פרשנות מצטטת על משלי ח:כח

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים כָּתַב רַשִׁ"י (רש"י על בראשית א':א'): אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה אוֹמֵר אֶלָּא "דָּרְשֵׁנִי", כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ: בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה שֶׁנִקְרֵאת רֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח כח) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִקְרְאוּ רֵאשִׁית, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ב ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ". וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לְרַבּוֹתֵינוּ סָתוּם וְחָתוּם מְאֹד, כִּי דְּבָרִים רַבִּים מָצְאוּ שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית, וּבְכֻלָּם לָהֶם מִדְרָשִׁים, וּקְטַנֵּי אֲמָנָה יְסַפְּרוּ לָהֶם לְרֻבָּם. אָמְרוּ (בראשית רבה פרשה א): בִּזְכוּת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם: בִּזְכוּת חַלָּה, בִּזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם". וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח ד): "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ". וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יט): "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ". וְעוֹד אָמְרוּ (שם): בִּזְכוּת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג כא): "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ". וְכַוָּנָתָם זוֹ, שֶׁמִּילַת בְּרֵאשִׁית תִּרְמֹז כִּי בְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וְרָמַז לִסְפִירָה הַנִּקְרֵאת חָכְמָה שֶׁבָּהּ יְסוֹד כֹּל, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ", הִיא הַתְּרוּמָה. וְהִיא קֹדֶשׁ, אֵין לָהּ שִׁעוּר לְמִעוּט הִתְבּוֹנְנוּת הַנִּבְרָאִים בָּהּ. וְכַאֲשֶׁר יִמְנֶה אָדָם עֶשֶׂר מִדּוֹת וְיַפְרִישׁ אַחַת מֵעֶשֶׂר, רֶמֶז לְעֶשֶׂר סְפִירוֹת, יִתְבּוֹנְנוּ הַחֲכָמִים בָּעֲשִׂירִית וִידַבְּרוּ בָּהּ. וְהַחַלָּה – מִצְוָה יְחִידָה בָּעִסָּה – תִּרְמֹז לָזֶה. וְיִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ "רֵאשִׁית", הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הַמְּשׁוּלָה בְּשִׁיר הַשִּׁירִים לְכַלָּה, שֶׁקְּרָאָהּ הַכָּתוּב "בַּת" וְ"אָחוֹת" וְ"אֵם", וּכְבָר בָּא לָהֶם זֶה בַּמִּדְרָשׁ (שיר השירים רבה פרשה ג): "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ" (שיר השירים ג יא), וּבִמְקוֹמוֹת רַבִּים. וְכֵן "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" דְּמֹשֶׁה, יִסְבְּרוּ כִּי מֹשֶׁה רַבֵּינוּ נִסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, וְלָכֵן זָכָה לַתּוֹרָה. הַכֹּל כַּוָּנָה אַחַת לָהֶם. וְאִי אֶפְשָׁר לְהַאֲרִיךְ בְּפֵרוּשׁ זֶה הָעִנְיָן בְּמִכְתָּב, וְהָרֶמֶז רַב הַנֶּזֶק, כִּי יִסְבְּרוּ בּוֹ סְבָרוֹת אֵין בָּהֶם אֱמֶת. אֲבָל הִזְכַּרְתִּי זֶה לִבְלֹם פִּי קְטַנֵּי אֲמָנָה מְעוּטֵי חָכְמָה, הַמַּלְעִיגִים עַל דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ.

וטעם ארץ נחלי מים שהיא כגן רוה לא שישקוה מים ברגל כארץ מצרים כאשר יאמר עוד (דברים י״א:י״א) כי למטר השמים תשתה מים ופירש כי עינות ותהומות יוצאים בבקעה וגם בהר ומשם יזחלו בה נחלים ושיעור הכתוב עינות ועינות תהומות כמו בעזוז עינות תהום (משלי ח כח) מעינות תהום רבה (בראשית ז יא) והענין כי יש מן המעינות שנוזלים מתמצית לחות ההרים מן הגשמים שנבלעים בתוכם או מן האדים העולים להם והם שקרא עיינות כמו אל כל מעיני מים (מלכים א יח ה) למעינו מים (תהלים קיד ח) ויש מהם שיוצאים ממקור התהום והם שקראם תהומות כלומר מעינות תהום ואמר כי משניהם בבקעה וגם בהר:

כי דע לך כי ועתה שנסתלק לא ראו אור בני אדם כאשר בימיו על ידו כענין וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע ואור עננו שאמר למעלה וכיוצא באורות ראו על ידו וראה נא גדולתו כי הלא בהיר הוא בשחקים והוא כי גם שחקים הוא רקיע שלמעלה מכל הגלגלים הגשמיים כאשר הכרחנו למעלה ובביאור משלי ממאמר ר' יוחנן שברקיע שני חמה ולבנה כוכבים ומזלות והשלישי שחקים ששוחקים מן לצדיקים לעתיד לבא שהוא תחלת עולם המלאכים ובזה יאמר ראה נא גדולתו של זה משה האיש כי הלא בהיר הוא בהיותו בשחקים שאורו עודף על עולם המלאכים ובהיר הוא שם ולא עוד כי אם כאשר רוח עברה ותטהרם כי בעבור רוחו למעלה דרך שחקים הנזכר לעלות אל מכון שבתה ותטהרם את השחקים שהקצה בהם טוהר הארת קדושה כמה דאת אמר וכעצם השמים לטוהר שהוא ענין הארה ואם כן אפוא אמור מעתה מי דומה לו בכל מין האנושי ואיכה נלמוד ממנו להוסיף על התארים שאמר לפניו כי הוא ידע ולא אנו ואין לנו אלא השלשה שהוא אמר וכמאמר ר' יוחנן: