פרשנות מצטטת על משלי ז:כג

מסרה ולא ידע י״א במקרא. ולא ידע בשכבה ובקומה לבכירה ולצעירה תרי בעניינא חדא שלא ידע הוא בהבכירה והאחרת בצעירה. (בראשית ל״א:ל״ב) ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם. (שם ל״ט) ולא ידע אתו מאומה כ״א הלחם אשר הוא אוכויקרא ה׳:י״זא ה׳) ולא ידע ואשם ונשא עונדברים ל״ד:ו׳ ל״ד) ולא ידע איש את קבורתו עד ישעיהו מ״ב:כ״ה (ישעיהו מ״ב:כ״ה) וישפוך עליו חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ומשלי ט׳:י״ח על משלי ט׳:י״חלי ט׳) ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה. (שם ז׳) עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשאיוב ל״ה:ט״ויוב ל״ה) ועתה כי אין פקד אפו ולאקהלת ו׳:ה׳ש מאד. (קהלת ו׳:ה׳) גם שמש לא ראה ולא ידע נחת לזה מזה וסימן אמר אבונא יעקב שופרך יתנטיל לקברא. ואגח קרבא בגבריא ונפשך בסגיאות נייחא. פי׳ כבר ידעת משרז״ל (ברכות י׳) על פסוק ובשכבך ובקומך ק״ש בבקר ובערב זמן שכיבה לכל וזמן קימה. ולכך תקנו ב״פ בבקר וב״פ בערב בלילה. וז״ש ולא ידע בשכבה ובקומה ר״ל. מי שאינו יודע ליחד את הש״י ב׳ פעמים בכל יום תרי בעניינא חדא שיעקב ביקש לגלות את הקץ לבניו וב׳ פעמים נעלמה ממנו רוח הקודש אמר להם ודאי אינכם ראויים לדעת את הקץ כמו שאין נשמותיכם לא ק׳ ולא ץ׳. השיבו אע״פ שאין נשמותינו ק׳ ץ׳ אין נשמותינו ח׳ ט׳. אנו בלא חטא ובלבנו היחוד המעולה כמו שאין בלבך אלא אחד ר״ל שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. ומי שאינו יודע ליחד את השם בק״ש אינו יודע את יעקב שהשיב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ורמז באומרו כי רחל גנבתם מנין תיבות ק״ש רל״ט כמנין רחל עם המלה עצמה ששה תיבות בשכמל״ו וה׳ אלהיכם אמת הרי רמז מנין אבריו של אדם שצריך שידע ליחד הש״י בכל אבריו ומי שאין מיחד האל ית׳ בערב ובבקר גונב ליעקב ורחל ומי שאינו קורא ק״ש כתיקונה אינו יודע מאומה כי אם הלחם כבהמה שאינה יודעת מאומה. ע״ד שארז״ל (חגיגה ט״ו) ו׳ דברים באדם ג׳ כמלאכי השרת וג׳ כבהמה. ומי שאינו יודע ליחד הש״י ולא ידע ודאי אשם הוא ונשא עונו ועונשו יהיה שלא ידע איש את קבורתו שהוא מכלל המינים ואין ראוי לקוברו בקברי ישראל. לפי שאינו מאמין בדת משה שנאמר עליו ולא ידע איש את קבורתו. ודע שבעלות הנשמה למעלה מקיפים את המטה ס׳ מלאכי חבלה. וז״ש שעוג מלך הבשן היה מיתר הרפאים ע״ד שארז״ל חכמי הקבלה שהיה מזרע הרפאים מלאכי חבלה שנקראו רפאים קטלנים. וז״ש ס׳ עיר ס׳ מזיקים לא היתה קריה אשר שגבה ממנו אין להם שום רשות לחבל. בעבור הקריאה. וזהו שתקנו לקרות פרשה ראשונה שיש בה ס׳ תיבות עם אותיות ג׳ יהו״ה בקריאה יבואו ס׳ לבטל נזק מאלו הס׳ מזיקים וכן כל פסוק מפרשת שמע מתחיל בו׳ ומסיים בך׳ כ״ו שם הויה לרמוז שבכח אותיות ההויה מתבטלים ס׳ מזיקים ודע שהאדם יש לו ד׳ צדדים פנים ואחור ימין ושמאל ולזה תקנו לבטל ס׳ מזיקים שמסבבים האדם. וז״ש ותלהט סביב צריו. ולפי שצד הפנים שהם יותר נכבדים לכן תקנו כנגדה ק״ש וכנגד הצד הב׳ תקנו יושב בסתר עליון וגו׳ עד מחסי ס׳ תיבות וכנגד הצד הג׳ תקנו ה׳ מה רבו צרי עד לה׳ הישועה ס׳ תיבות. וכנגד צד האחור שהוא מסוכן ג״כ אבל אינו כמו הפנים לזה תקנו יברכ״ך יא״ר יש״א ס׳ אותיות ובשביל הראש תקנו ויס״ע ויב״א וי״ט ע״ב אותיות בכל פסוק והם רי״ו אותיות סוד שם המפורש וכח זה השם איש חרב״ו בגי׳ רי״ו מבריח מלאכי חבלה ס׳ מכל צד ונשארת מטתו שלימה מפחד בלילות בלילת כתיב כח לילית ששולטת בלילה וצריך לקרותם בכוונה לבטל המזיקים של לילית. ולכן ג׳ בלילות יש. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. העומדים בבית ה׳ בלילות. וסימנם בליליון יפלחון ויעבדון. והכוונה שבמשמרה ראשונה יאמר ק״ש ופסוקים. ובשעה ב׳ יפלחון ר״ל יעבדו האל ית׳. ובג׳ יעסוק בתורה ומי שאינו משים על לבו הדברים שופך חמה אפו ועזוז מלחמה ותלהטהו מסביב סביביו צריו אלו המזיקים ולא ידע ותבער בו שאינו מכוין בק״ש ובתפלה ונקבעה בו חמה ולא ישים על לב. ולא ידע כי רפאים שם המזיקים שהם רפאים בעמקי שאול יפילום קרואיה. ר״ל קוראי ק״ש ואם לא יקרא גופו יהיה ניזוק ויפלח כחץ כבדו. כפלח חץ יהיה כבדו. ולא ידע כי בנפשו הוא אם עושה לנפשו עושה שאם צדקת מה תתן לו שהרע עושה לנפשו שמי שלא כוון בק״ש לבטל ס׳ מזיקים כנ״ל ולא עשה תשובה מאין פקד ה׳ עליו אפו. ולא ידע בפש מאד ר״ל לא ידע בריבוי הטובה והדברים המעולים המושפעים ברבוי הטובה מלמעלה גם שמש לא ראה ונחשב כבהמה ואין לו יתרון ממנה. וז״ש הסימן אמר יעקב אבונא שופרך יתנטל לקברא. אתה שלא חשבת בעבודתו ית׳ אמנם כל מחשבותיך אחר היופי שלך שסופו לקבר יובל. ואם תעשה הטוב והישר בעיני ה׳ להיות תמיד נלחם בגבורים וביצה״ר וכחותיו נפשך תנוח למעלה בשפע עליון שאינו נפסק. ולכן ע׳ וד׳ בשמע גדולים שהאל ית׳ עד שקיים מצותיו וכשאינו עושה מצות יש לו ג״כ עד. ולכן ד׳ של אדם ע׳ של עשוק זעירות לרמוז שהאל ית׳ יודע הכל:

ממחרת השבת. אמרו חז״ל ממחרת יום טוב והמכחישים אמרו שהוא כמשמעו והמאמינים הביאו ראיות משנת השמטה והיובל והצום הגדול ויום תרועה שכתוב בו שבתון וכן שבתון נאמר בא׳‎ של סוכות ובשמיני ואמרו כי שבע שבתות שבועות וכמוהו באי השבת עם יוצאי השבת והם שנים פירושים בפסוק אחד והנה שלשים עיירים וראייתם תמימות וחכם ברומי הביא ראיה ממחרת הפסח מצות וקלוי ולא ידע כי בנפשו הוא כי הפסח ביום ארבעה עשר וממחרתו יום חמשה עשר וכן כתוב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון ולאכול קלי אסור עד עבור תנופת העומר והגאון אמר ששני פסחים הם פסח ה׳‎ ופסח ישראל ופסח ה׳‎ בליל חמשה עשר והנה ממחרת הפסח ביהושע יום ט״ז ויהיה פירוש ממחרת הפסח הכתוב בתורה ממחרת זבח הפסח ולא אמר כלום כי לא נקרא החג פסח רק בעבור שפסח השם על הבתים וממחרתו הוא לבקר יום ט״ו וכן כתוב כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת. ועוד אמר הגאון שמצות וקלוי היה מהישן וזה איננו רחוק כי הכתוב אמר על תנופת העומר שתהיה מהחל חרמש בקמה ואם תנופת העומר היתה יום חמשה עשר מתי קצרו ועשו מצות ועוד כי אין קציר כי הוא ראשית קציר שעורים גם יש כדמות ראיה על פירושו שאמר מעבור הארץ ויתכן שזה השם נקרא על התבואה שיש להשנה שעברה. וטעם מעבור הארץ ארץ סיחון ועוג והעד שאמר אחר כן מתבואת ארץ כנען ועוד כי קלוי איננו כמו קלי והכתוב אמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ואין פסוק קלוי באש טענה כי הוא תאר המעשה כי אביב קלוי באש יקרא קלוי ועוד יש להשיב מאין נדע כי הניף הכהן בעבר הירדן תנופת העומר כי הכתוב אמר אשר אני נותן לכם ועוד לא נתנה להם ולא בא הכתוב להזכיר מצות וקלוי רק בעבור ששבת המן וכן טעם כל הפסוק ועוד אמר הגאון אם השבת כמשמעו מאיזה שבת נחל לספור וישועה השיב כי שמנה עשר ימים הם שיש בהם קרבן ונקראו מועדים מלבד השבתות ואחר שיש קרבן ביום תנופת העומר לאות ולעד כי התנופה באחד מימות מועד האביב והנה שכח קרבנות ראשי חדשים שלא נזכרו ועוד כי הכתוב אמר כאלה תעשו ליום שבעת ימים והיה ראוי שיאמר מלבד תנופת העומר גם זאת איננה טענה עלינו כי אנחנו נסמוך במצות על הקבלה והנה ביום שבועות לא הזכיר בפרשת פנחס מלבד כבשי השלמים ולמעלה פר בן בקר אחד ואילים שנים ובפנחס פרים שנים ואיל אחד גם יוכל המאמין להשיב כי בדרך נבואה ידע היו׳‎ שיהיה בו תנופת העומר שיום השבת יהיה הקכיעות והעד מערך הלחם שהיה בשבת והזכיר הכתוב איך יחשבו בשנה הראשונה ואז הקריבו שלמים והעולה הנזכרת ואחר כן הנזכר׳‎ בפנחס ואחר כך אמר בשבועותיכם שבעה שבועות ולא אמר שבתות ואין ראיה כי תחלת השבוע יום ראשון וטמאה שבועים יוכיח והנה ארמוז לך סוד אחד שכל המועדים תלוים ביום ידוע מהחדש ולא נאמר בחג השבועות (מספר) (ס״א יום מועד) בעבור הספירה שהיא מצוה וחז״ל העתיקו כי בחג שבועות היה מתן תורה ועליו נאמר כי חג ה׳‎ לנו:

כי ירט הדרך לנגדי. שורש ירט הוא מלשון ריצה בלי דעת הרץ ומזה השורש נקרא מקום מרוצת המים רהטים. והנה כ״ז שאדם רחוק מן החטא. אין החטא מרקד כל כך וכדכתיב לפתח חטאת רובץ. אבל אחר שמתקרבים בדעת קשה מאד להתגבר על יצה״ר. ונמהר לגמור העבירה כמעט בלי דעת צלולה. וכלשון הכתוב במשלי ז׳ כמהר צפור אל פח. והנה יצרו של בלעם היה חזק להביט על אחרים בעין רעה ולהזיק. מכש״כ בקוותו לשכר הרבה ע״ז. והקב״ה הזהירו על כך אבל עלול היה שבבואו לבלק יעבור על דבר ה׳. וכן היה באמת כדכתיב וירא משם קצה העם. ויבואר עוד שם ולולי חסדי ה׳ ששינה הליכות עולם ולא רגז אז היה מזיק הרבה וזה היה עיקר חטאו בענין הלז. ומש״ה חרה אף של הקב״ה שידע שלא יתחזק לפי טבעו. והיינו דכתיב כי הולך הוא. בטבע רעה שלו וזהו כי ירט הדרך. דרכך מתקרב ונמהר להיות לנגדי: