פרשנות מצטטת על משלי ז:ד

אחתא ומודעתא כלילן דא בדא בי"ה כתרין רחימין דמתחבקין: ידוע שחו"ב כלילן זה בזה בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה והוא יו"ד שבשם הוא חכמה ה' בינה ומילוי ה יו"ד הוא ו"ד שהוא ה' ש ה' הוא ד' ע"ג ו' ומילוי ה"י הוא י' שהוא חכמה. וכן ה"א במילוי א' הוא ג"כ חכמה ש א' הוא י"ו"ד בצורתו כידוע וכן אלף הוא חכמה כמ"ש (איוב ל"א) ואאלפך חכמה וכמ"ש (שבת ק"ד א') אלף בינה ר"ל חכמה הוא הלימוד ואח"כ הבן דבר מתוך דבר שהוא בינה כמ"ש (משלי ד') ראשית חכמה קנה חכמה ואח"כ ובכל קניניך כו' וז"ש אלף ואח"כ בינה והוא ראשית אלף. וכן עוקץ של ה' מאחריו הוא י' דחכמה וכידוע וב י' בקוצו התחתון כלול בינה וכמ"ש בזוהר ויקרא דף י' ע"ב יו"ד דשמא קדישא אתקשר בג' קשרין בגין דהאי יוד קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא וחד באמצעיתא בגין דג' קשרין אשתלשלו בה חד קוצא לעילא דהוא עלאה מכל עלאין לאחזאה כתרא עלאה דהוא רישא דכל רישין והוא קאים על כלא והוא כתר קוצו של יו"ד וזהו מקומו של כתר ולא מצד כלילותו בחכמה. חד קוצא באמצעיתא דהוא רישא אחרא בגין דג' רישין הוו וכל חד וחד רישא בלחודוי וע"ד קוצא דאמצעיתא דא הוא רישא אחרא כו' והיא חכמה היו"ד עצמו. רישא אחרא תתאה הוא רישא לאשקאה לגנתא והוא מבועא דמיין דכל נטיען אשתקיין מיניה ודא הוא יו"ד בתלת קשרין וע"ד שלשלת אקרי כהאי שלשלת דאתקשר דא בדא וכלא חד כו' ובספרא דשלמה כו' חד דחילו דכלא וחד סתים שבילין וחד נהרא עמיקא כו' הרי בינה בחכמה. ושם בדף י"א ע"ב וע"ד מאן דבעי למכתב שמא קדישא י' בקדמייתא קוצא חד לעילא וקוצא חד באמצעיתא וקוצא חד לתתא והא אתמר לבתר י"ה דלא מתפרשין דא מן דא לעלמין כגוונא דא ה' כו' ע"ש וזהו חכמה בבינה. וז"ש אחתא ומודעתא כלילן דא בדא בי"ה כו' אחתא הוא חכמה ומודעתא בינה כמ"ש (משלי ז') אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא והן כלילן ביו"ד ה"א כנ"ל וז"ש דא בדא שא' כלול בחבירו כנ"ל. ואמר כתרין רחימין שהן נקראין ריעין בסוד רעיתי כמ"ש באדרא זוטא (ר"צ ע"ב) וכמ"ש בפרשת ויקרא דף ד' ע"א בפסוק אכלו רעים כו' אכלו רעים לעילא כו' מאן אינון לעילא כו' דא אתר עילאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשן לעלמין אלין אקרון ריעים הה"ד ונהר יוצא מעדן עדן וההוא נהר לא מתפרשין לעלאין ואשתכחו לעלמין ברעותא באחדותא בחדוותא כו' ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשן דא מן דא אקרו רעים כו' אלין ברעותא באחדותא תדיר. ואמר דמתחבקן שזיווגם הוא בסוד חיבוק כידוע ששלש מיני זיווגים הן נישוק חיבוק וזיווג. נישוק הוא בשרשם בפה וחיבוק בחו"ב בהלבש' ידים דא"א ושם חיבוק וזיווג הוא בזו"נ ביסוד. וענין כללותם הוא בסוד חיבוק כי בסוד זיווג יסוד זכר נכלל בנקבה וכללות א' הוא אבל בחיבוק ידי הזכר נכלל בנקבה וידי הנקבה בזכר וזהו כלילות חכמה בבינה ובינה בחכמה כנ"ל ב י"ק - וידוע שכ"א נחלק לשנים בסוד הבן בחכמה כו' כנ"ל והזיווג בשני הפרצופים שלהם לכן נכללין זה בזה ב"פ בשני הידים שני הידים של זה בזה ושל זה בזה. וכן הוא בשרשם בסוד נשיקין כמ"ש בפ' תרומה ד' רוחין דאכללו בנשיקין כמנין אהבה וז"ש כתרין רחימין בסוד אהבה. והענין שם ג"כ ששני מיני זיווגים שם כמש"ל (ד' כ"ב ע"ב) וז"ש בפרשת תרומה בדף קמ"ו ע"ב נשיקה דרחימו אתפשט לד' רוחין וד' רוחין אינון כחדא כו' ד' רוחין אינון בנשיקה כל חד וחד כליל בחבריה וכד האי רוחא כליל באחרא וההוא אחרא כליל בהאי אתעבידו תרין רוחין כחדא וכד מתחברין בדביקו חד כו' והוא הכל בסוד י"ק בשרשן כנ"ל. והנשיקין הוא בא"א ששם שרשן והחיבוק הוא בחו"ב עצמן כנ"ל כמ"ש שם מאן ישקני ההוא דסתים גו סתימו עלאה ואי תימא סתימא דכל סתימין ביה תליא נשיקין ונשיק לתתא ת"ח סתימא דכל סתימין לית מאן דידע ליה ואיהו גלי מניה נהירו חד דקיק סתים דלא אתגלי בר בחד שביל דקיק דאתפשט מניה כו' ואתערו דסליקו דנשיקין ביה תליין כו' ר"ל הנשיקין באמת בא"א בפה רק שהתערות הנשיקין הוא באבא ואמא שמתערין לשרשם ושם התחלתן בשורש וכאן הוא בסוד החיבוק כנ"ל:

ליודעי. ענינו אהוב וחביב כמו ומודע לבינה תקרא (משלי ז׳:ד׳):

ותתצב אחותו וגו׳. א"ר יצחק, פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר ^יטנראה דר"ל על שם נבואתה שהתנבאה על משה שהוא עתיד להושיע את ישראל, כמבואר בדרשה הבאה, ועתה שהשליכוהו ליאור עמדה לדעת מה יהיה סוף נבואתה, וכדמפרש. , ותתצב – דכתיב (שמואל א ג׳:י׳) ויבא ה׳ ויתיצב. אחותו – דכתיב (משלי ז׳:ד׳) אמור לחכמה אחותי את ^כובחכמה כתיב (משלי ב׳:ו׳) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, וכשבאים אלה הדברים מפי הקב"ה הוא חזון נבואה. , מרחוק – דכתיב (ירמיהו ל״א:ג׳) מרחוק ה' נראה לי, לרעה – דכתיב (ש"א ב') כי אל דעות ה'. מה – דכתיב (פ' עקב) מה ה' אלהיך שואל מעמך, יעשה – דכתיב (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה אדוני ה' דבר וגו׳ ^כאנראה דסמיך על סוף הפסוק, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, ורומז לנבואת מרים בענין זה, כמש"כ. , לו – דכתיב (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה׳ שלום ^כבקאי על המזבח שבנה גדעון על שם שראה מלאך ה' וקרא אותו ה' שלום, וגם זה הוא ענין נבואה לדבר עם המלאך פנים אל פנים. .
(שם י"א א׳)