פרשנות מצטטת על משלי ו:כו

כי בעד אשה וכו'. משלי ו', כ"ו.

וידבר י"י אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' בבואכ' אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לי"י ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה. (במד"ר) א"ר יוחק למה נסמכה פ' חלה לפ' ע"ז לומר לך שכל המקיים מצות חלה כאלו ביטל ע"ז אר"א (משלי ו) בעד אשה זונה עד ככר לחם מי גרם שנכשל על שאכל ככר שאינו מעושרת המדרש הזה צריך ביאור מה ענין קיום מצות חלה לביטול נם לא נתן טעם לסמיכות פר' תלה לפר' שלפניה שהיא פרשת נסכים בשלמא פרשה נסכים סמיכה למרגלים כמאמרם ז"ל לפי שחטאו באשכול לכן סמך מיד הכפרה בניסוך היין אשכול הכופר אבל על חלה לא הגידו שום טעם ואם כדברי ר' יוחנן היה להקדים פ' כי תשגו שהיא פר' ע"ז ואח"כ לכתוב פרשת חלה לומר לך שכל המקיים חלה מבטל ע"ז ובמדרש בשם ר' תנחומא דורש (קהלת ט) לך אכול בשמחה לחמך ושתה בטוב יינך כי כבר רצה אלקים את מעשיך על ענין סמיכות פר' נסכים ופרשה חלה להדדי מזה הטעם אין הסעודה נקראת אלא על הלחם ואין המשתה נקרא אלא על היין כי פת פוטר כל מיני אוכלין ויין פוטר כל מיני משקין אך צריך טעם מה ענין רצוי שמרצה הקב"ה לישראל ואפשר ע"פ הגמרא (ברכות לה) ר' לוי רמי (תהלים כד) לי"י הארץ ומלואה וכתיב (שם קטו) והארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ז"ש לך אכול בשמחה לחמך שהוא שלך גם שתה בטוב יינך שנקרא יין שלך מתי הוא נקרא שלך כשכבר רצה אלקים את מעשיך כי בלשון כאשר דהיינו שנתן (איוב לא) חלק אלקי ממעל דהיינו שבירך ברכה לפניה או ענין זה הפסוק לפ' נסכים ע"ד בחיי שנסמכה פר' נסכים למרגלים לנחם את בנים המתאבלים לחזק לבם שיכנסו לארץ ויקריבו שם קרבנות לכן פתח ר' תנחומא פר' נסכים עם זה הפסוק שנרמז בו אב"ל א"כול ב"שמחה ל"חמך דאתמר עלייהו ויתאבלו העם מאוד לכן סמך להם מיד אלו שני הפרשיות לקיים קרא זה אכול בשמחה לחמך ושתה בטוב יינך כי כבר רצה שמחל להם הקב"ה את עוונם ולא נתחייבו ישראל בחלה רק בבואם אל א"י מיד כדאמרינן בקדושין (דף מ) גדולה תורה שקדמה לחלה מ' שנה לכן נקראת חלה תרומ"ה להודיע ענין זה תורה מ' שקדמה התורה מ' שנה לחלה וכמו שהמתין הקב"ה מ' יום ואח"כ נתן סוד תורה שבע"פ ע"י משה רבינו כן המתין הקב"ה מ' שנה ונתן מצות חלה על ידי יהושע שאז אכלו מלחם הארץ אבל בימי משה אכלו לחם מן השמים (תהלים עח) לחם אבירים לחמה של תורה שהיא נבלע בכל איברים (שמואל ב כג) ערוכה בכל ושמורה אבל בימי יהושע (יהושע ה) וישבות המן ויאכלו מעבור הארץ נמצא שפיר יש סמיכות לפ' מרגלים כשם ששליחות המרגלים היה עפ"י י"י ממדבר פארן דהיינו שהקב"ה שצפה העתידות שילכו ויוציאו דבה על הארץ במספר ארבעים יום שקפץ להם הדרך שילכו במ' יום כדי ליתן להם יום לשנה יום לשנה וז"ש (תהלים צ) שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה שיעשה לנו הקב"ה יום לשנה וישמח אותנו בהם כמו שעשה לנו במרגלים מיום עשה שנה וראינו רעה בהם כן ישמח אותנו ז"ש לך אכול בשמחה לחמך כי כבר רצה אלקים את מעשיך ר"ל כשם שבמד"הד רצה הקב"ה לעשות שיהי' יום לשנה יום לשנה ק"ו במדה טובה שהוא מרובה ז"ש ושתה בטו"ב ינך:

כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: הִיא אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ״ (בראשית לט:ט). וְקָרָא לְאִשְׁתּוֹ בְּכִנּוּי ״לֶחֶם״, כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם מַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר הַזָּן, כָּךְ בְּעִילוֹת שֶׁל הֶתֵּר מַשְׂבִּיעִים אוֹתוֹ אֵבָר, לְאַפּוֹקֵי בְּעִילוֹת שֶׁל אִסּוּר אֵינָן מַשְׂבִּיעִים. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב:) ״אֵבָר קָטָן, מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין עה.) שֶׁנִּטַּל טַעַם בִּיאָה וְנִתַּן לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, כִּי אֵין יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ כִּי אִם בִּדְבַר אִסּוּר. וּלְכָךְ אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ד:) ״כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא״, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כו) ״כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״. וְעָנְשׁוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, לְפִי שֶׁעָזַב אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁנִּקְרֵאת ״לֶחֶם״ וְדָבַק בְּזוֹנָה שֶׁאֵינָהּ לַחְמוֹ, עַל כֵּן יֶחְסַר לַחְמוֹ.