פרשנות מצטטת על משלי ח:כה

שלמה המלך ע"ה ידבר בפסוק הזה בשם החכמה, היא החכמה הנעלמת אף ממלאכי השרת כענין שכתוב (איוב כ״ח:כ״א) והחכמה מאין תמצא, וכתיב (שם) ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה, ודרשו רז"ל ומעוף השמים אלו מלאכי השרת. והוא החכמה שקדמה למעשה בראשית כענין שכתוב (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, וכתיב (שם) בדעתו תהומות נבקעו למדך שהשמים והארץ והתהומות וכל אשר בם שהם כלל כל הנמצאים כלם מעלה ומטה כולם נבראו מכח החכמה, וזהו שהזכיר בכאן (משלי ח׳:כ״ד וכו') באין תהומות חוללתי באין מעינות נכבדי מים בטרם הרים הטבעו וגו' עד לא עשה ארץ וחוצות, ובפנימיות הענין תהומות זה קו ירוק והרים אלו האבות וארץ הסוף, והחכמה הזאת קראה שלמה ראשית לפי שקדמה למעשה בראשית ומזה היה הענין מוכרח והוצרך להתחיל מעשה בראשית במלת בראשית, ולשון ראשית הוא כולל קדימה בזמן וכולל ג"כ קדימת מעלה מלשון (עמוס ו׳:ו׳) וראשית שמנים ימשחו שהוא מבחר השמנים, כי כשם שהשמן עולה למעלה על כל המשקין כן החכמה למעלה על כל הנמצאים, וזהו שאמר ה' קנני ראשית דרכו אומרת החכמה שהוא ראשית ה' קנני כלומר המקור העליון הנסתר המציאני כי הוא הממציא הראשון והוא מקור החכמה אשר החכמה נמצאת ממנו ונמשכה מאתו והוא לבדו המקור, ומלת קנני מלשון קן שהוא היסוד הראשון בהוית העופות, ובאר בכאן כי המקור הוא סבת החכמה שהוא הקן הראשון והחכמה שהיא הקן סבת כל המפעלים כשם שהקן סבת האפרוחים, וגלה לך הכתוב הזה כי המפעלים כלם נמצאים בסבת החכמה שהיא ראשית והחכמה נמצאת בסבת המקור העליון ואם כן אין החכמה נבראת מאין ואפס כמו שסוברים קצת מן החכמים אבל היא נמצאת ונמשכת מאין שהוא המקור העליון הנסתר והוא דבר איוב שגלה לנו הענין הזה שאמר (איוב כ״ח:י״ב) והחכמה מאין תמצא והוא דרך הודעה לא דרך שאלה, והנה תורתנו הקדושה נאצלת ונמשכת מן החכמה הזאת ומפני שהיא לקוחה ממנה נקראת לקח טוב ועליה נתקנאו מלאכי השרת, וכן אמרו במדרש כשאמר הקב"ה ליתן תורה לישראל על הר סיני נתקנאו מלאכי השרת אמרו לפניו רבש"ע חמדה גנוזה שיש לך בשמים אתה נותן לבני אדם בעלי טומאה בעלי יצר הרע הה"ד (תהילים ח׳:ב׳) ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים, אל תתן הודך בארץ אלא בשמים, אמר להם הקב"ה תורה שאני נותן לבני אדם כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו וכי יש ביניכם מלאכה כבד את אביך ואת אמך וכי יש לכם אב ואם לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וכי יש ביניכם יצר הרע, את זה תאכלו ואת זה לא תאכלו וכי יש ביניכם אכילה ושתיה, ע"כ המדרש הזה.

(א) היתה הארץ מישור כבקעה. פשוטו משמע שר"ל שלא היו עדיין שום הרים ובקעות עד מאמר יקוו המים שאז נולדו כדמפ"ו. ולפ"ז חולק על מ"ש בב"ר ספ"ג ביום ראשון נבראו ד' דברים הרים שמים וארץ כו' (ולפמ"ש בהגהותיי שם בס"ד שצ"ל המים ניחא) וכ"מ ממ"ש (משלי ח) בטרם הרים הטבעו [והיינו הרים שהמים עומדים עליהם וזהו לשון הטבעו ועראב"ע שם] לפני גבעות חוללתי כו' ואח"כ כתיב עד לא עשה ארץ וחוצות כו' בשומו לים חקו כו'. משמע שהרים נבראו תחלה, קודם ששם לים חקו, דהיינו מאמר יקוו המים ועשה חול לים גבול חוק בל יעברנהו כדלהלן, וכ"מ מהני קראי דתהלים דכתיב תחלה על הרים יעמדו מים (שם קד) ואח"כ כתיב יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם גבול שמת כו' (ואהני קראי היא דאתי למידרשינהו כאן כמש"ל אי"ה), דמשמע שקודם שנקוו המים אל מקום אחד בשלישי כבר היו ההרים ועראב"ע שם (וז"ש ברפ"ב דחגיגה (יב:) והמים על ההרים כו', ולפ"ז יתפרש מ"ש שהית' מישור כבקעה, מפני שהיו המים מכסים על פני כל הארץ אף על ההרים הגבוהים, אבל אין מיושב יפה הלשון היתה הארץ מישור כו', שהארץ לא היתה מישור רק שהמים הי' ע"פ וממילא הי' משור כדרך המים, ולא הי' לו לומר רק הי' המים מכסים כו' ועמש"ל בכ"ז אי"ה:

הרים שמים וארץ ואורה. בא לפרש יום אחד על שמיוחד בבריות שברא בו הדברים שהם עיקר העולם וכמ"ש לקמן פר' י"ב סי' ה' והוא ע"פ מדה ט"ז מדבר שמיוחד במקומו. וסובר המדרש דהרים ברי' בפני עצמה ואינו בכלל ארץ וכמ"ש תהלים צ' בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל. וכן במשלי ח' בטרם הרים הטבעו ולפני גבעות חוללתי עד לא עשה ארץ וחוצות. וצ"ע למה חשב הרים הרי אינו מפורש כאן ואי משום שמפורש במקום אחר. א"כ היה לו לחשב גם כל היו"ד דברים דחשב בחגיגה דף יו"ד ב' ובפר"א פרק ג' ולעיל פר' א' סי' ט'. כל זה כתבתי לפי גירסתנו במדרש. וכן בילקוט הרים וכו'. אך רש"י במדרש אינו גורס הרים ועיין לקמן פר' י"א סי' ט' ופי' מ"ש שמים על השמים החדשים שעתיד. ולפי פירושו צ"ל גם על ארץ שהכוונה על ארץ החדשה כמפורש בקרא כי כאשר השמים החדשים וארץ החדשה. וכן האור היינו אור הגנוזה לעתיד. וע"כ נקרא יום אחד שהוא מיוחד בדברים אלו שנבראו על לעתיד. כך נראה לי לפי פירוש רש"י:

קול ה' יחולל אילות. יפחיד ויחיל לעתיד את העכו"ם שהם עכשיו עומדים בחוזק כאילות כענין שנאמ' (לעיל יח) משו' רגלי כאילו' א"ר פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות כנקבות שרגלי הנקיבות עומדות ביושר יותר מן הזכרים, ל"א יחולל קריא"ה בלעז, כמו לפני גבעות חוללתי (משלי ח׳:כ״ה) (סא"א):

חוללה ידו. את פרעה הנקרא נחש בריח (ישעיהו כ״ז:א׳) לשון חיל וצרה וכן במקום אחר הלא זאת היא המחצבת רהב מחוללת תנין (שם נא), ל"א יסדה ידו את לויתן כמו גבעות חוללתי (משלי ח):