פרשנות מצטטת על משלי ו:לא

ואומר בפירוש הפסוקים והתר השאלות שאחרי שזכר עשרת המצות הנכללות בדבור לא תרצח בא הנה הכתוב לבאר המצות שהיו נכללות בדבור לא תגנוב בהפסידו ממון חבירו שלא ברצונו וסמך לאו לא תגנוב ללאו לא תרצח עם שאינם כן בסדר הדברות לפי שיש מצות משותפות לשני הדבורים ההמה רוצה לומר ללא תרצח וללא תגנוב יחד כמו שאבאר בעניניהן. והם המצות אשר יזכור עד כי יפתה איש בתולה כי הנה נזכרו כאן בסדר ארבע אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער ואחריהם דיני ד' שומרים שומר חנם ושומר שכר והשואל והשוכר שהם הרגילים להיות תמיד אצל בני אדם בעסקיהם. אבל ראוי לדעת בזה שתי הודעות הא' שאין הדינים האלה מיוחדים בנושאים ההם שזכרה התורה אלא בהם או בדומה להם ודבר הכתוב בהווה והוא הדין לכל מה שידמה לו ד"מ זכר בגנב שור או שה והוא הדין לחמור ולשאר הבהמות והב' שהתורה זכרה במשפטים האלה הסוגים. אבל יש תחתיהם מינים שאע"פ שלא נזכרו בכתוב לבחירת הקיצור קבלם משה בסיני והיא התורה שבעל פה כאלו תאמר התורה זכרה באבות הנזיקין שור ובא בקבלה שיש לכל אב תולדות ובשור התולדות הם הקרנים שבהם חיים ינגח והרגל וכמו שביארו חז"ל. ואחרי ההודעה הכוללת הזאת נבוא אל פירוש המצות האלה. בראשונה אמר כי יפתח איש בור או כי יכרה רוצה לומר כאשר האדם ברשות הרבים יפתח בור שהיה כבר פתוח מקודם נסתם או כי יכרה שחפרו מחדש. וישאירהו מגולה או פתוח והוא אומרו ולא יכסנו שאם כסהו ונתגלה מעצמו אינו חייב. אבל כשלא יכסנו הנה בעל הבור רוצה לומר החופר או כורה אותו שנעשה בעל הבור לפי שפעל אותו אע"פ שהוא ברשות הרבים ישלם הנזק הזה מהשור או החמור או ב"ח אחר שנפל שמה רוצה לומר כדי שוויו כיון שהוא עשה הנזק הזה בממון חבירו ובאה התקלה על ידו וככה כל תקלה שיניח האדם ברשות הרבים כגון קוצים ואבנים וכדומה להם כסף ישוב לבעליו או שוה כסף. אבל אם עשה זה האדם ברשותו אינו חייב ואמר והמת יהיה לו להגיד שהב"ח המת שנפל שמה יהיה לו למזיק כיון שהוא פרעו ונתן שוויו וכן כל נזק הבא מכח האדם לממון חבירו אע"פ שלא יהיה לתועלת המזיק כיון שהוא מפסיד ממונו של חבירו הוא בכלל לא תגנוב והוא בכלל הזה האמנם (בבא קמא נ"ה) אחז"ל שור ולא אדם חמור ולא כלים לפי שהאדם יש לו שכל המכין מצעדי גבר והיה לו לשמור עצמו והכלים יניעם האדם ויוליכם כרצונו ולכן אין זה כאדם מכלל לא תגנוב. ומפני זה לא נכתבה במצוה הזאת אלא הב"ח בלתי מדברים לא האדם והכלים שיוליכם אדם. אבל בדיני האומות ומשפטיהם על האדם מוטל לשמור לשורו וחמורו ולא החופר את הבור ומשפטי ה' אמת צדקו יחדיו. המצוה הב' היא בשור של איש שיגח את שור רעהו והמיתו ועשה הכתוב בזה חלוקה אם הי' שור תם או שור מועד. ואם היה תם רוצה לומר שלא נסה לעשות כן והוא בו ענין משונה שלא חשב הבעל שיעשה עם היות שלא נמשך לו מזה תועלת כיון שמשורו באה התקלה לממון חבירו לא ינקה אבל ישלם חצי נזק שימכרו את השור החי ויקח כל אחד מהם חצי כספו וגם יחצו את המת רוצה לומר כספו ביניהם ויהיה הנזק לשניהם למזיק ולניזוק כאלו שניהם פשעו בשוה בשמירת נכסיהם. ואין ספק שדברה תורה בהיות שניהם שוים השור המת והשור החי שאם לא תאמר כן נמצ' לפעמים שהמזיק ירויח בזה כי אולי חצי כסף שני השוורים החי והמת היה עולה יותר משורו החי וא"כ למה נאמר ומכרו את השור החי ללמדך שאם שור שוה סלע הזיק מאתים זוז הניזוק אין לו כי אם השור המזיק בלבד ולא ישלם המותר מן העליה ואין דין זה נוהג אלא בנזק משונה. אבל אם נשך בשינו או בעט ברגלו בדבר שדרכו להזיק חייב עליו נזק שלם כאלו הוא מועד לכך. ואם היה יודע שהי' שור זה מועד להזיק מתמול שלשום רוצה לומר שהזיק שלשה פעמים אע"פ שלא התרו בו היה לו לשומרו. וכיון שלא ישמרנו שלם ישלם נזק שלם והוא שור חי טוב כמוהו תחת השור המת ואותו המת יהיה לו. ואמר זה להודיע שלא יסקל השור כמו שנאמר למעלה בשור שהמית אדם כי הנה בזה די שהבעל ישלם נזק שלם והמת יהיה לו. והנה בשני אבות הנזיקין האלה רוצה לומר הבור והשור לא חייבה תורה למזיק שום עונש מהכפל או עוד לפי שעם היות שבאה התקלה על ידו הנה לא נעשתה מדעתו ורצונו ולא הגיעה לו ממנה תועלת אבל בשאר הנזיקין מהגנבה הכפיל העונש להיותה נעשים ברצונו ולהרויח בהם. והמצוה השלישית היא כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו רוצה לומר שגנבו ומלבד הגנבה מכרו הוא לטבחי' שישחטוהו ויפשיטוהו וימכרו את בשרו. או שלא מכרו כאשר גנבו. אבל הוא בעצמו כדי שלא יכירוהו רואיו מאי זה חותם ועדר הוא טבחו והפשיטו. הנה אז יהיה עונשו שחמשה בקר ישלם תחת השור וארבעה צאן תחת השה וחכמינו זכרונם לברכה בקשו טעם בעונש הזה כפי הגבלתו ורבן יוחנן בן זכאי אמר (שם נ"ו) שחס הקדוש ב"ה על כבודם של בריות שור שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנשאו על כתפו משלם חמשה שה שנשאו על כתפו ונתבזה בו בנשאותו ישלם ארבע' ורבי מאיר אמר כמה כוחה של מלאכה שור שבטלו ממלאכתו משלם חמשה שה שלא בטלו ממלאכה משלם ד' והטעמים האלה אינם נותנים טעם לשבח כי אין כל שור עושה מלאכה והבקר אינה עושה מלאכה. ולמה תהיה גם כן בה' ועוד שהשור או הבקר העושים מלאכה אדם נוהג בהם ואי אפשר לגנבם. אבל יגנבו הבטלי' מהמלאכה כי אין איש אתם גם כי איני רואה טעם לה' ולד' ולא מספר אחר ולמה אם כן אם מכרו ישלם ה' וד' ואם נמצא בידו ישלם שנים בלבד. וכפי מה שכתב הרב המורה בפמ"א ח"ג יש בזה טעם אחר והוא שהבקר והצאן מהבהמות הנאכלים רועות ביערים רחוקים ממקומות הישוב. ואם לא יענש הגנב עונש גדול יהיה מתאמץ כל היום לגנוב מהם והיה נענש על השור יותר מעל השה לפי שהשוורים רועים מפוזרים ביער ואין רועה אחד יכול לשמור כלם ומפני זה יוכל לגנבם בקלות שהאדם הגנב ינהיג את השור הנמצ' לפניו אל אשר יחפוץ כרצונו אבל השה הוא רועה בעדר וקבוץ ויוכל רועה אחד לשמור רבים מהם גם כי אין השה הולך ישר לפני מנהיגו ובחיקו ישא עלו' ינהל ולכן לא הספיק לגונב השה להענישו בכפל הדבר שגנב ולגונב השור יגדל עונשו יותר מהשה כי כפי מה שיהיה החטא נקל לעשותו יצטרך לתת עליו עונש יותר קשה מפני שימנעו ממנו. והענין שאינו נמצ' רק על המעט יהיה עונשו יותר קל. ומפני זה היה תשלומי גונב צאן ובקר כפל תשלומי שאר המטלטלין שהם ד' או ה' ובתנאי שהוציאם מתחת ידו במכר או ששחטם כי גנבתם הוא על הרוב תמיד להיות' בשדות. וא"א לשומרם כמו ששומרים הדברים שבתוך המדינה. ולכן היו תשלומי גנבת הבקר יותר מגנבת הצאן בעבור שגנבתם יותר קלה ממנו. והטעם הזה נכון הוא אבל עדיין תשאר השאלה אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה למה ישלם חיים שנים בלבד מבלי חלוף בין שור לשה ומה איכפת לענין העונש אם טבחו או מכרו או היה עדיין בידו כי הגנב' כבר נעשתה וחכם אחד מחכמי הדור נתן בזה טעם אחר והוא שעקר העונש בגנב הוא השווי והיושר שיעשו לו כאשר זמם לעשות והבא לגנוב את שור רעהו או את שיו יקחוהו ממנו ועוד יקחו ממה שלו שור אחד או שה אחד כמו אשר גנב ובזה הדרך ישלם שנים רוצה לומר אותו שגנב ואחד משלו. אמנם כשלא תמצ' בידו הגנבה וכבר נתיאש הבעל ממנה לפי שטבחו או מכרו. אז ראוי להרבות בעונשו של גנב כפי המעשים אשר עשה מלבד הגנבה כי הוא בכל מעשה ומעשה שיפעל הוא גומר וכופל רשע הגנבה כאלו עשה עונות הרבה לא אחד בלבד יתבאר זה ממה שנאמר בענין עכן חטא ישראל (יהושע ד' י"ח) וגם עברו את בריתי אשר צויתי אתתם וגם לקחו מן החרם וגם גנבו וגם כחשו וגם שמו בכליהם. והלא גנבה אחת היתה וגנב אחד גנבה ולמה אמר כל זה. אלא שהיה הכל לפי רוב המעשה אשר עשה בה וע"ז אמר יהושע לעכן בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית. והוא השיבו אמנם אנכי חטאתי וגו' וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד ואחמדם ואקחם והנם טמונים בתוך האהלי והכסף תחתיה. ביאר שעם היות הגנבה אחת חטא בה פעמים רבות. אחת במה שראם ועיין בם. שנית במה שחמד אותם. שלישית במה שלקחם. רביעית במה שטמנם. חמשית במה שכיון להטמין את הכסף תחת החפירה להעלימו ביותר שכ"ז ההתחזקות הוא ממה שיכביד את החטא. כן בענין הגנב שגנב את השור שהנה נתחייב בתשלומי שנים כמו שזכרתי אם היה עדין בידו להשיבו לבעליו. אמנם כשקשרו ועקדו לטבחו כבר גנבו שנית וכאש' הרביצו שלישית. וכששחטו ד' כי כל מעשה מאלו הוא פועל רעה ומגונה מעצמו וכן בענין המכירה והפשרה והמסירה לקונה וקבל המעות ממנו. וכאשר הוכפלו המעשים והעונשים בעבורם היו התשלומין בשור ה' ובשה ד' ובנמצאו בידו היו ב' בלבד. ומאשר לא אמר הכתוב הזה ה' שורים ישלם תחת השור וד' כבשים תחת השה אלא ה' בקר ישלם תחת השור וד' צאן תחת השה יתכן לפרש כפי פשט הכתוב ומלותיו שתמיד יהיו התשלומין שנים כי הוא היושר האמתי כמו שבארתי אבל מפני שהזכרים בבקר ובצאן שוים בערכם יותר מהנקבות. אמר שאם המצא תמצא בידו הגנבה ישלם שנים כי יראו ויכירו כמה היה שוה השור או השה הנגנב וישלם אחר כמוהו ויהיו שנים. אבל אם טבחו או מכרו אולי יאמר הגנב שהשור או השה היה פחות ונבזה ושאין ראוי להרבות בערכו. מפני זה הגבילה התורה ערך השור או השה שישלם הגנב בעד השור אחד זכר ה' בקר. כי הוא היה חייב לשלם ב' שורים זכרים שהיו שוים יותר מה' בקר נקבות. וכן בכבשי' היה לו לשלם שני זכרים בין שיהיו עתודי' גדולים או קטנים לכן ישלם ד' צאן נקבות שאינם שוות כשני זכרי' והיה החלוף בתשלומי השה מפני קלות החטא כמו שביאר הרב המורה. וזה טעם נכון ומתישב בעיני אבל אם קבלת הקדושים ז"ל היא בחלוף זה נקבלה בסבר פנים יפות. ואמנם אמרו אם במחתרת ימצא הגנב וגו' הוא להגיד שיעשו לו כאשר זמם לעשות כי בהמצאו במחתרת כשיוכר מענינו שבא ג"כ על עסקי נפשות הותר דמו. ולכן אם בעל הבית מצא את הגנב בביתו והכהו עד שהמיתו אין לו לב"ה דמים ר"ל שלא יענש על הריגתו כי ירדה תורה לסוף דעתו של כל איש שיש לו שונא יבוא אל ביתו בלט להורגו ואם ימצא יאמר שבא לגנוב ולא גנב ויפטר. אבל אם זרחה השמש עליו מבואר הוא שלא בא להרוג את האדם בביתו כצאת השמש בגבורתו ולכן אין ראוי להמית את הגנב אף שימצא במחתרת כי לא בא אלא לגנוב ממון לא להרוג את הנפש ואין ראוי שבעבור הממון יומת. וחז"ל פירשו אם זרחה השמש עליו שהוא דבור הלציי בדרך משל ר"ל אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך כגון האב החותר לגנוב ממון בנו שבידוע שלא בא להרגו. אז דמים לב"ה אם יהרגהו כי לא יהרג נפש אלא על הנפש. אבל הגונב ממון שלם ישלם אם גמר המעשה ר"ל שישלם שנים ואם אין לו ונמכר בגנבתו. ובא בקבלה בגנבתו הוא נמכר אבל אינו נמכר בתשלומי כפל חמשה או ד' כי מכירתו מיסרתו. והמכירה בב"ד כבר התבאר שלא תהיה יותר מלשש שנים. האמנם אם היתה הגנבה דבר מועט והוא אין בידו לשלמו ויספיק למוכרו בעד שנה אחת או שנתים הסברא נותנת שלא ימכור אלא לאותו זמן בלבד שיספיק לגנבתו. והנה אמר הכתוב אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם להגיד שלא בלבד בשור ובשה יובנו תשלומי הכפל שזכר במשפט הזה כי גם בכל שאר הדברים שיגנוב ישלם שנים בין מטלטלין בין ב"ח והודיע שאם טבחו לא יקחוהו ידיו בתשלומי הכפל כי חיים שנים ישלם לא מתי' והנה המצוה הזאת מבואר מעניניה שהיא בכלל לא תגנוב ולכן נסמכה ללא תרצח מפני השתוף אשר יש לשני הלאוים בענין הזה. ואמנם שהיא משפט אלהי מבואר מעונשיה כי הנה אומות העולם בארצותם לגוייהם מהם הניחו בנימוסיה' שיהרגו ויתלו על העץ את הגנב שור או שה או שאר המטלטלין ומהם הניחו שיכרתו אזניו בפעם הראשונה ובשנית יומת. ואשר הקלו מהם להעניש ענשו לגנב שישלם שבעתי'. ואולי מדברי שלמה המלך לקחוהו שאמר (משלי ו' ל"א) ונמצא ישלם שבעתים וחלילה למלך הירא את דבר ה' שיכבד בעונשים שזכרה התורה ויעבור בלא תוסיף עליו ולא תגרע אבל הוא לא דבר שם מהעונשים שיתנו בית דין לגנב על פי המשפט אלא על פי הבושת והכלימה שירגיש הגנב כשיתפרס' היותו גנב והוא אומרו לא יבוזו לגנב כי יגנוב כי יאמר שעשהו למלא נפשו כי ירעב. האמנם כשנמצא עם הגנבה התפעל מהכלימה ההיא שכבר היה משלם שבעתי' להנצל מאותה בושה וגם את כל הון ביתו יתן כי זה טבע האד' אבל עונשי בית דין אין להרהר אחריהם כי ישרים דרכי ה' ולא ענשו אלא מה שגנב ממון כי אם בממון וזה כשיעור אשר גנב כמו שביארתי. ומשפטי התורה הם כלם מיוסדים על האמת והנכון. והמצוה הרביעי' היא כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירו ובער בשדה אחר. רוצה לומר שאם יגנוב האדם תבואת חבירו בהיותה בשדה ובכרם בשלחו בהמותיו לרעות בהם כי לשון ויבער ובערה ובער הכל לשון כליון כמו כאשר יבער הגלל והיתה לבער כי אם יהיה לבער קין והוא שן הבהמה הרועה בשדה ובכרם וזכרו חז"ל שהיא תולדה דשור ושלח את בעירה בא הה"א במלת בעירה במקום וא"ו כמו אסרי לגפן עירה וסותה ומכאן למדו רגל מועד' שהזיקה בהמתו בדריס' רגלה ובבעיטה. ואמר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם אפשר לפרשו על המזיק מהמיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם כל כך תבואה כמו שהזיקה בהמתו. ומכאן אחז"ל (גיטין מ"ח) הנזקין שמין להם בעדיות רוצה לומר כשהוא רוצה לפרוע ישומו הדבר הניזק כאלו הוא שוה למובחר ממה שימצא למזיק. ויש מפרשי' מיטב שדהו ומיטב כרמו של הניזוק שלא יאמרו לא אכלה הבהמה אלא מהיותר פחות לא יהיה כן. אבל ישומו שזה היה המובחר ממה שהיה לו. המצוה הה' היא כי תצא אש ומצאה קוצים. וגם היא הפסד בממון חבירו כשידלק האש בביתו או בשדהו ומשם יצאה ונאכל גדיש או הקמה כי הוא אף על פי שלא יצא ברצונו כיון שהיה זה בפשיעתו שלא שמר את האש שלא תזיק יהיה מהמשפט ששלם ישלם המבעיר אותה בערה והכתוב הזה מדבר במי שידלק אש בשדהו כדי לבער הקוצים והברקנים באופן שיהיה השדה מוכן לחרוש ולזרוע. ונתפשט לשדה של חבירו ונאכל גדיש והוא ערימת החיטים או עומרי תבואה הנאספי' בגורן או הקמה קודם קצירה או השדה שליחכה האש בתי נירין והתלמים של שדה זרועה שלא תהיה ראויה לגדל צמחים עד שיחרוש ויזרע שנית. הנה בכל אחת מהנזיקין האלה אשר יסבב האש הזה באש אשר הדליק התחייב לשלם הנזק ההוא כלו לפי שהוא מבעיר את הבערה או לפי שלא שמר את גחלתו בשלא תצא האש ותזיק ובזה השלים הכתוב זכרון הארבעה אבות נזיקין וקצת תולדותיהם וזכר אחריהם דין הד' שומרים שהם אלו שיזכור. המצוה הו' היא כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגו' רוצה לומר שאם יתן איש אל רעהו בפקדון לשמור כסף או כלים והפרשה הזאת תדבר מהשומר חנם כי לכן אמר כסף או כלים שאין ביניהם טורח ואין השומר מטריח עצמו בשומרם בתוך תיבתו ואין דרך בני אדם לתת שכר על שמירתם ונגנב מבית האיש רוצה לומר שהשומר טוען שנגנב הכסף או הכלים ההם מביתו. הנה אם ימצא הגנב כלומר שיתאמת שנגנבו הדברים ההם ומי גנבם. ישלם הגנב שנים לבעל הפקדון כאלו גנבהו מאתו. ואם לא ימצא הנגב כלומר שלא יוכל לברר שנגנב מאתו הדברים ההם. ובעל הפקדון אומר שהשומר לקחם והחזיק בהם לעצמו אז יקרב בעל הבית השומר אל האלהים והוא מושב בית דין שאלהים נצב בעדת אל וישבע באלהים כי על זה אמר גם כן שיתקרב את האלהים רוצה לומר שיתקרב אליו בשבועתו וישא את שמו על שפתיו. והשבועה תהיה אם לא שלח ידו במלאכת רעהו רוצה לומר שלא שלח ידו באותה הכסף או כלים להשתמש בהם בלי רשות בעליו כי אם נשתמש בפקדון מיד הוחזק גזלן וחייב באונסין ומשם ואילך אם נגנב נגנב לעצמו ולא למפקיד. אבל אם ישבע שלא ישתמש בפקדון ההוא ולא לקחו הרי הוא פטור. ומפני שאמר ונקרב ב"ה אל האלהים בא הכתוב לתת משפט כולל לא לבד בנדון הזה כי אם גם בכל שאר הטענות שכלם יהיו נדונים על ידי בית דין ולפניהם ישבעו הבעלי דינין כי יהיו מאיימים אותם ומשביעים אותם כראוי. וזה הוא שאמר על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה. לא שיהיה השור והחמור והשה מפרשת שומר חנם כי הם מפרש' השומר שכר כמו שיתבאר. אבל בא הכתוב הזה להודיע מאמר כללי שכל טענה שיהיה לאדם עם חבירו בין בשומר שכר בין בשומר חנם אשר יאמר האחד כי הוא זה רוצה לומר שכך היה הדבר והאחד אמר בהפוך זה עד האלהים יבוא דבר שניהם. ואת אשר ירשיעון אלהים ששלח ידו במלאכת רעהו יענש כגנב וישלם שנים לרעהו. וכפי דעת חז"ל (ב"ק ק"ז) בא הכתוב הזה ללמד שאם אחרי שנשבע שומר חנם נמצא שפשע ונשבע לשקר אפילו במקצת אשר יאמר הבעל כי הוא זה שנשבע עליו ויתבאר הדבר בעדים אשר ירשיעון אלהים שנתברר אצלם שנשבע לשקר. ועדים אפי' על המקצת ישלם שנים לרעהו המפקיד כל הפקדון אצלו שמכאן למדו חז"ל כי המודה במקצת הטענה ישבע על הנשאר. האמנם אינו חייב בתשלומי כפל אלא א"כ אחר שנשב' הודה בב"ד או באו עדים בכולו או במקצתו. אבל אם הודה במקצת קוד' שנשבע אע"פ שהוחזק כמכחש בפקדון ואח"כ הודה אינו משלם אלא מה שהודה. המצוה הז' היא כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וגו'. ואחז"ל שפרשה שלמעלה למדה דין שומר חנם כי אין דרך בני אדם לתת לשמור כסף או כלים בשכר. ופרשה זאת למדה דין שומר שכר שאין דרך בני אדם לשמור בהמות אלא ע"י שכר. ואמר ומת או נשבר או נשבה אין רואה. רוצה לומר שנמצא' הבהמה שמתה מעצמה מחולי או שנשברה שנפלה ממקום גבוה ונשברה מפרקתה או איבריה או נשבה. ואומרו אין רואה שב אל או נשבה שגנבוה ושבוה לסטים ואנשי מלחמה ולא היה שם רואה שיעיד עליו והנה המפקיד טוען שהשומר גנבה או מכרה או נגנבה ממנו מפני שלא שמרה כראוי וחייב לפרעה וכן במתה ובנשבר' שהיה בפשעו והשומר אומר שאינו כן אלא שמתה מעצמה. והנשברת מקרה הוא קרה ולא היה בפשעו. הנה בזה שבועת ה' תהיה בין שניהם מאחר שאין שם עדים יעידו בדבר ובשמירה. ואם השומר נשבע שלא שלח ידו במלאכת רעהו כלומר שלא גנב ולא פשע בשמירתם יהיה נאמן בשבועתו ויפטר ויקח בעליו את המתה או הנשבר'. ובכלל שהשומר לא ישלם כלל כיון שלא פשע בשמירתו יהיה נאמן בשבועתו ויפטר ויקח בעליו את המתה או הנשבר'. וחז"ל פירשו ולקח בעליו השבועה שנשבע השומר בפרעון פקדונו ולא ישלם הבעל לשומר שכר שמירתו אף על פי שנשבע שלא פשע ומזה למדו שאין הנשבעין נוטלים. האמנם אם גנוב יגנב מעמו או נאבד שברח והלך לו הדבר המופקד ישלם השומר לבעליו כי הוא חייב בגנבה ואבדה ופטור מן האונסין הגדולים. ואם ימצא הגנב אחרי שישל' השומר ישלם שנים לשומר. אם טרוף יטרף רוצה לומר מחיה רעה אונס מפורסם שלא יוכל השומר לדעתו כזאב ואריה יביאהו עד ר"ל שיביא עליו עדים שראו זה ובמכילתא דרשו יביאהו עד יביא אבר או דבר מהנבלה שהציל להיות לו לעד. וכאשר יציל הרועה מפי הזאב שתי כרעים או בדל אוזן ואז כשיתבאר זה מהעד הטרפה ההיא לא ישלם אותה. המצוה הח' היא וכי ישאל איש מעם רעהו ונשבר או מת וגו' רוצה לומר שפעמים שיקבל האדם בהמתו של חבירו לא בפקדון כשומר חנם או שומר שכר אלא בדרך הלואה ששאלה ממנו כדי לעבוד עבודה מה ונשבר או מתה הבהמה הנשאל' אם בעליו אין עמו ר"ל אחרי שהמשאיל אינו משותף עם השואל בתועלת השאלה וההלואה ההי' כמו שהיה בשומר השכר שלם ישלם אפילו האונסים שכל ההנאה היתה שלו ויוכל לטעון המשאיל שהשואל הטעין את בהמתו יותר מהראוי עד שנשברה ומתה. ואם בעליו עמו בשעת המלאכה או כאשר מתה או נשברה לא ישלם. כי בידוע שלא היה המשאיל מניח לשואל להטעינה יותר מדאי ולכן ישלם דמסתמא לא פשע או ויתר לו אונס השאלה כמו שויתר לו השירות אם לאהבתו אותו ואם לתקות שום גמול והרי שניהם נהנין בזה. ואפילו היה שכיר עמו היה כאלו הכל בא בשכרו ודינו כשוכר ממנו הדבר הנשאל והשוכר פטור וכיוצא בזה. הרי לך בזה ד' שומרים הא' שומר חנם. הב' שומר שכר. הג' השואל בהלואה. הד' השכיר. ויותר נכון לפרש אם שכיר הוא על הבהמה שהיתה נשכר' אצלו בא בשכרו ופטור אם מתה מחמת מלאכה כי בידוע שלא שכר הבהמה על מנת להעמידה על השעורים תמיד ולכן הוא פטור מאונסין. הנה התבאר שכל ח' מצות האלה נכללות בדבור לא תגנוב אשר הכוונה בו שלא יוציא ממונו של חבירו שלא מדעתו ורצונו. והתבאר שכל משפטי ה' אלה צדיקים ילכו בם וכמה באה בהם מהחכמה והחמלה ומהסדר האמתי לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום:

ונמצא ישלם וגו'. משלי ו', ל"א.

ת"ר כשצרו בית חשמונאי זה ע"ז היה הורקנוס מבחוץ ואריסתובליס מבפנים כן הגירסא במסכת (סוטה דף מ"ט) (במנחות דף ס"ד) אבל הגירסא האמיתית הוא נוסחא דידן בשמעתין (ב"ק) הורקנוס היה בפנים ואריסתובליס בחוץ שכן כתוב בספרים חיצונים שהורקנוס גבר באחיו פירש"י שני אחים היו ומריבין על דבר המלוכה ובכל יום היו משלשלים להם בקופה דינרים והיו מעלין להם תמידין והיה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמה יוונית אמר להם כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו דינרים בקופה והעלו להם חזיר וכשהגיע לחצי החומ' נזדעזעה א"י ת' פרסה על ת' פרסה באותו שעה גזרו ארור האיש אשר יגדל הזירים וארור מי שילמד בנו חכמה יוונית יש להתעורר קושיות עצומות מה ענין שבאו רז"ל להודיענו שזה היה בזמן חשמונאי ושהיה שם ב' אחים הא' הורקנוס והשני ארסיתובליס שמם ל"ל ומה ענין זקן זה שלעז להם בחכמה יוונית ואם מעשה שהיה כך היה למה עשה י"י לנו כן שקלקול זה היה דוקא ע"י חכמ' יוונית ולמה דוקא שלשלו להם חזיר ואיך היה הענין זה שבנעץ ציפורן החזיר נזדעזעה ת' פרסה על ת' פרסה היאומן כי יסופר שיהא קול של זה החזיר הולך ת' פרסה על ת' פרסה ולמה דוקא כשהגיע החזיר לחצי החומה נזדעזעה ולא פחות ולא יותר גם מה שגזרו על שני ענינים אלו יחד ארור שיגדל חזירים וארור שילמד בנו חכמה יוונית וגם מ"ש רשב"ג (איכה ג) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי שאלף ילדים היו לו לבית אבא ת"ק מהם למדו תורה ת"ק מהם חכמה יונית הענין ברזא דחכמתא הן אמת חכמים הגידו שבימי חשמונאי נמתקו הקליפות המסתבבים מצד הוד של מלכות בסוד (דניאל י) והודי נהפך עלי למשחית וע"ז אנו מתפללין מלך עוזר ומושיע ומגן שכתב בהתחלת החכמה פ' ס"א ומושיע הם חסדים שבאין להוד שלו צריך ישועה יותר מכל שבו מסתבבים הקליפות ולא היה להם תקנה רק ע"י בני חשמונאי ועל דיבוק אלו הקליפות שמסתבבים ומתקרבים ברגלים אז נכתב (שיר ג) מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שהוא התכלת שיש על רגליה והוא התכלת שהיו פורסין על המשכן והוא השבעה מרגלאן בזוהר פ' יתרו שהם נקראים שומרי החומות כי השכינה נקראת חומה (שם ח) אני חומה והקליפות נקראין שומרי החומות שהם שומרים באיזה מקום יכנסו וידבקו עמה עכ"ל התחלות חכמה סי' ס"א. לדעתי נרמז בזה הפסוק כשאין ישראל עושין רצונו של מקום אזי השומרים הסובבים בעיר לוקחין וחוטפין קליפת נגה שהוא נכללת כולה בטומאה וזה נרמז בראשי אתוון (שם ג) א"ת ר"דידי מ"עלי ר"ת אר"ם נגה נקרא מלך ארמית ז"ס שארז"ל (סנהדרין) א"הר בלשון ארמית סיפר שנא' (תהלים קלט) ולי מ"ה י"קרו ר"עיך א"ל ר"ת ארמ"י וכן ר"ע שהי' בן גרים שנשמתו מקליפת נגה ונרמז (בראשית מט) מידי אבי"ר יעק"ב אותיות רב"י עקיב"א (שם) מ"שם ר"ועה א"בן י"שראל ר"ת ארמ"י כי אד"ה הכניס תרגום בקדושה ז"ש ולי מה יקרו רעיך שרומז על סוד (ירמיה טו) תוציא יקר מזולל וכן על ר' עקיבא נאמר (איוב כח) בצורת יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו שדרז"ל על ר' עקיבא שראה יותר ממשה רבינו נרמז במלת יקר שהוציא יקר מזולל ע"י שהיה בן גרים מן טפה אמצעית של ז' טיפין דאזדרקו בסוד ולכהן מדין שבע בנות אינון ז' טיפין דאזדרקו לכן אתמר בי' (שופטי' ה) שכב וז"ס (תהלים קטז) יקר בעיני י"י המותה לחסידיו ר"ל חסידי' במיתתן מעלין ומוציאין יקר מזולל ועלייהו איתמר (שם לו) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ירויון מדשן ביתך (שם מט) אדם ביקר בל ילין לא לן כבודו עמו עד שבא יעקב שופריה דאדם קדמאה ותיקן קלקול קין (משלי יב) לא יחרוך רמיה צידו הוא עשו שהלך לצוד ציד לא יחיה ולא יאריך כי בא יעקב (שם) והון אדם יקר חרוץ ומוציא יקר מזולל ובמה מוציא הוא יקר לזה אמר (שם) באורח צדקה חיים אזי גובר מאזני צדק ודרך נתיבה אל מות כי (שם ה) רגליה יורדות מות ולפי שהניצוצות יבואו ע"י משיח בן אפרים לכן נקרא (ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים ז"ס א' זעירא של ויקרא שרומז על משה רבינו שהמטה אשר היה בידו היה מתהפך לנחש עבור כשנוטין ישראל כלפי חובה דייקא אתר דחובה שריא אז מתהפך לנחש וכשישראל זכאין מטה כלפי חסד וזה לך האות על סוד המטה (שמות ג) בהוציאך את העם הזה תעבדון בן' ארוכה שהיא סוספיתא דרישא מן אותיות מנצפ"ך שם נתלה ממש ובעשיית המשכן כשפרסו תכלת על גבי המשכן אז זכה משה לאותו יקר ז"ס ויקרא אל משה בא' זעירא ולפי שביד משה היה המטה הזה ובזה נתקנא קרח בשעה שצוה הקב"ה על סוד תכלת בפ' שלפניה לכן הלביש הוא ר"ן איש טליתות שכולו תכלת כי כל העדה כלם קדושים וז"ס וישמע משה ויפול על פניו שחשדוהו על אשת איש רזא דמלה (משלי ו) ואשת איש נפש יקר"ה תצוד ועל אותה אש"ת אי"ש שהיא סוד נפש יקרהתצוד שאמר הקב"ה קח לך אשת זנונים וגו' חשדוהו ואמר רב לכם שאתם רוצים להעלות ר"ב ניצוצות בסוד ערב ר"ב אשר עלה אתם מן רפ"ח ניצוצות שלא העלה משה רק ר"ב ונשארו מנין אלהי"ם (שמות יט) ומשה עלה אל אלקים למתק ג"כ אלו פ"ו ניצוצות מנין אלקים ז"ש לו קרח רב לכם אתם לבדכם רוצים לירש כל הקדושה כי כל העדה קדושים ובתוכם י"י ויש להם יכולת להוציא מן קליפה לעשות או"ך ומדוע תתנשאו בזה נפל משה על פניו בסוד והוא (בראשית כה) על פני כל אחיו נפל וצוה ליקח קטורת כי סמוך לזה שאמר (משלי ו) ואשת איש נפש יקרה תצוד א' במשלי (שם) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה לכן צוה ליקח מחתות לז"א שם לא יבוזו לגנב כי יגנוב כי מדרז"ל על אלו ר"ן איש משל לא' שגנב כלי מבית המרחץ כי ענין הגניבה היה למלא נפשו כי ירעב לכן חסה התורה ולא פרסמה אותם לפי שלא יבוזו לגנב אע"פ שהוא גונב מאחר שהוא עושה למלא נפשו כי ירעב ונמצא ישלם שבעתים כי נזרקה בקרח זוהמת נחש הקדמוני רוח של קין כדאיתא בי' (בראשית ד) שבעתים יקם קין (משלי ו) את כל הון ביתו יתן כי כל עשרו של קרח הלך לנוקבא דתהומא רבא עבור זה (שם) נ"גע ו"קלון י"מצא בהיפוך אתוון יו"ן (שם) וחרפתו לא תמחה הוא רצה להפך קליפת יון ונהפכה לו עד שחרפתו לא תמחה (שם) כי קנאה חמת גבר (שיר ח) קשה כשאול קנאה (משלי ו) ולא יחמול ביום נקם בשעה שאמר משה אם בריאה יברא ולפי זה נבא אל ביאור המאמר שלנו ידוע שירושלים של מעלה מכוון כנגד ירושלים של מטה (תהלים קכב) כעיר שחברה לה יחדיו וכל העניינים שהם למטה הם הן כדמות שהם למעלה ומאחר שקליפת נגה נתמתקה בימי חשמונאי על ידי כהנים שאז היו בימי יון מלכות הרשעה וכשם שלמטה היה הורקנוס בפנים כן למעלה יש שני צדדין מלאכים קדושים בפנים מן המרכבה וסיטרא אחרא בחוץ וכן הראה הקב"ה לאברהם (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה שהיה לו זרע בחוץ (שם) ויאמר כה יהיה זרעך שישראל שמיחדין יחוד שמע ישראל עם כ"ה אתוון גורמין לעשות מן חוץ תוך ומן ש"ק נעשה ב"ד בב"ד יהיה שהם סוד תרין מוחין דאבא ואמא בראש זעיר (זכריה יד) ביום ההוא י"ה י"ה י"י אחד ז"ש כה יהיה זרעך שאף מן חוצה ביחודא עלאה נעשה יהו"ה או יאמר שרמז לו שבכל דור יבואו שלשים ניצוצות מן גוים לתוך קדושה ז"ש (בראשית יח) ואברהם היו יהיה לגוי גדול ז"ש ויוצא אותו החוצה שהראה לו שמן חוץ כה יהיה זרעך שלשתם יהיו בתוך הקדושה והנה למעלה בקדושה נרמז במלה הרקנו"ס ה"א ר"אשונה קידושה נ"ער ס"נדלפון ובסטרא אחרא שעומדת וחופפת מבחוץ כמו שהי' אריסתובליס למטה בחוץ כי היה צדיק וכמו שהיו מריבין למטה כן הי' מחלוקת זה לעילא ברקיע שהי' מיכאל עומד בפנים וסמאל בחוץ והנה ידוע שסוד תמידים שמקריבים בכל יום מעלין ומוציאין (ירמיה טו) יקר מזולל כשם שלמטה מקריבין כך למעלה אישי ישראל ותפלתם היה שם זקן מלך זקן וכסיל שיפתה בני אדם ונרמז זק"ן ז"ה ק"ליפת נ"גה וזה סוד ואל הבקר רץ שהיה רץ לקראת (ויקרא יט) מאזנ"י צד"ק בגי' בק"ר שראה (בראשית יח) שלשה אנשים נצבים עליו הן ג' קליפות כשרואין שקליפה נגה עולה למעלה לכן עשה שלש לשונו' בחרדל להמתיק ג' אלו ויתן אל הנער לעשותו שעליהם מוטל להמתיק תיקונין אלו וז"ס (שם כד) ואברהם ז"קן בא בימים זה קליפת נגה שהעלה אותה בימים העליונים דאשתמודעין לעילא (שם) ויאמר אל עבדו זקן ביתו שהוא עבד אברהם מטטרון לעז להם בחכמה יוונית הוא סוד קליפת נגה יוונית ולכן לא התירו ס"ת לכתוב רק בלשון יוונית לפי שהוא קרובה למהימנותא אותו זקן לעז להם בלשון יוונית שמזו הקליפה טיקלא מכרעת לזכות ולחובה ונתן להם עצה להגביר הקליפה ולכן נתן להם עצה להעלות על חומת ירושלים למטה חזיר וכמו ששלשלו למטה על חומת ירושלים חזיר כן שלשלו למעלה כח של קליפ"ה בגימטריא חזי"ר שהיא קליפת עשו (תהלים פ) יכרסמנה חזי"ר מיער ומאחר שעל (ישעיה סב) חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים מאן אינון שומרים מיכאל וגבריאל ונותן רשות למטה לעלות חזיר כן ניתן רשות בירושלים דלעילא ניתן רשות לשומרי החומות לכנוס לפנים וכשהגיע לחצי החומ' אז נכללה קליפת יוונית נוג"ה בגימטריא החומ"ה חציה בטומא' וקי"ל (חולין לב) מחצה על מחצה כרוב כשגמר רחמנא למשה לא תפרוץ רובה והיה אז פרוץ כעומד חומות ירושלים יפרצו שנכנסו טמאים להיכל לכן נזדעזעה א"י ת' פרסה כי כמו שיש לחזיר זה ת' איש בסוד (עובדי' א) ביה עשו לק"ש (בראשית לב) ארבע מאות איש עמו אינון ארבע מאות ב"ד דחציפו (ע"ז) ע"ז של אברהם אבינו ת' פרקים הוי וע"ז מצרים ת' פרסה על ת' פרסה (בראשית טו) ועבדום וענו אותם ד' פאות שנה לכן כשגבר החזיר נזדעזעה הקדושה דאינון ת' עלמין דכסופין (שם כג) ארבע מאות שקל כסף הפך עפרו"ן ר"ע עין שהי' (משלי כח) נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו חסר ו' שהוא אלנא דחיי באותה שעה גזרו על אילין תרין על חזירים ועל חכמת יונית להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו שסודם נ"א נ"גה היא קליפה יונית (יחזקאל א) א"ש מתלקחת היא קליפה אדום שסודם נ"א ז"ש יעקב (בראשית לב) הצילני נ"א מיד אחי מיד עשו גם אברהם אמר (שם יג) הפרד נא מעלי כי נגה היא קרוב' אל אש מתלקחת לכן אלו השתים הם חצי החומה ושנים הנשארים הם סוד ר"ע ר"וח ע"ק חצי חומה הנשארת ז"ש המלך לאסתר (אסתר ז) מה שאלתך וגו' עד חצי המלכות ותעש (שם) איש צר ואויב המן הרע הזה הם שנים הנשארים וסוד אלף ילדים הוא סוד (שיר ח) האלף לך שלמה וגו' יביא בפריו אלף כסף (שם) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ולכן אמרו המגדל כלבים כמגדל חזירים כי לפעמיםנקרא זה הקליפה כלב ולפעמים חזיר ה"ק מהם לדברי תורה ת"ק לחכמה יוונית שנחלקו קליפת נגה וגברו העבירות שהיתה נכללה חצי' בקדושה כי אלף כוחות הם אלף יומין דחול כשזוכין ישראל (תהלים צא) יפול מצדך אלף ונכנסין כל הכוחות בקדושה וכשאין זוכין אזי כשהגיע לחצי החומה נזדעזע שמצאוני (שיר ג) השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו א"ת ר"דידי מ"עלי ממש ז"ש אברהם ללוט שהיה בקליפת נגה הפרד נא מעלי (משלי יח) לתאוה יבקש נפרד זה לוט דשרי בחבורא וסיים בפירודא (שם) בכל תושיה יתגלע בבתי כנסיות שאומרים שנים מקרא ואחד תרגום וממתקין אותה וכוללין אות' לקדוש'. ולדעתי זה נרמז מה שדרשו רבינו ז"ל על פסוק (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה על קרח מהראוי לפרש כן אבל הענין (שם) לאור חציך יהלכון לנגה צדק שהוא סוד נגה שהוא בר"ק בגימטריא מאזנ"י צד"ק (שם) בזע"ם הצעד ארץ בגימטריא סט"ן (שם) באף תדוש גוים שהתחיל אף מאינון ד' שפתחו באף וסימנם ק"נ"א"ה (שם) יצאת לישע עמך מהמן אצטריך ישועה כמו שכתבתי עוזר ומושיע (שם) לישע את משיחך זה אהרן שהיה משוח בשמן המשחה (שם) מחצת ראש מבית רשע זה קרח שלקח מקח ר"ע לעצמו ר"ל ע"ר (בראשית לח) ויהי ע"ר בכור יהודה רע בעיני י"י שעשה מן עק"ב רא"ש ר"ע ר"אש ע"קב שהכניס עקב של קדושה בתוך ראש הקליפה בסוד (שם ג) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב וכנבלע קרח נבלע כל היקום אשר ברגליהם ר"ל על אינון ניצוצי טהרה שהיה בעקב (תהלים קי) מחץ ראש על ארץ רבה ובסוד (שם עד) שברת ראשי תנינים עבור (משלי ט) מים גנובים אשר ימתקו שרצו לעשוק הטיפין הקדושים ז"ש (חבקוק ג) ערות יסוד עד צואר סלה נקבת ראש פרזיו רזא עלאה הוא בסוד ראשי תנינים דאית להון נקב בסוד בית חורין והיה קרח מן הבלועים ומן השרופים בתרין אלו נלקה הוא רצה לבלע את הקודש נבלע ויצא שלהבותא דאשא ושרפה אותו ואת ר"ן איש וצוה הקב"ה לעשות ציפוי למזבח מן המחתות לזכרון לבני ישראל על סוד פרוכת וכיסוי ארון דפליגי בהו רבנן אם הכיסוי על כל הארון או על החצי הוא ג"כ על סוד קליפת נגה שלפעמים הוא כולה מכוסה ולפעמים חציו ולפי מעשים שלנו וז"ס (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת שאמר משה על קרח בפרוח רשעים על אילין קליפין שעולין לעילא ואח"כ יורדין לנוקבא וכן היה קרח וכשהגיעו בני קרח למזמור ע"ג שהוא סוד (ירמיה טו) תוציא יקר מזולל כמ"ש בכנפי יונה שהוא קליפת נגה נגד שם של ס"ג בקדושה וי' אתוון הרי ע"ג אז התחילו לספר עון קרח (תהלים עג) אך טוב לישראל כי קרח לקח מקח רע לעצמו (משלי כא) נפש רשע זה קרח (שם) אותה דע (תהלים עג) אלקים לברי לבב הם משה ואהרן שהעלו ר"ב ניצוצות בסוד ר"ב לכם ועוד אלקים שהוא פ"ו סוד רפ"ח ניצוצות ז"ש אלקי"ם לברי לבב שענינם היה למתק עוד אלקי"ם לב"רי לבב (שם) ואני כמע"ט נטיו רגלי על משה אתמר (שם ח) ותחסרהו מע"ט מאלקים שנותיו קי"ט וחסירים מנין מע"ט ז"ש משה להם המעט מכם לפ"ז אלקים קאי על ק"ך צירופים של אלקים (שם) שלום רשעים אראה קרח בא לחלוק על שלום כמ"ש בזוהר (שם) כי קנאתי בהוללים ז"ש (שם עה) אמרתי להוללים אל תהולו שהיו שוטרים כל הלילה והטעם שעושר שלהם בא שלא במשפט (שם עג) בעמל אנוש אינימו כי עשרו של ישראל היה בא בעמל ויגיעה אכל עושר זה בא להם בלא עמל ויגיעה (שם) ועם אדם לא ינוגעו לכן ענקתמו גאוה לפי שלא היה שום טורח ועמל ובא להם העושר גם עושר זה היה גזל אינו שלהם ז"ש יעטף שית חמס למו ימיקו וידברו ברע לקח מקח רע לעצמו גם ימיקו שטינא היתה בלבם אף שדברו במשה כמש"ל כי היה (שם) עשק ממרום ידברו שתו בשמים פיהם ע'ש'ק נוטריקון ע'ופרת ש"ל ק"ין זה גרמה לו שידברו ברע ע"ש בזוהר שנטל קרח מנא ביש לגרמיה. ענין עושרו של קרח בא לו מן (שמות יא) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ויתן י"י את חן העם אותו העושר לא היה רק לישראל חלף עבודתם כמ"ש בפ' חלק (סנהדרין צה) בעובדא דגביהה בן פסיסא שבאו בני מצרים ותבעו לישראל שישלמו להם כל מה שלקחו וינצלו את מצרים והשיב להם שישלמו להם מה שעשו מלאכה ת"ל שנה במצרים וא"כ מאחר ששבט לוי לא היה להם שום עול מלכות כי היו מקבלין עליהם עול תורה וכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות וא"כ לא היה לשבט לוי לא ביזת הים ולא ביזת מצרים וראיה שלא נתנו לנדבת המשכן לא קערת כסף ולא מזרק כסף כי כלי כסף וכלי זהב לא היה להם וקרח שהיה קנאי הלך מבית לבית ונתקנא על כסף וזהב מכל א' מישראל (תהלים קה) ויוציאם בכסף ובזהב ואין בשבטיו כושל מאי כושל כי לא היה חטא באותו ממון שלקחו לפי שהיה חלף עבודתם והקב"ה שהוא בוחן לבות וראה שקרח קנאי גדול ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (סנהדרין קה) חוצפא אפי' כלפי שמיא מהניא נתן לו הקב"ה אוצר של יוסף מ"ג מטמוניות שהטמין יוסף הא' נגלה לאנטונינוס שעשה טובה עם כלל ישראל להעמיד תורה שבע"פ על תילה בימי רבי ואוצר שני נגלה לקרח ולא הי' ראוי להיות שלו רק (קהלת ה) עושר שמור לבעליו לרעתו וקרח שהי' חכם גדול וראה שעושר שלו מסטרא דרע ועושרו של משה שנתעשר מן הלוחות (שמות לד) פסל לך ואהרן נתגדל מן אחיו נתקנא הוא על עושר שלהם כענין קין שנתקנא בהבל על שקרבנו נתקבל והיה מסטרא דטוב ואיהו מסטרא דפשתים לכן הלביש הוא ר"ן איש טליתות שכולם תכלת כי תכלת עמרא היא והיה מחלוקת זה מעון קין והבל שהיו עוסקים בפר' ציצית כשהרגו וכן בכאן מפרשה שלמעלה יצא ונתגרש עתה ברוחו של קין (קהלת ד) קנאת איש מרעהו. גם זה היה חטא של הבלשהרגו קין על קרח נאמר (משלי כא) פעל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות אוצר שלהם היה בלשון שקר ונתקנא חטאים ז"ש הבל נדף מבקשי מות לכן במזמור אמר (תהלים קו) ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון ויתן את שאלתם וישלח רזון בנפשם ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש י"י תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים אע"פ שפשוטו של מקרא שקאי על קברות התאוה שם קברו המתאוים אבל אפשר שקאי ג"כ על ענין תאוה זו שהיה מבקש ונפרד זה קרח שנתאוה להון ויתן את שאלתם שהיה להם עושר אבל אח"כ (שם) וישלח רזון בנפשם מחתות האנשים האלה בנפשותם והנה לא די להם על עושר שלהם שהיה רק ויקנאו למשה במחנה שגם בעשרו של משה נתקנאו שהיה מסטרא דקדושה ז"ש ולאהרן קדוש י"י שהיה עושר מצד קדושה ועז"א קרח רב לכם העושר בשלמא כל ישראל שיש להם עושר זה חלף עבודה שעבדו במצרים ז"ש כי כל העדה וגו' שהוא נאמן לשלם שכר על השיעבוד אבל ומדוע תתנשאו על קהל י"י שיהיה לכם עושר רב ז"ש בזוהר נטיל מנא כישא לגרמיה שהוא נתאוה לממון שאינו שלו כי לע"ל מוכן זה העושר (ישעי' כג) ליושבים לפני ה' יהיה סחרה והוא נתאוה לדבר שאינו שלו לכן הלך עושר ההוא לאיבוד ולא נהנה ממנו שום אדם בעולם ז"ש (משלי יא) בוטח בעשרו הוא יפול שנפל העושר ההוא לנוקבא דתהומא רבא ולמי מוכן העושר ההוא (שם) וכעלה צדיקים יפריחו שלע"ל כשצדיק (תהלים צב) כתמר יפרח ויבא צמח צדק אז אותו עושר יבא לעולם ומקודם היה העושר מסטרא דרע יתוקן ויבא לקדושה ז"ש (משלי כא) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם ר"ל משה ואהרן שהיו משוחים בשמן היה להם אוצר נחמד אבל (שם) וכסיל אדם יבלענו הוא קרח שנבלע עם עשרו ואוצרו וכל אותן הפסוקים על קרה מדברים (שם) רום עינים ורחב לב על פרשה שלמעלה ציצית ומזוזה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (שם) נ"ר רשעים חטאת שהיה לו ר"ן איש (שם) נפש רשע אותה רע שלקח מקח רע לעצמו (שם) לא יוחן בעיניו רעהו שעינו צרה על עשרו של משה (שם) בעונש ל"ץ זה קרח שהתעורר ק"ך צירופים של אלקים (שם) יחכם פתי לאות לבני מרי לזכרון לבני ישראל (שם) ובהשכיל לחכם יקח דעת שנתן לו לאהרן כ"ד מתנות: