פרשנות מצטטת על משלי ז:יג

גֶּשׁ־הָלְאָה. הוא ממשקל חָכְמָה עָצְמָה אלא ששב הקמץ חטוף לקמץ רחב מכלול דף רי"ו וכלל אמרו המדקדקים שכל שוא הבא אחר תנועה גדולה הוא נע לעולם בלתי אם התיבה מלעיל כמו משכמו ומָעלה (שמואל א ט׳:ב׳) כי יָגֹרְתִּי (דברים ט') שֹׁבְנָה בְנֹתָי לֵכְן ָ (רות א׳:י״ב) אמנם אם מלה זעירא או תיבה מלעיל גרמה לתיבה שלפניה להיות מלעיל אז יהיה שוא נע כמו וְקָרְאוּ־לוֹ (דברים כ"ה) וְתָפְשׁוּ־בוֹ (שם כ"א) וְנָשְׁקָה לּוֹ (משלי ז') כָּל־יֹשְׁבֵי חָלֶד (תהילים מ״ט:ב׳) אִם שֹׁדְדֵי לַיְלָה (עובדיה א׳:ה׳) ערוגת הבשם פ' ג':

וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה לְפִי שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. "כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ" וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹתָהּ. וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ "כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ", כְּשֶׁהָיְתָה בְּבֵיתוֹ הָיְתָה צְנוּעָה, לְפִיכָךְ לֹא חֲשָׁדָהּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:ט"ו). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל הָרַב יִתָּכֵן, כִּי דֶּרֶךְ הַזּוֹנָה לֵשֵׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, כְּדִכְתִיב (משלי ט יד טו) "וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת לִקְרֹא לְעוֹבְרֵי דָרֶךְ" וְגוֹ', וְאָמַר "כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ" וְלֹא הִכִּירָהּ, אֲבָל מִדְרָשׁ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכִּסְּתָה פָנֶיהָ בְּבֵית חָמִיהָ, לוֹמַר שֶׁהִצְנִיעָה עַצְמָהּ מִמֶּנּוּ בְּבֵיתוֹ וְלֹא רָאָה פָּנֶיהָ מֵעוֹלָם, וְאֵיךְ יַכִּירֶנָּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי עוֹד לְפִי הַפְּשָׁט שֶׁיֹּאמַר שֶׁחֲשָׁבָהּ לְזוֹנָה בַּעֲבוּר שֶׁתְּכַסֶּה הַפָּנִים, כִּי אַחֲרֵי כֵן אָמַר "כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא", וְהַטַּעַם כִּי דֶּרֶךְ הַזּוֹנָה לָשֶׁבֶת בְּפֶתַח עֵינַיִם מְעֻלֶּפֶת הַצָּעִיף מְכַסֶּה קְצָת הַשֵּׂעָר וּקְצָת הַפָּנִים וּמְשַׂקֶּרֶת בְּעֵינַיִם וּשְׂפָתַיִם וּמְגַלָּה הַגָּרוֹן וְהַצַּוָּאר, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁתָּעֵז פָּנֶיהָ וְתֹאמַר לוֹ וְתַחֲזֵק בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ תְּכַסֶּה קְצָת הַפָּנִים. וְעוֹד כִּי הַקְּדֵשׁוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת עַל דֶּרֶךְ בַּעֲבוּר שֶׁתִּזְנֶנָּה גַּם עִם הַקְּרוֹבִים יְכַסּוּ פְּנֵיהֶן, וְכֵן יַעֲשׂוּ הַקְּדֵשִׁים גַּם הַיּוֹם בְּאַרְצֹתָם, וּבְשׁוּבָם לָעִיר לֹא נוֹדְעוּ. וְשָׁנִינוּ (כלים כד טז) שָׁלֹשׁ שְׂבָכוֹת הֵן, שֶׁל יַלְדָּה טְמֵאָה מִדְרָס וְשֶׁל זְקֵנָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת וְשֶׁל יוֹצֵאת חוּץ טְהוֹרָה מִכְּלוּם, "יוֹצֵאת חוּץ" הִיא הַזּוֹנָה, "נָפְקַת בָּרָא", וְנוֹתֶנֶת שְׂבָכָה עַל קְצָת הָרֹאשׁ, לֹא שֶׁתִּשְׁכַּב עָלֶיהָ וְתִהְיֶה טְמֵאָה מִדְרָס, וְלֹא לְכַסּוֹת בָּהּ רֹאשָׁהּ וְתִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, אֲבָל לְקִשּׁוּט קְוֻצּוֹתֶיהָ וְלִהְיוֹתָן מִתַּחַת הַשְּׂבָכָה נִרְאִין וְאֵינָן נִרְאִין, וּלְכָךְ טְהוֹרָה מִכְּלוּם: