פרשנות מצטטת על משלי ז:כו

גרסי' בע"ז (דף יט:) (משלי ז׳:כ״ו) כי רבים חללים הפילה זה תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה.

וקנה לך חבר. לשון הר"ב ואפי' אתה צריך לקנותו בדמים יקרים ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו. אבל ברב לא שייך לומר קנה לך שהרב צריך ללמד בחנם. ודבריו הללו שלא בדקדוק כתבם שכיון שמפרש החבר בחברת למוד התורה כמו שמסיים אבל ברב וכו' שצריך ללמד בחנם. מאי כדי שתקנה אהבתו דקאמר כדי שתקנה חברתו מיבעיא ליה למימר. אבל תחלת דבריו לקוחין הם מדברי הרמב"ם. ולא אמר לענין חברת הלמוד. שכך כתב וקנה לך חבר. זכר אותו בלשון קנייה וכו' שצריך לאדם שיקנה אוהב לעצמו שיתוקנו בו מעשיו וכל עניניו כמו שאמרו [תענית כג.] או חברותא או מיתותא כו' וצריך שישתדל וכו'. שימשכהו לאהבתו וכו'. ע"כ. ובמדרש שמואל כתב בשם ה"ר יהודה לירמ"א שהקשה למה לא הזהיר על שיקח תלמידים שהרי אמרו [תענית ז'. מכות י'.] הרבה למדתי מרבותי וכו' ומתלמידי יותר מכולם. ונתן טעם לזה שהתלמידים כל מגמת פניהם הוא ללמוד. לכן אינם לומדים אלא במקום שלבם חפץ בו יותר או ממי שנראה להם שהם לומדים ממנו יותר. ומאחר שלא ימצא האדם מי שירצה להיות תלמיד לו. לכן לא הזהיר התנא עליהם. ע"כ. ורבינו מהר"ר ליווא ז"ל בספר דרך חיים כתב שלא אמר קנה לך תלמיד שאין ראוי לעשות דבר זה. לעשות האדם עצמו לרב וליקח לעצמו שם חשיבות לומר תלמוד ממני כמו שעושים בארצות הללו ע"כ. ואע"פ שדבריהם האמת והצדק. בעיני נראה שהקושיא מעיקרא לאו קושיא היא לפי שכבר קדמוהו להתנא קמאי דקמאי אנשי כנסת הגדולה שהם אמרו והעמידו תלמידים הרבה ולא אמרו אלא כשהתלמידים חפצים שבעל כרחם א"א ובמי שאינו ראוי להעמיד תלמידים לא דברו. שהרי אמרו והעמידו דהיינו על רגל האמת כמו שפירשתי שם בס"ד. וזה לא יוכל לעשות אלא מי שיש בידו האמת ולא אמרו במתגאים ובמתנשאים לאמר אני אמלוך ואהיה ראש וקצין עם להרבות בישיבת התלמידים שהרי כל דבריהם דברי מוסר וענות צדק. אבל במי שבידו הכח להעמיד תלמידים הרבה עליו אמרו והזהירו להעמוד תלמידים הרבה וע"ד שנאמר (משלי ז׳:כ״ו) ועצומים כל הרוגיה. זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה [שם ע"ב] אבל במי שלא הגיע למדה זו ומתנשא כאמור. גם הוא בכלל ורבים חללים הפילה. ובק"ו ממי שלא הגיע להורא' ומורה שזה לפי שעה ולעתים מזומנים להוראה ולאיש מן האישים וזה מידי יום יום ולתלמידים רבים ושבשתא כיון דעל על כ"ש וק"ו בן בנו של קל וחומר שעליו נאמר (משלי ז׳:כ״ו) ורבים חללים הפילה. ואין זו קושיא שא"כ למה אמרו בסתם והעמידו תלמידים הרבה. שעל זה ועל כיוצא בזה נאמר (הושע י״ד:י׳) וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ומ"ש הר"ב שהרב צריך ללמד בחנם מפורש במשנה ג' פ"ד דנדרים ואע"פ שבמקרא יכול ליטול שכר כדאיתא התם. עיקר אזהרת התנא לעשות לו רב. הוא בלמוד המשנה והגמ' דאילו מקרא מדה ואינו מדה כדאיתא בספ"ב דב"מ [ל"ג ע"א]:

במדרש על פ' אדום פתח בפסוק (תהלים קכ) אני שלום וכי אדבר כבר הארכתי בספרי על שליחות אדום ועתה גם פ' זו מדברת בזה הענין. (שם) הצילה נפשי משפת שקר שדברו ישראל שקר באומרם אין לחם ואין מים וזה שקר מוחלט שהרי ארבעים שנה במדבר ולא חסרת דבר שהיה להם מן ומים ואם כוונתם שיש להם לחם דבר יום ביומו ואין להם מותרות (קהלת ה) ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו ז"ש שם בלתי אל המן עינינו שאין אנו רואין רק מן אע"פ שהוא מתחלף לכמה טעמים א"כ לא היה להם לומר לשון דמשתמע אתרי אפי ז"ש מלשון רמיה או ע"ד שאמרתי לעיל שדברו על המן וכוונת לבם על עריות עז"א י"י הצילה נפשי משפת שקר שדברו סרה על המן שהוא לחם קלקל ונבלע באיברים ולבסוף יתפח מיעיהם הלא זה שקר מוחלט כי לטובתם עשה הקב"ה כדאי' בגמרא שלא יצטרכו לילך ו' פרסאות חוץ למחנה ויהיו דומין למלאכי השרת במרום ועל מה שדברו סרה על עריות לז"א לשון רמיה נגד עריות א' מה יתן לך ע"ד (משלי לא) אל תתן לנשים חילך ועל מה שתפלו במן שהיה בו תקמ"ו טעמים ומה יוסף לך לשון רמיה ר"ל מה היה לו להיות עוד יותר טעם וגס או על מה שדברו נגד אלקים א' מה יתן לך ונגד משה מה יוסף לך כד"א (דברים א) יוסף י"י עליכם וגו' שמסר נפשו עליהם ובירך אותם ועוד מתלונני' עליו מה עשה הקב"ה נגד מה שדברו בו שלח נחשים (תהלים קכ) חצי גבור שנונים ונגד מה שדברו במשה שלח שרפים ז"ש עם גחלי רתמים או נגד מה שדיברו על המן חצי גבור שנונים שלח נחשים כי אין בהם הנאה במה שדברו ובחנם דברו כך ארי דורס ואוכל יש לו הנאה זאב טורף ואוכל יש לו הנאה אבל נחש אין יתרון לו בנשיכת זו שהוא נושךכן ישראל לא היה להם הנאה ובחנם דברו שהרי היה כל מטעמים במן וא"כ יבא נחש הנושך בלא הנאה וישוך למי שיש להם הנאה ואומרים שאין להם הנאה ונגד מה שדברו בעריות להתחמם בעבירה אמר (שם) עם גחלי רתמים (איוב ל) ושורש רתמים לחמם וכשראה דוד גם יעקב כשהיה בבית לבן והתבונן על גלותא בתראה שהיא ג"כ עבור חטא זה ז"ש שפ' זו רומזת על סוף יומין שילכו ישראל מהר אל הר עד ים סוף לסבב גלות אדום ג"כ עבור חטא לשון הרע המרקד בינינו עז"א (תהלים קכ) אויה לי כי גרתי משך עם לבן גרתי בגליות גם שכנתי עם אהלי קדר בשאר גליות אבל (שם) רבת שכנה לה נפשי ותקצר נפש העם בדרך כי ראה אריכות גלותינו בזה הגליות עם שונא שלו"ם בגי' עש"ו כי הוא שונא כי בהיכל ג' ששם היכל דומה ולקבל טמא דיצה"ר שנקרא שונא כמ"ש לעיל והכל בא עבור לשון הרע ז"ש (שם) עם שו"נא שלום והנה ע"פ הזוהר שפרשתא דא באתר אחרא אסתליק עם אינון מי מריבה דמשה ואהרן כמו ששם היה המחלוקת של תורה שבע"פ כי אלו זכו ישראל היה משה שונה להם פרק א' או הלכה אחת והיה מתקיים בהם ודברתם אל הסלע ונתן מימיו מיד בלא טורח ובלא קושי' ובלא פסק כי סוד סלע הוא על ס' מסכתות שהוא תורה שבע"פ כי השכינה היתה שם והיא סוד תורה שבע"פ ונקראת סל"ע היתה השכינה בפומייהו דישראל מיד ועתה בגין ויך משה את הסלע פעמים גרמו טיפין טיפין מחלוקת בישראל וימת עם רב בישראל מן אינון נחשים חיווא דרבנן טרקיה דלית בהו אסותא (משלי ז) כי רבים חללים הפילה לכן נקוד עם רב בקמץ ונפל ממנו רב המה מי מריבה רב רבי רבן רבא כדאיתא בתיקונים שמעו נא המורים הלכה שהם חייבי מיתה ולפי שהשכינה סוד תורה שבע"פ לכן נ"פשינו ק"צה ב"לחם ה"קלקל ר"ת נקב"ה נפשינו יבשה אין כל ז"ש אני שלום וכי דבר המה למלחמה ר"ל פסוק המה מי מריבה גרמה מלחמה של תורה ולכן מיד אחר פ' נחשים שהיה על סוד תורה שבכתב ושבע"פ דהוי פגמו בו' של שם ובה' של שם ומשה שתיקן בנחש נחושת אמר וישימהו על הנס הוי ליה למימר וישם על הנס אלא ע"ד (משלי ג) בכל דרכך דעהו דע ו"ה מן השם שהה' אחרונ' היא תורה שבעל פה והו' היא תורה שבכתב ז"ש אצל משה (שמות ב) ותראהו ותרא מבע"ל מלמד שראתה עמו שכינה והנה פגימתן היה כו' ובה' סוד תורה שבכתב ושבעל פה לכן אמר וישימהו ה"ו יתירה: