פרשנות מצטטת על משלי טו:כד

שלמה ע"ה הודיענו בכאן (משלי טו) כי המשכיל המכיר תכונת העולם הזה שהוא עולם ההפסד, הוא יודע אורח חיים למעלה בעולם העליון הנצחי, ועל כן מסיר ומסלק עצמו מתאוות העולם הזה ולא יעשה ממנו קבע, זהו למען סור משאול מטה. והמשל בזה למי שדר בעיר אחת ויודע שאין דירתו לדור בה אלא דירת עראי כי רצונו ומחשבתו ללכת אל עיר אחרת שעתיד לדור בה דירת קבע, אין ספק שלא ישתדל לקנות שם שדות וכרמים ולא כלים וחפצי בית, שהרי אין כוונתו לקבוע דירתו ולהתישב שם, כן המשכיל היודע שיש אורח חיים למעלה אינו משתדל בענין הגוף כלל בעולם הזה כי אם במוכרחים, ובאותם שהם הכנה לעבודת הש"י שאי אפשר לו לעמוד זולתם. לפי שיודע שהעולם העליון הוא דירת קבע והעולם הזה אינו אלא דירת עראי, ולפי שהעולם הזה הבל וריק ואין ראוי למשכיל לעשות ממנו עקר כי אם ביראת ה' יתברך, לכך התחיל שלמה ע"ה את ספרו (קהלת א׳:ב׳) הבל הבלים, וחתם במדת היראה. או יהיה פי' הכתוב אורח חיים למעלה למשכיל, שידבר עם המשכיל, ואומר לו אתה המשכיל דע שיש לך אורח חיים למעלה ולמען זה סור משאול מטה, כלומר יש לך להסתלק מן התאוות הגופניות כדי שתזכה לאורח חיים אשר למעלה.

וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ וְכוּ'. אֶשְׁכּוֹן בֵּינֵיהֶם לְקַבֵּל תְּפִלָּתָם וַעֲבוֹדָתָם בְּאוֹתוֹ הָאֹפֶן שֶׁאֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ שְׁכִינָתִי בָּהָר עַל הַכַּפֹּרֶת בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, עִם תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְעִם תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו. כִּי אָמְנָם תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן תּוֹרֶה עַל כְּרוּבִים, שֶׁהֵם שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ (ישעיהו ו:ב) הַנִּרְאִים לַנְּבִיאִים, וּמֵהֶם בַּקֹּדֶשׁ, וּמֵהֶם בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, בִּשְׁנֵי מַחְבְּרֹת מְחֻבָּרוֹת בִּקְרָסִים לִהְיוֹת לַאֲחָדִים לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאָם. וְכֵן רָאוּי שֶׁיִּהְיוּ בְיִשְׂרָאֵל כָּל קְדוֹשָׁיו מְחֻבָּרִים אֶל הֶהָמוֹן לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת. וּבְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים נָתַן הַתּוֹרָה תּוֹךְ גּוּף מְצֻפֶּה זָהָב מִבַּיִת וּמִחוּץ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בָּזֶה (יומא עב:) כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם. וְעַל אוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁהוּא הָאָרוֹן נָתַן כַּפֹּרֶת כֻּלּוֹ זָהָב, מוֹרֶה עַל צֶלֶם אֱלֹהִים בִּלְתִּי מְחֻבָּר עִמּוֹ כְּלָל. וְכֵן כְּרוּבִים פְּנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו מוֹרִים עַל פְּעֻלַּת הַמְצָאַת הַמֻּשְׂכָּל וְקַבָּלָתוֹ, וְזֶה בְּהַבִּיט אֶל הַתּוֹרָה, כְּאָמְרוֹ "אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים", וּבָזֶה הֵם פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם לְמַעְלָה, כְּאָמְרוֹ "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לְמַשְׂכִּיל" (משלי טו:כד), וּבָזֶה יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ כְּאָמְרוֹ "וְאֶל זֶה אַבִּיט" (ישעיהו סו:ב).