פרשנות מצטטת על משלי ז:י

שיתי שימי שאשית אני. פירוש "שיתי" הוא 'שימי', ואינו כמו "יעטוף שית חמס למו" (תהלים עג, ו), וכמו "שית זונה" (משלי ז, י), רק פירושו 'שימי'. ומפני שלשון "שיתי אותותי אלה" משמע שהוא כבר שם אותם, דכן משמע יו"ד הכינוי של "שיתי" 'שימי שלי', ומשמע דלכך נקרא 'שימה שלי' מפני שכבר שם אותם, וזה לא יתכן, דהא התרה בו על המכות שיביא עליו מכאן ואילך, לכך צריך לומר כי הוא עתיד 'שאשית אני':

שמרה ונצרה פי׳ בו שהם שמות כלומ׳ משמר ונצירה ר״ל שית משמר לפי ונצירה על דל שפתי שלא אכשל בתפלתי שאע״פ שמחשבתי זכה לאדם מערכי לב ומה׳ מענה לשון (משלי טז). ודל כמו דלת ונקרא כן על שם שהוא נסגר ונפתח תמיד. ודגש הצד״י בנצרה לתפארת. ואע״פ שהפי׳ נאה רחוק הוא בעיני להיות שמרה ונצרה שמות ויש לפרש שיתה ה׳ חסר כלומ׳ שית לבך עלי ושמור את פי וכן נצור על דל שפתי שלא אחטא בשפתי. או שיתה פי׳ לדעתי תקן מענין שית זונה (משלי ז י) שפי׳ תקון זונה וכן לדעת קצת מפרשים ותשם בפוך עיניה (מ״ב ט ל) שפירושו ותתקן אע״פ שפי׳ אצלי שהוא הפוך כמו ומשם פוך בעיניה ואמר הנה שיתה ה׳ שמרה לפי כלומ׳ תקן דבורי כי בידך לתקנו כאמת ומה׳ מענה לשון והכל מחובר למלת פי כלומ׳ תקן ושמור את פי תקנהו להטעים דבורי ושמרהו שלא להכשל כי פעמים ינעם הדבור ולא ישמר משגיאה ופעמים ידבר אמת ולא בנעימה והתפלל שינעם דבורו ויערב לשומעים וישמר משגיאה ונצרה על דל שפתי הוא תפלה אחרת כי עם היות המחשבה זכה והדבור ערב ושמא מדעתו לומר אמת ויציב ובהיות הדבור על השפה בעת צאתו יחטא ויאמר מה שלא היה סבור לומר דרך שגיאה.

והענין שדכורין נקראין מרגלים ונוקבין זונות כידוע שדכורין דס"א אינן מפתין לאדם כמ"ש בזוהר שהן דקיקין ואינן יכולין לפתות אלא נוקבין מפתין נפת תטפנה שפתי זרה (משלי ה') וכל הפיתויים הוא בנוקבין ולכן כל דברי שלמה בפיתויין הכל באשה זרה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב (שם ז') בעד אשה זונה עד ככר לחם (שם י') ולכן נקראים זונות. והן מזנין עם האדם שהן רוחין נוקבין דאתפשטו מסט' דשמאלא וכד מתדבקין באדם אולידת רוחין סגיאין והן נגעי בני אדם כמ"ש לעיל: אבל דכורין שלהן הן המקטרגים כידוע ויבאו בני האלקים להתייצב על ה'. והן מאללי ארעא שהן נו"ה והן העינים כנ"ל תרין דמעין ולכן רצים ורואים את כל מעשה בני אדם ומקטרגים. והן נגד ז' עיני ה' משוטטות כמ"ש באדרא רבא והן ז' דרגין כמ"ש לקמן פ"ה והן ז' שמהן דיצ"ה כידוע. והמרגל דרכו לילך בשתיקה כי אלו ידע האדם שעיני ה' הולכין ורואין בצדו לא היו חוטאין וכמ"ש ואין ה' רואה כו' (יחזקאל ט') וכמ"ש בינו בוערים בעם הנוטע אזן הלא ישמע אם יצר עין הלא יביט ולכן הם הולכין בשתיקה כאלו אין רואין מעשה האדם וזהו שנים אנשים מרגלים חרש לשון שתיקה וג"כ לשון חרש כאלו אין שומעין כנ"ל הנוטע אזן הלא ישמע. משא"כ בהזונות שהן קוראין בקול רם לאדם כמ"ש (משלי ז') הומיה היא וסוררת אשת כסילות הומיה פתיות (שם ט') כו' לקרא לעוברי דרך כו'. לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה (שם ו') והרבה פסוקים. והמרגלים נמתקו בימי יהושע כנ"ל וז"ס וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים הן בני אלקים הנ"ל קין והבל. ויבאו בית אשה זונה ושמה רחב וישכבו שמה. והוא מזונות הנ"ל ויראו בני האלקים את בנות האדם ויקחו כו' לכן וישכבו שמה. ואז התחילו ג"כ הזונות להתתקן רק שאחת בלבד התחילה להתתקן לכן לא נגמרה התקון עד שלמה וכנ"ל שאחת ברוחא דהבל נתבסמה יותר והיא התחילה להתתקן כאן ואחת בלא חבירתה אינן יכולין להתתקן כי הן כלולין זה בזה כנ"ל לכן באו שניהן בימי שלמה מ"מ כאן התחיל התיקון. ולכן ותקח שני האנשים ותצפנו רק אחד לא יכלה להצפין רק אחד. ורצתה לתקן ג"כ בחינת קין ולכן ותטמנם בפשתי העץ לתקן חטא קין שקרבנו מפשתן כידוע. והאנשים רדפו אחריהם. להחזיר אותם לס"א: ותאמר אל האנשים ידעתי כו' כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. והודתה כי יש משגיח על הארץ ותקנה חטא קין שאמר להבל לית דין ולית דיין כמ"ש בתרגום יונתן ובמ"ר. ובקשה מהם אות כמ"ש ונתתם לי אות אמת והחייתם כו' והצלתם את נפשותינו ממות הוא הענין של קין ויאמר קין כו' הן גרשת אותי כו' והיה כל מוצאי יהרגני וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו וז"ש ונתתם לי אות כו' והצלתם את כו' ואמר בתז"ח דף פ"ו ע"א דהאות שנתן לו הקב"ה הוא אות ו' של ברית כמ"ש שם בראשית ברא שית ודא מטטרון אות בצבא דיליה ובגיניה אתמר וישם ה' לקין אות לאגנא עליה כו' עד ובג"ד וישב בארץ נוד קדמת עדן ור"ל ו' אות שלו אתחבר בנ"ד ונעשה נו"ד. וזכה ליה ביתרו שהוא גלגול קין וחבר הקני כו' וזכה האות ו' בברית שנתגייר ולכן הוסיפו לו אות ו' יתר יתרו. וידוע שאות ו' הוא אות דיעקב אות אמת אות החיים כמ"ש בזוהר שלכן לא נאמר בפ' לדוד אליך נפשי אשא שהוא אילנא דמותא אות ו' שהוא אות אמת אילנא דחיי בסוד אמת מאריך ימים ושם הוא עץ החיים ולכן הושם לקין אות ו' סימן החיים לבלתי הכות אותו כו'. וזה שבקשה ונתתם לי אות אמת אות דקין כמ"ש לעיל: ותורידם בחבל בעד החלון. הוא כמ"ש לעיל פ"א (ד' י' ע"ג) שסוד משגיח מן החלונות הוא בעינים ששם עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ (זכריה ד') והן היכלות דנו"ה כמ"ש בפרשת פקודי (ר"נ ע"ב) כמש"ל ובהם נאחזין קין והבל כנ"ל ולכן ותורידם בעד החלון והן נוק' דתהומא רבא שבהן רגליה יורדות (משלי ה') כנ"ל. כי ביתה בקיר החומה כו'. בחומה של ג"ע שהוא דוגמת כניסת א"י ושם ב' כרובים ולהט החרב המתהפכת שהוא נוקבא כידוע שהיא מתהפכת מדכורא לנוקבא ומנוקבא לדכורא לטמא לב"א דכורין ונוקבין כמ"ש בזוהר כנ"ל. ולכן האומר רחב רחב מיד נקרי (מגילה ט"ו ע"א) כי בהן טומאת הקרי זונות הנ"ל וכמ"ש ביודעה ומכירה כמ"ש (משלי ב') כל באיה לא ישובון וקשה לפרוש הימנה:

ונצורי ישראל. כמו (משלי ז׳:י׳) ונצורת לב שלבם מוקף יצר הרהורי עבירה כעיר נצורה מצור הצרים עליה: