פרשנות מצטטת על משלי ו:כח

או בשר כי יהיה בעורו מכות אש וכו'. הוא החלוק' החמשית. הם הנגעים הבאים על ג"ע שנקרא מכוה. כד"א (משלי ו׳:כ״ח) אם יהלך איש על הגחלים כו' הבא על אשת רעהו וכו'. ועל זאת במקום המכוה יוצאת בהרת לבנה וכו'. והוא מז"ל כי הבא על אשת איש כאלו ג"כ שופך דמים. כ"א ימצאנו בעלה הוא ימיתנו כי קנאה חמת גבר ולא יחמול. או לפחות יתלבנו פניו. וזה ירמוז באומרו לבנה אדמדמת. שיתלבנו פני בעלה ויתפקר להמית נפש. או לפחות אם לא ימיתנה לא יבצר הליבון פנים. וזהו אומר' לבנה. וע"י המראות ישפוט משובתו או תשובתו ע"ד המפורש למעלה. ועל גסות הרוח שג"כ באים עליו נגעים הוא אומר אחרי כן ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש. ועל השביעית והיא על צרות העין אמר או בזקן. כי הזקן הוראות כבוד אשר איננו בצר עין. כי אינו כי איזהו מכובד המכבד את הבריות. והצר עין הוא בלתי מכבד ע"כ יתייחס לו צרעת בזקנו:

ואם שכב ישכב איש: הנה בארתי (ויקרא סימן י) ההבדל בין "אדם" ובין "איש" ששם "איש" מורה על הגדלות ומורה על המין – איש ולא קטן, איש ולא אשה. אולם, לפעמים בא שם "איש" להוראת הכללות ופירושו כל איש שיהיה ואז אינו מוציא אשה וקטן. ושם בארתי כמה סימנים שנכיר מתי בא שם "איש" להוראת הכללות, עיי"ש. ואחר העיון במקרא מצאתי שכל מקום שבא שם "איש" אחר מלת "אם" מורה תמיד על הכללות, לא על מובנו המדויק, איש זכר וגדול, רק פירושו כל איש ובא לרוב על ענין שולל – "אם יראה איש באנשים האלה" (במדבר), "אם ילין איש אתך הלילה" (שמואל ב י״ט:ח׳), "אם אמר איש כי יבולע" (איוב ל״ז:כ׳), "אם יהלך איש על הגחלים" (משלי ו׳:כ״ח), "אם יסתר איש במסתרים" (ירמיהו כ״ג:כ״ד) שפירושו כל איש ונמצא וכן מ"ש "אם יחטא איש במסתרים" (ד"ה ז כב" שבא על שם הכללות כמ"ש (קדושים סימן כה) שכל מקום שכתב "איש לרעהו" יבוא על הכללות עיי"ש. וכן מ"ש "אם בהמה אם איש, לא יחיה" פירושו כל איש כמ"ש במכילתא (פר' יתרו) אשה מנין ת"ל אם איש, שמלת "אם" מעיד שבא על הכללות. ולכן במה שכתב פה "אם שכב ישכב איש" מרבה קטן כי מלת "איש" שאחר מלת "אם" בא על הכללות ואינו מורה על הגדלות (ומה שנאמר בן ט' שנים ויום א' הוא מהלכה למשה מסיני כנזכר למעלה סימן קנח), וכן בספרא בחוקתי (פי"ב משנה י) על "אם גאל יגאל איש ממעשרו" מרבה אשה וקטן ממלת "אם" מטעם הנזכר.