פרשנות מצטטת על משלי ו:ל

או יובן בס"ד לפרש דהנה איתא במדרש שא"ל יהודה ליוסף בנימוסיות שלנו כתוב ואם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו ישלם וכו' ע"ש. והנה יש תשובה לדברי יהודה והוא כי ידוע מ"ש בבן סורר ומורה שחייב מיתה משום דנידון על שם סופו שהגם שעתה הוא אוכל ושותה מכיסו וממונו אבל מיכרח שסופו ללסטס הבריות ולהרוג אותם וליקח ממונם ולכן יהרג שנידון על שם סופו כידוע והנה ידוע הוא דאם עני גנב איזה דבר יש להקל עליו ולומר כמ"ש במשלי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלאת נפשו כי ירעב שמאחר שהוא עני מכח רעבון נפשו גנב ולולי עניותו לא היה גונב כלל אבל אם תמצא אחד עשיר שגנב איזה דבד מזה תדע כי סורו רע שהגניבה היא אצלו בטבע והרגל ואינו גונב משום סיבה וא"כ איש כזה גם כי יהיה לו ממון רב לא יעזוב מדתו אלא תמיד יגנוב מאשר חמצא ידו ומעוות לא יוכל לתקון וכמו זנב הכלב אשר לא אפשר ליישרה כן האיש הזה שהוא עשיר וגנב וא"כ הגם שמן הנימוס הוא שהגנב שנים ישלם וזה העשיר שגנב יש לו לשלם עכ"ז השכל יחייב על האיש הזה לכבוש אותו לעבד עולם כי זה שהוא עשיר וגנב נמצא שאצלו הגנבה בטבע וגם כי יזקין לא יעזוב מדה זו וא"כ יש לדונו על שם סופו שאם היום גנב חפץ שיש לו לשלם כנגדו שנים מחר יגנוב חפץ יקר שאין לו לשלם כנגדו או מחר יעני ואין לו לשלם אפי' על דבר קטן וא"כ השכל יחייב שיש לרון האיש הזה על שם סופו ולכבוש אותו לעבד כי אחר שנכבש לעבד לא יוכל לגנוב כי העולם נשמרים ממנו וגם הוא מצד עצמו יעזוב מדתו כי אחד שהוא עבד לא ידויח כלום בגניבתו כי כל מה שקנה עבד קנה רבו ואם ימצא אצלו סך מה תכף יקחנו רבו ממנו ואין אדם חוטא ולא לו וא"כ איש כזה שהוכיח על עצמו שהגניבה היא אצלו בטבע והרגל צריך לדונו על שם סופו והגם שעתה יש לו לשלם עכ"ז אין לפוטרו בכך אלא צריך לכובשו לעבד עולם ובזה יובן בס"ד דבדי יהודה מה נאמר לאבא ר"ל הגם שאנחנו נספר לו הענין שגנב הגביע ותפסוהו לעבד הנה דברים אלו לא ישככו אזניו כי יאמר לנו שמן נימוס המשפט הוא שהגנב ישלם שנים ורק אם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו ישלם שנים ולמה יתפסוהו לעבד וא"כ מה בידי טעם מספיק להשיב לו וא"ל יוסף א"ל הלך החבל אחר הדלי והכוונה שעתה באשר הוא יש לו לשלם שנים עכ"ז האיש הזה שהוא עשיר יש לדונו על שם סופו והיינו שהראש ילך אחר הסוף שאם עתה יש לו לשלם מחר כשיעשה פעם אחרת יתכן שאין לו לשלם וא"כ יותר טוב לתופסו מעתה וכמו דין בן סורר ומורה ח"ו מאחר שהוכיח על עצמו שהדבר אצלו בטבע ובודאי שלא יעזוב מדתו וז"ש הלך החבל אחד הדלי דהיינו שראשיתו נידון אחר סופו והשיב לו יהודה דין שקר אתה דן אותנו ר"ל דין זה שאתה דן את האדם על שם סופו הוא דין שקר שאין דנין את האדם כי אם באשר הוא שם וכמו שמצינו בישמעאל שנידון באשר הוא שם וכמ"ש כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם והשיב לו יוסף אין לך דין שקר כמכירת אחיכם דהנה ידוע מ"ש המפרשים ז"ל שיוסף דנו אותו השבטים על שם סופו שידעו שיצא ממנו ירבעם שרוצה להחטיא את ישראל בע"ז ולכן רצו להרגו ולבסוף מכרוהו למצרים אשר שם עבד לא ירים ראש וז"ש אין לך דין שקר וכו' ר"ל אם כדבדיך שאין דנין את האדם על שם סופו א"כ אין לך דין שקר כמכירת אחיכם שדנתם אותו על שם סופו א"ל יהודא נורא דשכם דליק כי ד"ל אותו האש והכעס שבער בלבנו בענין שכם אשר לא השארנו מהם משתין בקיר מנער ועד זקן אותו האש והחרון והכעס מתלהב בלבי לעשות ככה ביום הזה במצרים בלתי השאיר מהם עד אחד והשיב לו יוסף נורא דתמר כלתך אנא מטפי ר"ל אמת שעתה בוער בך אש להבה להרוג הכל אבל אח"ך מעצמך תכבה האש כי תודה על האמת שהאמת אתי ואין אנכי עושה עמכם לפנים משורת הדין וזה האש שבער בך יהיה כמו אותו האש שגזרת על תמר כלתך להשרף בו וכמ"ש הפסוק ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף שחשבת שבאמת היא זנתה והרה לזנונים ואח"ך כששלחה הסימנים הודית מעצמך ואמרת צדקה ממני וכבית האש שהיתה צריכה להשרף בו כן זה האש שלך אנא מטפי יתיה בהצדקת דברי ומשפטי שתודה אתה מעצמך לדברי וא"ל יהודה רתח אני ולית מהימין לי ר"ל אפי' אם הוא כדבריך שאתה צדיק במשפטיך ששפטת ואח"ך מוכרח אני להודות לך עכ"ז רתח אני דכשהאדם הוא בכעס אינו מבחין בין האמת להופכו וא"כ יש לך לחוש שמתוך הכעס אעשה כלה ואם אח"ך אדע שהאמת אתך אין אחר מעשה כלום וא"כ הגם שאתה יודע שצדקת במשפטיך עכ"ז יש לך לחוש ממני פן מתוך הכעס אעשה מה שלבי חפץ וא"ל יוסף רתחא דידך אנא מתבר ר"ל אנכי מוכרח לעשות משפט צדק וכמ"ש לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים וא"כ רתחא דידך דייקא שאתה בשר ודם אנא מתבר אבל אם אני חושש לך מה אשיב לה' והשיב לו יהודה עכשיו אני יוצא ואצבע שווקים שבמצרים בדם עכשיו דייקא הנני עושה מחשבת לבי עתה בזה הרגע כי אדם בחירי אנכי ובעל בחירה ואעשה מה שלבי חפץ כדי להציל את הנער וא"ל יוסף צבעים אתם וכו' ר"ל יפה אמרת שתצבע שווקים שבמצרים בדם כי אתם אין לאל ידכם לעשות פעולה ממש כי אם כדי צביעה דוקא כי צבעים דוקא הייתם מימוכם שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרוף טורף כדי שיחשוב שנהרג באמת ויתייאש מלבקש עליו וכן אתם רוצים להפחידני בצביעה זו כדי שאפחד ואמסור לכם הילד. וכל הדברים האלו שדיבר עמהם יוסף פעם קשות פעם רכות כדי להאריך הענין עמהם לראות איך יפול דבר ואמנם כשראה שהסכימה דעתם להרוג את מצרים וידע שאחיו גזמי ועבדי כי גבורים הם אזי אמר יוסף בלבו מוטב שאתוודע להם:

אם גנבים באו לך אם שודדי לילה וכו'. פי' דמבאר הנביא על תלונות עשו שאמר שיעקב רימה לאביו וגנב את הברכה ובאמת לא כן הוא דידוע דלא יגנוב הגנב כ"א למלאות תאותו כמ"ש הכתוב במשלי לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלאות נפשו כי ירעב. וזולת זה לא ימסור נפשו לגניבה והגנב אינו גונב כל האוצר אבל אם יקח כל האוצר לא בשם גנב יתואר כי אם בשם בעלים דאם הבעלים מפנין את האוצר מפנין עד גמירא. ועשו שאג בקול מר צורח הלא אצלת לי ברכה כי הבעלים באו ופינו את האוצר הגנוז. ובהכרח היה ראוי' הברכות למי שקבלם. זהו ענין שמבאר כאן איך נדמיתה עשו נבעו מצפוניו אם גנבים באו לך כאשר אתה מתלונן הלא יגנובו דיים והלא ישאירו עוללות. ובהכרח נאמר שלא כן אלא בעל הברכות הוא וז"ש איך נחפשו וכו' וקל להבין:

וגם שמו בכליהם. רצה לומר, (משלי ו ל) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב, אבל המה גם שמו בכליהם להיות שמור לאוצר, לא להוציא לשבור רעבון נפש, ואם כן מעשה הנבלה ההיא כפולה ומוכפלת: