב הברכות (איוב ה) בשש צרות יצילך ובעגל שעשו בין שש לשבע (שמות לב) וירא העם כי בא שש על ו' דרגין של סמאל בש"ש בגי' ז"פ אלהי"ם כי השיבו עליהם ז' אלקים בשעה שאמרו (שם) עשה לנו אלקים אשר ילכו לפנינו ומשם המשיכו עליהם טומאת צרעת כי פרוע העם והוא רזא דנגע צרעת כי יהיה באדם דכר ונוקבא:

דבור הראשון אנכי, דע כי כל המצות הם על שני דרכים, והדרך הראשון מצות שהם נטועות מהשם בלב כל אנשי דעת והם רבים, ואין בעשרת הדברים רק השבת לבדה שאינה בכלל שקול הדעת, על כן כל משכיל בכל עם ולשון מודים בהם כי הם נטועים בשקול הדעת, ועליהם אין להוסיף ולא לגרוע, והם ששמר אברהם עם מצות האחרות נוספות והשם לא נתן התורה רק לאנשי הדעת, ומי שאין לו דעת אין לו תורה, והדרך השנית מצות הנעלמות ואינן מפורשות למה צוו, וחלילה חלילה שתהיה מצוה אחת מהן מכחשת שקול הדעת, רק אנחנו חייבים לשמור כל אשר צונו השם, בין שנגלה לנו הסוד, בין שלא נגלה, ואם מצאנו אחת מהן מכחשת שקול הדעת אינו נכון שנאמין בו, כי הוא כמשמעו, רק בספרי חכמינו ז"ל נבקש מה טעמו אם היא על דרך משל, ואם לא מצאנו זה כתוב נבקש אנחנו ונחפש בכל יכלתנו, אולי נוכל לתקן אותה, ואם לא יכלנו נניחה כאשר היא, ונודה שלא ידענו מה היה, כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דבר' י טז), וכי הוא צונו שנרצחנו כאכזרי, וידענו דעת ברורה כי כל המצות שאינם חייבים משקול הדעת, סוד אחד יש לכל אחד מהן, ואם נעלם ממנו והעד על זה, כי כתוב במקצתם למה צוו, כמו השבת שהוא זכר למעשה בראשית, וחג המצות למען תזכור (דבר' טז ג), ואהבתם את הגר כי גרים הייתם (שם י יט) והכלאים פן תקדש (שם כב ט) ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם (שם יז טז) וכן לא ירבה לו נשים, והזכיר למה, ולא יסור לבבו (שם שם יז) ולא שהיא מצוה בפני עצמה כאשר הוא כתוב בהלכות שמעון בן קיירא וטעם "וקרא בו" (שם שם יט) לבלתי רום לבבו מאחיו (שם שם כ), ופרשת "הקהל" למען ילמדו (שם לא יב), ורבות מצות ככה, אם כן יוכל המשכיל שהשם פקח עיניו לדעת מדברי תורה סוד כל המצות, וכל המצות על ג' דברים, האחת מצות הלב, והב' מצות הלשון, והג' מצות עשה, ומצות הלב על שני דרכים מצות עשה ומצות לא תעשה, והנה מצות עשה ואהבת את ה' אלהיך (דבר' יא, א) ולדבקה בו, וליראה את השם הנכבד (שם כח נח), ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח) ומצות לא תעשה לא תשנא את אחיך בלבבך, ולא תקום ולא תטור (שם שם יז יח), גם מצות הלשון עשה ולא תעשה, עשה כמו ק"ש וברכת המזון, וברכת כהנים גם וידוי מעשר ורבים ככה, ומצות לא תעשה, לא תענה ברעך (פ' טז) אלהים לא תקלל (למטה כב כז) לא תקלל חרש (ויקרא יט יד), ומצות עשה ולא תעשה במעשה הם רבים, ואין צורך להזכירם, ומצות הלב הם העקרים הנכבדים על כולם ורבים חשבו כי אין עון במחשבת הלב, רק בדברי עו"ג ובאמת כי היא קשה לבדה יותר מכל מחשבות רעות, רק היא כנגד כולם והלא יראו כתוב, שש הנה שנא השם (משלי ו טז) ושם כתוב לב חורש מחשבות און (שם שם יח) וכתיב, הטיבות כי היה עם לבבך (דה"ב ו ח) הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם (תה' קכה ד) והיה לבבכם שלם (מ"א ח סא) אני ה' חוקר לב (ירמי' יז י) וה' יראה ללבב (ש"א טז ז), והנה זה הדבור הראשון הוא עיקר כל התשעה הדברים הנכתבים אחריו, והוא קרוב ממצות הלב, וטעם זה הדבור שיאמין, ותהיה אמונת לבו בלי ספק, כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא הוא לבדו אלהיו:

אך שכמה פעמים תמצא צדיקים, כמו רבי חנינא בן דוסא וכיוצא בהם. אמר במדרש (ילקו"ש ח"ב תתקל"ד) על פסוק (משלי ו, טז) "אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד"; התורה אמרה* לפני הקב"ה, כתיב "בשמאלה עושר וכבוד", מפני מה בָּנַי עניים. והקב"ה משיבה (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש", למה הם עניים בעולם הזה, שלא יעסקו בדברים אחרים, וישכחו דברי תורה, דכתיב (קהלת ז, ז) "כי העושק יהולל חכם", עד כאן. ביאור המדרש, כי אותו שהוא צדיק גמור, אף שלא יבטל תורה מעושר, מכל מקום אין לאדם שלא יפנה כלל אל עסקיו, ודבר זה גורם קצת בטול. והקב"ה רוצה לצרף אותם לגמרי, שלא יהיה פונים כלל אל עסקים. וזהו דכתיב "להנחיל אוהבי יש", כלומר שהשם יתברך רוצה לתת להם בעולם הבא 'יש', ולכך נותן להם בעולם הזה האין, הוא העניות, כדי שיהיה להם בעולם הבא היש. ולכך העולמות במספר 'יש', שהעולם הבא הוא הישות, והקב"ה עתיד להנחיל לצדיקים כל הישות. וראוי שיהיו העולמות, שהוא הישות, כמספרו. ולפיכך לא קשיא אם נראה מי שהוא צדיק גמור ותלמיד חכם שהוא עני.