פרשנות מצטטת על משלי טז:ז

גופו מכובד על הבריות. כלומר על כל הבריות שבעולם ואפי׳ בע״ח כי חוט של חסד משוך עליו. ועם אבני השדה בריתך (איוב ה׳:כ״ג) וחית השדה השלמה לך. וכעין מוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ כי ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי ט״ז:ז׳) וארז״ל במ״ר בראשית פנ״ד וילקוט אפי׳ הפרעושים וכן מצינו אותן העופות שבאו לכבוד אותו חכם והיו סוככים בכנפיהם עליו ואפשר עוד הפי׳ גופו יהיה מכובד יותר על כל הבריות המכובדות שבעולם כי התורה היא מדברים שאין לה שיעור וכן המכבדה כבודו בלא שיעור: מד״ש:

וירא המן וגו'. רשע בגובה אפו בל ידרוש עד כה מי משתחוה מי אינו משתחו' ולאשר הוגד לו דבר מרדכי התבונן בדבר וראה כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו והוא לבדו שלא יכרע, ובזה הסכימו קצת מהמפרשים נוחי נפש ודבר ה' בפיהם אמת, אמנם רז"ל במדרש בילקוט (סימן תתרנ"ד) הפליגו בדבר אמרו שם עבר הוא ולא זז מרדכי ממקומו ולא שאל בשלומו בא לו המן ועשה עצמו כאלו שואל בשלומו של מרדכי א"ל מרדכי אין שלום אמר ה' לרשעים. מיד וימלא המן חמה. ורוח הקדש אומרת חמה אין לי, ע"כ, ויש לדקדק בו, א' מי הכניסם בדוחק זה לומר כי שאל בשלומו וכי הוא ענהו עזות. עוד אומרם ורוח הקדש אומרת חמה אין לי מה עניינו. ואומר הוקשה להם ז"ל בזה הכתוב דברים א' כי אין להעלות על הדעת כי עבדי המלך דברו אליו כזבי' ולמה לא האמין להם עד אשר עמד והתבונן בדבר כאמור ומלתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אנשי כ"ש לשקר למי שהוא חשוב בעיניהם כמלך ונוסף גם הוא עד אשר נתן לו אלהות, ב' אומר וימלא המן חמה למה יקצוף עליו וכפי פשוטן של דברים היה מונע עצמו מצד היותו יהודי ופסוק צווח כי הגיד להם אשר היא יהודי א"כ אין מקום להעלות חמה ולנקום נקם ולכן אמרו כי בשמוע המן את דברי עבדי המלך עמד בפניו הספק אשר עמד בפניהם אם נמנע מרדכי מפאת הדת כי לא פירש שיהיה הדבר כללי גם בהעברת הדת. או אם הוא מגאוה וגובה לבב כמדובר אם מבזותו אותו אם לרוע לב אם להיותו אומן המלכה, והמן הרשע יתקלס במזון שתי סעודות שאכל עם המלכה ומה יעשה מרדכי שגדלה בחקו זה כמה שנים. ולכן הסכימה דעתו להביא הדבר לידי נסיון ובא לידי בזיון כי היא עבר לפניו ופשוטן של דברים בהיותו עומד במקום שאין עם רב שם אש' יוכל להתעלם בתוכ' רק הוא לבדו יושב או עומד וזהו לפניו ומרדכי לא קם אם היה יושב ולא זע אם היה עומד, ויי' לא צוה כזה ומה לי אם יקום ואם יזוע כי [אין] אלו מעבודות המיוחדות לאלהות האסורות עליו ואף גם זאת חזר לנסות בהקדים לו שלום והוא ענהו ברגזות אין שלום אמר אלהי אז הבין כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו כי אין הדת יוצאת ונכנסת בזה רק מרדכי והמן כי אין מרדכי מצד עצמו כורע ומשתחוה לו לא לצלם כי אין בשאלת שלום נדנוד ע"א כל שכן בהשיב אם מפני הכבוד אם מפני מוראה של מלכות ולא בכרוע אליו ואיננו רחוק שיסיר הבגדים הצואים אשר ע"א מצויירת בהם מעליו לנסות הדבר, וירא כי עכ"פ אין מרדכי כורע ומשתחוה לו לי לבדו וראיה זו ראית לב רע כי הבין אז כי אין מרדכי מפאת עצמו לאחד מהסבות האמורות כורע ומשתחוה לו בשכבר ולכן בא לשון זה בלשון הווה הכולל כל הזמני' ולכן וימלא המן חמה, ובזה הותרו הספקות אלא שעמד בפנינו הספק אשר נתקשו בו הראשונים והוא עבר לפנינו אשר למה הכניס עצמו וכל ישראל בסכנה כזו ועתה נתחזק ונתעצם הספק עד היותו עצום ורב מאין היתר לו לענות קשות ולהתגרות ברעה ולקרא אותו רשע, ואומר כי כל זה יירה על יושר אמרי כי כוונתו היתה לכפר על הקהל כלו אשר השתחוו לצלם נבוכד נצר כמו שקדם לפני' בפסוק איש יהודי ולפני פנים בהקדמת המגלה בביאור הפתיחות פתיחה י"ב, וכמו כן קדם בסוף פסוק ויהי בדברם אליו דברי ה"ר יוסף גאקון ז"ל כי לא עלה על דעת מרדכי שיתגרה המן עם כל ישראל רק עמו לבדו כי אותה הוא מבקש לסבה באה בדבריו דברים צדיקים, ואחרי שעשה עצמו אלוה, הוא רשע אין ראוי לאיש כמו מרדכי לשאול בשלומו ולא לזוז ממקומו כי אחרי שבא לידי מדה זו כל דבר אשר ידרוש למקטן ועד גדול אין ספק אלא שהוא לכוונת אלהות ולכן ראוי להכניעו ולהשפילו ברוח שפתיו אם אין ידו משג' לדבר גדול ממנו ובזה יצא מרדכי הצדיק נקי ובר וצדיק בדינו ומ"ש ורוח הקדש אומרת חמה אין לי דבר גדול דבר כאשר תתבונן בו, והוא כי כשם שאין יסורין בלא עון כן אין אויב מלמטה אלא א"כ מכריזים עליו מלמעלה כי אין ערוד ממית אלא חטא ממית, ודוד ושלמה מכריזים ומשמיעים אמתת זה, דוד אמר (תהלי' ק"ה כ"ה) הפך לבם לשנוא עמו, ושלמ' אמר (משלי י"ו) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, ואם היה במרדכי חטא משפט מות כאשר היה בישראל אם מהצלם אם מהסעודה היתה חמת המן עושה רושם מבלי ספק ביען חמה של מטה מסובבת מחמה של מעלה כאמור, אבל רוח הקדש אומר' חמה אין לי אם כן חמת המן אינה מועילה. ועמוד והתבונן נפלאות תמים דעים והנה הוא בעיני מהפלאי' הגדולים אשר במגלה הזאת. והדבר כי אם הייתה שנאת מרדכי מסובבת מצד שנאת יש' כמו שהיתה שנאת ישר' מסובבת מצד שנאת מרדכי כמ"ש כי הגידו לו את עם מרדכי, אפשר קרוב לודאי שיוכל לו בכללם כי רוב הפעמים הגזר' הכוללת תנצח לפרטית, שא עיניך וראה כי הגם שנמצאו שם נביאי ה' חגי זכריה ומלאכי והחרש והמסגר אלף לא עמד זכות, וכלם לקוחים למות בכלל להשמיד להרוג ולאבד. והיה מרדכי כאחד מהם כי חטאת הקהל הוא, לכן סבב המסב' הסבות ית' שמו שתהי' שנאת ישר' מסובב, משנאת מרדכי כמדובר כדי שתהיה רפואה למכתם כי היא שנאת חנם אחרי שהצר' באה מצד מרדכי ולו אין משפט מות כי קנא לאלהיו וז"ש רוח הקדש חמה אין לי כי כל דברי מרדכי עשוי' באמ' ויש' אין בהם נפתל ועקש ואין ראוי שתתגלגל חובה ע"י זכאי וכאלו אמר אין לי חמה עם מרדכי אשר בגינו ולמענו פיך שלחת ברעה להשמיד את כל עמו ואחרי שכן הוא חמתך לא מעלה ולא מוריד. ועמוד על זה והנראה אלי בפי' הכתוב כפי פשוטו וירא המן כי אין מרדכי אעפ"י שאמרו לו כי מפאת הדת היה מונע עצמו מכרוע ומהשתחיות לא כן ולא כן הדברים רק שאין מרדכי כורע ומשתחוה לו וימלא המן חמה ובמסרה וימלא ו' (שמות ז' כ"ה) וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור (מלכים א' ז' י"ד) וימלא את החכמה (שם ב' י' כ"א) וימלא בית הבעל פה לפה (ד"ה ב' ה' י"ג) וימלא הבית את הענן, וימלא המן חמה, וימלא המן על מרדכי חמה, והביאור, נודע כי הרשעים נמשלים במים והרשעים כים נגרש (ישעיה י"ז ב'). הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון, ושאון לאימים כשאון מים כבירים ישאון. ונודע כמו כן היות תיבת שבע מורה על הרבוי (שמואל א' ב' ה') עד עקרה ילדה שבעה. וכיוצא אמר כי אחרי אשר מלאו הימים הרבי' אשר הכה ה' את הארורה ושתי הנק' פה יאור לסבה שקדמה אשר לסבה זו עלה היועץ בליעל במעלה ביען הצליח בעצתו כמו שנאמר אשר בזה נמצא מלא חכמה. וזהו וימלא את החכמה על כן מלאו לבו לעשות עצמו אלוה ושלפניו יכרעו ויפילו כאח' הבעלים, וזהו וימלא בית הבעל פה לפה וכי ראה כי סרה השגחתו ית' מעל ישראל על עון הסעודה אשר הוא יעצה היא היתה מזכרת עון הצלם וחיתום דין אליו וכמו שקד' והנה גם הוא אחרנו בפסוק לך כנוס את כל היהודים בס"ד אשר לסבה זו וירם כבוד ה' מעל הכרוב על מפתן הבית אשר הוא סילוק שכינה כנודע מעשר מסעות אשר נסעה וזו אחד מהן וימלא הבית את הענן וערפל. על כן וימלא המן חמה, אחרי אשר לא רצה מרדכי להכנע אליו, ולא עוד אלא שאפילו מ"ה אינה יכולה לישראל בזכות מרדכי כמו שהתנודד על זה באומרו וכל זה איננו שוה לי, וכמו שקדם בהקדמת המגלה ובא יבא במקומו בס"ד, ולכן וימלא המן על מרדכי חמה, וכמו שיתבאר שם בס"ד.

ונתתי משכני בתוככם זה בית המקדש "ולא תגעל נפשי אתכם" אין רוחי קצה בכם כל געילה לשון פליטת דבר הבלוע בדבר כגון כי שם נגעל מגן גבורים (א כא) לא קבל המשיחה שמושחין מגן של עור מבושל כדי להחליק מעליו מכות חץ או חנית שלא יקוב העור לשון רש"י (רש"י על ויקרא כ״ו:י״א) ולא ידעתי מה הטעם בזה שיאמר הקב"ה כי בשמרנו כל המצות ועשותנו רצונו לא ימאס אותנו בגעול נפשו וכן בעברנו על בריתו ועשותנו נאצות גדולות אמר (ויקרא כ״ו:מ״ד) לא מאסתים ולא געלתים ואמר הנביא בשעת הקללה (ירמיהו יד יט) המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך אבל הענין סוד מסתרי התורה אמר שיתן משכנו בתוכנו והנפש אשר ממנה יבא המשכן לא תגעל אותנו ככלי שמגעילין אותו ברותחין אבל בכל עת יהיו בגדינו לבנים וחדשים כי הגעילה פליטה כדברי רש"י מלשון שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כא י) ואמר "נפשי" כדרך נשבע ה' אלהים בנפשו (עמוס ו ח) והנביא אמר בתמיה אם בציון עצמה געלה נפשך שהיא עיר ואם בישראל והשלכת אותה מלפניך להיות כל בניה לבושים בגדים צואים נגאלים והנה הברכות האלה כפי פשוטן עם היותן רבות כלליות בענין המטר השובע והשלום ופריה ורביה אינן כמו הברכות שברך כבר בקצרה (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך כי שם יבטיח במאכל ובמשתה ושיהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו ועל כן יהיו כלי הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים כמו שאמר (שם פסוק כו) לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא וכן אמר תחילה (שם טו כו) כי אני ה' רופאך והטעם בזה כי הברכות ההם אע"פ שהם נסים הם מן הנסים הנסתרים שכל התורה מלאה מהם כאשר פירשתי (בראשית יז א) והם אפילו ליחיד העובד כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו ישמרהו האל מן החולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם והן בהיות כל עמנו כלם צדיקים ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ ונתנה הארץ לבטח בארצכם שלום בארץ מן הארץ לא תעבור בארצכם וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותנו החוקים והמצות ולא שיהיה הכל היפך מפני זרענו השנה השביעית ואף על פי שהם נסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג עמהם אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ כי אם הצדיק האחד יחיה ויסיר ה' מחלה מקרבו וימלא ימיו יקרה גם זה בקצת רשעים אבל שתהיה ארץ אחת כולה ועם אחד תמיד ברדת הגשם בעתו ושובע ושלוה ושלום ובריאות וגבורה ושברון האויבים בענין שאין כמוהו בכל העולם יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת ועל כן אמר (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והיפך זה יהיה בקללות בעונשי הארץ שאמר (ויקרא כ״ו:י״ט) ונתתי את שמיכם כברזל ועונשי החולי כמו שאמר (דברים כח נט) וחלאים רעים ונאמנים שיקולל המאכל ויחליא ויתפרסם הנס בהיותו תמיד קיים בכולם על כן כתוב (שם כט כא) ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה שלא יתמהו באיש ההוא אשר רבצה בו כל האלה (שם פסוק יט) כי כן יהיה פעמים רבים כמנהגו של עולם בכל האומות שיבאו מקרים רעים באיש אחד רק בארץ ההיא יתמהו וישאלו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת (שם פסוק כג) כי כולם יראו וידעו כי יד ה' עשתה זאת ויאמרו (שם פסוק כד) על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל כמו שאמר (שמות טו כו) כי אני ה' רופאך וכן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה גם כי יקרם עון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים כענין חזקיהו בחלותו (מ"ב כ ב ג) ואמר הכתוב (דהי"ב טז יב) גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם מה טעם שיזכיר הרופאים אין האשם רק בעבור שלא דרש השם אבל הוא כאשר יאמר אדם לא אכל פלוני מצה בחג המצות כי אם חמץ אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם אחר שהבטיח (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו וכך אמרו (ברכות סד) כל עשרין ותרתין שנין דמלך רבה רב יוסף אפילו אומנא לביתיה לא קרא והמשל להם (במדב"ר ט יג) תרעא דלא פתיח למצותא פתיח לאסיא והוא מאמרם (ברכות ס) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו שאילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה' אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר שכבר נהגו ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מדעתו שכן יהיה אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים: