פרשנות מצטטת על משלי ו:לב

בשטים. תניא, ר׳ אליעזר אומר, שטים שמה, ור׳ יהושע אומר – על שנתעסקו בדברי שטות ^בנראה הבאור ע"פ מ"ד בעלמא (סנהדרין ק"ב א') מלמד שהמקום גורם, וגם כאן לדעת ר"א המקום גורם לזנות וכדאיתא במדרש לא פרצו בזנות עד שבאו לשטים, וכעין זה מצינו ביומא פ"ג ב' שר' מאיר ראה איש אחד ששמו כידור וקראו רשע מפני ששמו גורם לזה דכתיב כי דור תהפוכות המה, וגם כאן המקום גורם ע"פ שמו לשטות מדרך הישר, ור' יהושע ס"ל שנקרא כן על שנתעסקו בדברי שטות, כלומר בזנות, וי"ל דמרמז למ"ש בסוטה ג' א' אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות שנאמר איש איש כי תשטה אשתו, ובמשלי ו' נואף אשה חסר לב. .
(שם שם)

דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו'. בחבורא קדמאה אמינא בההיא פרשתא כמה גוונין השתא בעינא לחדשא מילין מ"ט זרקא על ריש פסוק והוא נמסר במסורה רזא עלאה הוא כמבואר בזוהר פ' בלק ההוא ינוקא בעובדא דר' יוסי אבינו מת במדבר לפי שהזרקא כרוך כחיויא לפי שהנחש גרם שילוח טמאים הפרשה שלפניה שהוא ג"ן תיבות שהיה אדם וחוה בג"ן ונגרשו ממנו ע"י חוויא נחש שהיה כרוך על עקבו וזה גרים שתפוח עקבו של אדם הראשון נחש שכרוך על עקבו גורם שמכהה גלגל חמה כההיא (יומא כב) אלמלא קול המונה של רומי נשמע קול גלגל חמה שהוא שר של רומי שנקרא חשך מחשיך אנפי דברייתא וזה גרים ד' גליות (ויקרא יא) הולך על גחון שהוא נחש (שם) הולך על ארבע שהם ד' גליות לפי שסבבה המות מד' רוחות בסוד מאורו"ת אור מות (ירמיה ט) כי עלה מות בחלונינו מד' רוחות בא הרוח לכן מונח רביעי על איש או אשה שהזרקא שהוא כרוך כחוויא גרם שמונחין עד (בראשית טו) ודור הרביעי ישובו הנה לכן נידון אדם קדמאה בגירושין ובשילוח וכן ישראל במצרים (שמות יא) כשלחו גרש יגרש נידונו בגרושין ובשילוחין וכן בשאר גליות ז"ש כי יעשו מכל חטאת האדם שהוא האדם קדמאה דייקא וכאן נרמז לנו על כל איש ואשה מחטאת אדם שכל א' וא' נידון בד' גליות גירושין ושילוח ד' גלגולים והם מונח רביעי עד דור הרביעי ישובו הנה והטעם שהגליות לכל ישראל הם ד' כמ"ש דבר אל בני ישראל שהוא קאי על כלל ישראל שהם מגורשין ד' גליות מבוארין בפ' שלפניה פר' שילוח טמאים כמ"ש במדרש רבנן פתרו פרשה שילוח על ד' גליות עיין שם. וכן איש אשה על כל יחיד שעושין מכל חטאת אדם וטעם ד' גלגולים לפי שמעלה מעל בי"י ד' אתוון דשמא קדישא לכן הנשמה מגולגלת ד' פעמים גם ישראל מתבדרין לד' רוחות השמים לתקן ד' אותיות השם ז"ש בזוהר (הושע ו) והמה כאדם עברו ברית אדם עבר על פקודא חדא דאורייתא גרים לי' לגרמי' מינה וגרים לכל עלמא פגים לעילא פגים לתתא וכו' כל מאן דעבר על פקודי דאורייתא פנים לעילא פגים לתתא פגים לגרמיה פגים לכל עלמא לאינון מפרישי ימא וכו' אמר ד' לשונות אלו לפי שהשלימות נחלק לשנים בין אדם למקום ובין אדם לחבירו ואותו החלק שבין אדם לחבירו נחלק לשנים בין אדם לעצמו ובין אדם לחבירו הרי שלשה שלימות וסימנם שב"ע (בראשית כו) ויעל משם באר שב"ע ש"מים ב"ריות ע"צמו ז"ש מתחלה פגים לעילא על בין אדם למקום פגים לתתא על בריות ואח"כ מחלק אותו חלק עוד לשנים פגים לגרמיה ופגים לכל העולם לכן ג' עבירות ראשים ע"ז ג"ע ש"ד יהרג ואל יעבור שסימנם ש"בע ע"ז הוא לשמים ש"ד לבריות ג"ע לעצמו כי (משלי ו) משחית נפשו הוא יעשנה אמרו הרופאים צ"ט מתו בתאוות המשגל וא' מת כדרך כל הארץ. ולכן בי' דברות (תהלים סב) אחת דבר אלקים שהוא אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו בדבור א' מה שא"א לבשר ודם לצייר וכנגד זה היו בלוחות שניות שבין אדם לחבירו כנגד אנכי לא תרצח כנגד לא יהיה לך לא תנאף הרי שתים זו שמעתי כי לוח ראשון בין אדם למקום והשני בין אדם לחבירו והנה ג' אלו לקבל ע"ז ש"ד ג"ע ששמעו מהקב"ה בעצמו לכן בג' אלו יהרג ואל יעבור. ג' אלו בפרשה מכל חטאות האדם. בינו לבין חבירו למעול מעל בי"י. בין אדם למקום ואשמה הנפש בין אדם לעצמו והתוודה חטאתו אשר עשה ובמסורה ב"פ (ויקרא כו) והתוודו את עוונם ואת עון אבותם שהוידוי צריך להיות בשנים לתקן את חטאתו וחטאת אבותיו הראשונים שהוא בין אדם לחבירו שלשתן בהאי קרא. אבל מרמז בהאי קרא ענין עירוב עץ הדעת טוב ורע שנתקלקלו הצינורות שנכנסו ניצוצות טהורות בתוך רע וניצוצות טמאות בתוך טוב ומזה נתבאר סוד גרים וסוד טיפין דאזריקו (בראשית ד) שבעתים יוקם קין שניתנה רשות לסמ"אל בב"ד של מעלה לעשות ז' שידוכים בסטרא דקדושה ושכל זה בא מאילני דעץ טוב ורע שמזה באים ג"כ לפעמים משומרים שניצוץ רע שהיה מעורב בטוב עד שהולך למקומו הראשון וכן להיפך שניצוץ הטוב הוא בתוך הרע עד בא אל מקורו הראשון. ז"ש איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם שהכל בא מחטא אד"הר למעול מעל בי"י שהוא יוצא מן הכלל ופוקד הכל הוא מצד שאשמה הנפש ההיא הוא נפש של אד"הר ופרשה זו נישנית בשביל דבר שנתחדש בה בדין גר שעל סוד הגרים והניצוצין הטהרה בא וכשהוא מתגייר נקרא גר צדק ולא נכנס רק תחת כנפי השכינה ולא יתיר ז"ש ואשמה ה"נפש ההוא (במדבר יא) נפשי"נו יבשה אין כל שהיא הנקראת נפש דוד ולכן כשבא בתיקון אמר והביא את אשמו בראשו שאשם שט תלוי (משלי ח) בראש עפרות תבל שהואאד"הר וחמישיתו יוסף עליו על סוד ה' אחרונ' של השם (איוב ג) ושם ינוחו יגיעי כח כי עד שם יגיע מרכבתם:

או יאמר וישלח יעקב מלאכים אלו שילכו לפניו (שם פה) צדק לפניו יהלך בשעת מיתה שכתוב למעלה מזה ויעקב הלך לדרכו שהוא על כל א' מישראל שנקראת הנשמה בזוהר ע"ש יעקב כי (שם כד) מבקשי פניך יעקב סלה דיוקנא תחת כסא הכבוד לכן נקרא יעקב כסא הכבוד כמ"ש בזוהר פ' וירא ע"פ (שמואל א ב) כסא כבוד ינחילם זה יעקב וכן הכתו' או' ויצא יעקב מבא' שבע על שבע ברכאין שבירך הקב"ה לנשמה כמ"ש בזוהר ע"פ (בראשית יב) לך לך מארצך וילך חרנה לזה העולם ודרך ג' עולמות הולכת הנשמה בי"ע לכן אמר ג"פ במקו' ובזה העול' היא סלם מוצב ארצה ועיקר שרשה למעלה כמ"ש בזוהר ע"פ (קהלת ב) החכם עיניו בראשו שהוא למעלה ומכל מצוה נברא מלאך ז"ש מלאכי אלקים עולים ויורדים בו כי מן עבירה נברא קטיגור ז"ש ויעקב הלך לדרכו כדרך כל הארץ אזי ויפגעו בו ב' סטרין אלין מלאכי אלהים מכל מצוה מליץ יושר ומן עבירה קיטרוג ז"ש וישלח יעקב בזה העולם שלוחיןמלאכים ממש הן הן שלוחיו הן הן עדיו לקבל ס"א ארצה שעיר שדה אדום. והכין עצמו לשלשה דברים שיהיה שלם בממונו בגופו ובתורתו לקבל ג' גוליירין בישין דיליה דתחות עשו הן הן ג' מחנות שחלק יעקב. וז"ש הצילני נא מיד אחי עתה בזה העולם וכל מה שאני עושה עתה בזה העולם הצילני ג"כ מיד עשו ר"ל גוליירין דיליה הממונים על יציאת הנפש הן ג' כתות של מלאכי חבלה הנרמזין (תהלים קטז) א"פפוני ח"בלי מ"ות "אף "חמה "משחית ואנו מתפללין מארבעתן והוא רחום עון משחית אף חמה הם בגי' אלף ח"י ז"ש הצילני נא מיד אח"י נרמזו ד' כוחות הטומאה שאמר עליהם יעקב מ"ה נור"א המקו"ם הז"ה אבל יעקב השיב לעשו יעבור נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאט"י רמז על יחוד תרין שמהן מדת יום מדת לילה שהוא בגי' אלף י"ט ז"ש לאט"י כי זה חלקו מכל עמלו לקשר מדת יום בלילה מדת לילה ביום לרגל המלאכה (איוב ה) כי אדם לעמל זה יולד (משלי יו) כל פעל י"י למענהו מלשון עדו"ת ולרגל הילדים הן תרין כרובים מלעילא (דברים יט) ע"פ שנים עדים אלו יקום דבר אין דבר אלא עולם כד"א (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו. מזמור (שם קכד) שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל סבא על לבן שאמר לולי אלקי אבי אלקי אברהם (שם) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם על עשו אדם רע נגד לבן אמר (שם) אזי חיים בלעונו לפי שלבן הלך ונעשה מלך ראשון באדום בלע בן בעור שהוא גלגולו של לבן ושם עירו דין הבה נתחכמה ז"ש אזי חיים בלעונו על שם בלע בחרות אפם בנו כשרדף אחר יעקב שאמר לו הקב"ה השמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע וכשראה שלא יכול לו אזי מים שטפונו שנתן עצה (שמות א) כל הבן הילוד היאורה תשליכהו ובפעם שלישי (תהלים קכד) אזי עבר על נפשינו המים הזידונים שנתן אח"כ עצה בשיטים על זנות כי שם נחל שמגדל זנות שירפא אותם הקב"ה לע"ל (שם) ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם רשע יראה וכעס שיניו דרשו על בלק ובלעם (שם) נפשינו כציפור נמלטה על בלק בן צפור (שם) מפח יוקשים כי אתחברותא דבלק ובלעם בזוהר הוא אתחברותא דסמאל וסייעתו ברקיע גם נתחכם עם סוד שנעץ בתהומא אלף ות"ק אמין וכמעט ששטף כל העולם בימי דוד ז"ש אזי מים שטפונו וכשזרק דוד שם אחספא ברוך י"י שלא נתננו טרף הפח נשבר צרור של חרם שצעק אל תגע בי והיה שם המפורש עליו ז"ש (שם) עזרנו בשם ה'. (ישעי' ט) דבר שלח י"י ביעקב ונפל בישראל כל מה שעשה יעקב אבינו בביתו של לבן בשבילנו בשביל דורות הבאים וכן כל מה שעשה עם עשו הכל בשבילנו הוא. לולי י"י תהיה לנו יאמר נא ישראל שהראה הקב"ה לו והנה ה' נצב עליו וכמ"ש יעקב אכן יש ה' במקום הזה אף שראה מלאכי אלקים עולים תרין ויורדים תרין שהם ד' מלכיות כדאיתא בפ' ר"א הראה לו הקב"ה כי בכל גלות יהיה אות אחת משמו ית' עמהם בגלות בגלות בבל י' של שם מדי ה' יון ו' באדום ה' אחרונה לולי י"י שהיה לנו י"י צבאות עמנו בקום עלינו אדם רע בליעל וחשב ד' מלכיות זה אחר זה נגד גלות בבל אזי חיים בלעונו. נגד מדי אזי מים שטפונו. נגד יון נחל עבר על נפשנו כי גזרו גזירות על המצות עד הנפש יגיע וכן במזמור (תהלים יג) עד אנה ה' נגד יון עד אנה אשית עצות בנפשי נגד אדום אמר אזי עבר על נפשנו המים הזידונים כי מלכות הרשעה נקראים זדונים ברוך י"י שלא נתננו טרף לשניהם זאב בין שבעים זאבים (בראשית מט) בנימין זאב יטרוף ר"ל מרדכי שבא מבנימין הוא יטרף זאב שהוא נגד מדי שנקרא זאב ערבות ולפי שיש לעשו תלת גוליירין נגד אף אמר אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו הוא העיקר אף לא הביאה אסתר נגד חמה אמר אזי מים שטפונו נחלה עבר על נפשינו (שמות יד) והמים להם חמה כשהמים הולכים בשטף אזי מעלה חמה לכן נקרא (הושע י) כקצף על פני המים כי כשהמים רוגשין מעלים קצף וחמה נגד משחית א' אזי עבר על נפשינו (משלי ו) משחית נפשו הוא יעשנה מים זדונים אח הוא לבעל המשחית ולפי שבג' מקומות כמעט שכנה דומה נפשו של יעקב מפני עשו אחיו הא' כשלקח הברכות שאמרה רבקה מתנחם עליך להרגך עד תשוב חמת אחיך ז"ש אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אח"כ כששלח אליפז בנו ולקח כל אשר לו אזי מים שטפונו. נגד פעם שלישי שנעל חמי טבריה לפני יעקב אזי עבר על נפשינו המים הזדונים ואח"כ כשבא ונשך ליעקב ונעשו שיניו קהות ברוך י"י ש"לא נ"תננו ט"רף ל"שניהם ר"ת לשט"ן שנתאבק עמו בדרך נפשינו כציפור נמלטה מפ"ח ג' גוליירין בישין משחית אף חמה כי פ' היא אות קשה אבל לולי י"י שהיה לנו שם של י"י בד' גליות כל גלות אות אחת מן שם של הוי"ה (תהלים קיח) יאמר נא ישראל ר"ל מ"ש יעקב הצילני נ"א מיד אחי לא רמז על אותו דור לבד רק על כל ד'גליות התפלל באותו פרק שבמלת נ"א כל ד' גליות גלות בבל נ"בוזר אד"ן נבוכד נצ"ר אחשורוש על גלות יו"ן נקנו"ר אנטיוכס א"דום נ"ירון א"ספינוס ז"ש יאמר נא ישראל ר"ל בעת שאמר ישראל סבא נא וזה רמז על כל ד' גליות. שייך לפ' תולדות בזה המזמור כשבא יעקב ליקח הברכות איך היה יכול לומר לאביו אנכי עשו בכורך הלא הוא אינו בכור (מיכה ז) ותתן אמת ליעקב וכמ"ש בזוהר שאז צעק יעקב (תהלים קכ) אל י"י בצרתה לי קראתי ויענני אמר בצרתה ולא אמר בצרה כי צרה זו למדה לו רבקה אמו לכן אמר בלשון נקבה בצרתה לי אע"פ שקבלה רבקה על עצמה הקללות כמ"ש עלי קללתך בני מ"מ אמר יעקב הלא צרת אמי שיהיה לה הוא לי ג"כ כי בצרתה לי צר לכן קראתי ויענני ומה היא העניה י"י הצילה נפשימשפת שקר איך להנצל שלא יוציא מפיו שפת שקר כי יעקב אמתי הוא אבל עתה שמכר לו עשו הבכורה יפה אמר אנכי אחר המכירה בכורתי ז"ש רבקה עתה בני עבור מה שתעשה עתה ברכה למדו אותך שם ועבר ז"ש עשו הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים ר"ל עבור זה הדבר שעשה עתה בלקיחות ברכות עקב אותי פעמיים את בכורתי לקח מתחלה ועתה לקח את ברכתי אמר גם כן מלת ועתה כמו שאמרה רבקה ועתה בני שמע בקולי זה שכתוב ה"קול ק"ול יעקב ב' קולות הא' לרבותיו והב' לאמו כל זה עבור ליקח הוא הידים ידי עשו ויקח את כל ארצו מידו מרשותו. גם כשהרגיש עשו שכל החרדה זו לתקן אכילת עץ הדעת לכן הוצרך יעקב ב' פעמים לרמות את עשו בענין אכילה ז"ש ויעקבני זה ר"ל בענין אכילה פעמיים את בכורתי לקח ע"י אכילה ועתה לקח ברכה ע"י אכילה הכי קרא שמו הקב"ה קראו כן והסכים בכורסיא דילי' להוציא עולם מן קללות ואמר בזוהר שרקק כלפי מעלה ועביד הכי. גם אפשר לומר כי שני ענינים שרימה יעקב לעשו האחד ע"י רביו והשני ע"י אמו לבטל שני כוחות של עשו דכר ונוקבי' דרך אנשים לנגר אנשים הכי למדו לבטל כח סמא"ל עם לחם ר"ע ע"ין לקיים (משלי כה) אם רעב שונאך שהוא א' מז' שמהן דיליה האכילהו לחם ונזיד עדשים שהוא מאכל אכל מלאך המות ז"ש עשו הנה אנכי הולך למות כי (תהלים מט) זה דרכם כסל למו מלאכו היא שטן הוא מלאך המות ועתה באה רבקה לבטל כח נחש אשת זנונים שהיא נוקבי' ז"ש ועתה בני שמע בקולי ר"ל רמזה במלת ועתה על חיילותי' של לילית שהם כמנין ועת"ה לילית רוכבת על ת"פ מחנות כמנין לילית בגי' בזה שתשמע בקולי תבטל כוחותי' של לילית עם משיריותי' ז"ש לך נ"א אל הצאן וקח לי משם תיבת נ"א היא מיותרת אבל רמזה קה תיב"ת נ"א ותצרף לרבק"ה הרי בגי' נח"ש כי רבקה עולה חשבונה ש"ז עם נ"א הרי נח"ש ז"ש לך נא אל הצאן וקח לי משם ר"ל כשתקח לי לשמי עם תיבת נ"א הרי תבטל כח נחש ז"ש עשו הכי קרא שמו יעקב הוא לא היה ראוי להקרא רק עקב ע"ש ידו אוחזת בעקב אבל נקרא יעקב ויעקבני זה פעמים ר"ל ב"פ יעק"ב בגי' השט"ן גם יעק"ב בגי' סמא"ל אדו"ם בזה השם מבטל הוא כח סמאל למעלה ואדום למטה את בכורתי לקח ר"ל מה שלקח את בכורתי מזה הטעם לבטל כח סמאל ועתה לקח את ברכתי ר"ל מה שיקח, את ברכתי הוא מטעם לבטל כח לילית וחיילותי' שהם מנין ועת"ה תפ"א מחנות מזה הטעם שכח יעקב הקערה שהביא לאביו לאכול בו מטעמים ואותה הקערה הכיר עשו שהיה נותן לו יעקב נזיד עדשים בו ועל זה צווח עשו ויעקבני זה פעמיים ר"ל באותה קערה רימה שתי פעמים והראה באצבע על הקערה זה ה הוא הדבר שרימה אותי מתחלה ולקח בכורתי ועתה בזה הדבר לקח ברכתי. והענין כי הם מהפכין הקערה על פיה כמ"ש בפ' ר"א הגדול (איוב לט) כעת במרום תמריא תשחק לסו"ס ולרכבו לפי שהם מהפכין הקערה להפך דברי אלקים חיים לכן אמר יעקב ליצחק קום נא שבה ואכלה מצדי בעבור תברכני נפש"ך לפי שיש בו נפש חוה שהביאה קללות לעולם ועתה תברכני נפשך דייקא ובמלת שב"ה נרמזה לילית חייבתא כמ"ש ותפול שב"א ותקחם ומתרגמין לילית חייבתא ואל תתמה מלת שב"ה בה' שכן אמר לבן ליעקב טוב תתי אותה לך מתתי לאיש אחר שהוא סוד אל אחר שב"ה עמדי על נוקבי'. בתיקונים. לכן כשאכל יצחק מצידו תקן נ"א שב"ה "נפש "אדם (משלי כ) "נר "אלקים "נשמת "אדם במה שקלקל עם ק"ל שנים בלילית עם רוחין שדין ויבא לו יין לפי שסחטה חוה ענבים:

כי תשטה אשתו. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵין הַמְנָאֲפִין נוֹאֲפִין עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶן רוּחַ שְׁטוּת, דִּכְתִיב "כִּי תִשְׂטֶה" וְכָתוּב בּוֹ "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (משלי ו'); וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: כי תשטה — תֵּט מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת וְתֵחָשֵׁד בְּעֵינָיו, כְּמוֹ "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר" (שם ד'), "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ" (שם ז'):