פרשנות מצטטת על משלי טז:יד

שלמה המלך ע"ה באר בכתוב הזה (משלי ט״ז:י״ד) התועלת המגעת לאדם ברצון המלך ובהסברת פניו, והמשיל רצונו לגשם שבעב מלקוש שהוא רצון הכל והכל מתאוין לו, וכן במקום אחר המשילו לטל, הוא שאמר על זה (שם יט) נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו. ומה שהמשיל רצונו לשני דברים לגשם ולטל, לפי שתועלת הגשם הוא לעתיד, אין תועלתו נראית לשעתו מיד, רק בזמן הקציר ברבוי התבואה תתפרסם התועלת, ותועלת הטל בא מיד, כן רצון המלך יש בו תועלת פעמים מיד ופעמים לעתיד. וכן למדנו שלמה המלך בקצת פסוקים מספר משלי הנזק המגיע לאדם מכעס המלך אע"פ שאינו נפרע, וגם אינו עתיד להוציא כעסו מן הכח אל הפעל, ואין צריך לומר אם הוא רוצה להפרע מן המכעיסים אותו. ובאר בכלל דבריו שאם הוא כועס ואינו נפרע הנה זה שכעס עליו קראוהו פחד ורעדה, כמי ששומע נהמת שאגת אריה וקול שחל שהוא נרעד ונבהל ואע"פ שאין סופו להרע לו. ועל זה אמר נהם ככפיר זעף מלך וכטל על עשב רצונו. ואם הוא כועס ורוצה לפרע הנה זה מות, ועל זה אמר (משלי טז) חמת מלך מלאכי מות. וכשם שחמתו מות כן רצונו ואור פניו חיים, וע"ז אמר בכאן באור פני מלך חיים. וכוון שלמה בכל זה לדון ק"ו במלך מלכי המלכים הקב"ה אם במלך בשר ודם החיים דבקים באור פניו, והתועלת נמצאה ברצונו, כתועלת האדמה הנמצאת בגשם שבעב מלקוש, וכענין שכתוב (ישעיהו נ״ה:י׳) כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה, עאכ"ו בהקב"ה שהחיים אמתיים תלויים ברצונו ובהסברת פניו, כענין שכתוב (תהילים ל׳:ו׳) כי רגע באפו חיים ברצונו. ועל זה אמר שלמה ע"ה באור פני מלך חיים, ובא ללמדנו כי החיים דבקים בגלוי שכינה. וכן מצינו גלוי שכינה על שלשה חלקים. הא' לדבור ולצוות את הנביא על מצוה ממצות התורה. והשני להגין על עבדיו הצדיקים, כענין שכתוב (במדבר י״ד:י׳) ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים וכבוד ה' נראה באהל מועד. והג' דרך רצון והסברת פנים כענין גילוי שכינה שבמשכן, וגילוי שכינה על אברהם גלוי שכינה שבמשכן שנא' (ויקרא ט׳:כ״ג) ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ה' אל כל העם, כי מפני שהשתדלו במצות המשכן זכו לגלוי השכינה, גלוי השכינה של אברהם כי מפני שהשתדל במצות המילה זכה לגלוי שכינה, וזהו באור פני מלך חיים, כי מלת חיים כוללת רפואה מלשון (ישעיהו ל״ח:ט׳) ויחי מחליו, וכתוב (שם) ותחלימני והחייני, וכן אברהם הגיעה לו רפואה בגלוי שכינה, שהיה חולה במצות מילה ואז נתרפא כאשר נראה לו הש"י. וזהו שכתוב.

או אמר במחזה בלשון תרגום לפי שאברהם הי' קדמאה לגרים שתיקן כל הנפשות של גרים עד סוף כל הדורות וידוע שהגרים הם בסוד קליפת נגה שהיא נקראת תרגום בסוד שנים מקרא ואחד תרגום שמתקנין בע"ש קליפת נוגה דשרי בחבורא ומסיים בפרודא. ז"ש (בראשית יג) הפרד נא מעלי שאמר אברהם ללוט שהיתה יניקתו מקלופת נוגה שמסיים בפרודא "נא נוטריקון נוגה ארמית לכן נקרא אברהם אב המון גוים נתתיך ר"ת אב נוגה שהוא אב שתיקן נוגה בכל הגרים וגילה הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך בסוד קליפות נוגה שניתקנה בימי יון כ"ש בהתחלת החכמה בסוד מלך עוזר ומושיע ומגן ז"ש אנכי מנן לך לך דייקא שבברכה דילך שהיא ברכת מנן אברהם שם נתקנה קליפת נוגה שנקראת מחזה שהיא סוד תרגם והוא סוד ויפל "תרדמה על אברם שהוא בגי' תרגום ויהי השמש לבא שהוא סוד ע"ש בין השמשות שאז קליפות נגה עולה למעלה והוא סוד העיט על הפגרים והנה תנור אש הוא סוד שלהובתא דנחתא מתחות כורסיא בסוד (תהלים צב) בפרוח רשעים כמו עשב לפי שאברהם הוא תיקון של א"ה והוא גרם קליפת נוגה נכנסה כולה בטומאה בתרדמה שלו אבל אברהם בתרדמה שלו תיקן מזה הראה לו הקב"ה בענין הקרבנות שאז באותו פרק ג"כ קליפת נוגה עולה למעלה בסוד (ויקרא א) זאת תורת העולה היא העולה קרי על הקרבן הוא העולה כתיב שבאותו הפרק אדם ר"ע בליעל רוצה ג"כ לעלות עמה ונפקא שלהובותא דאשא מתחות כורסיא. גם רמז בענין קרבנות ד' קליפות שראה יחזקאל כל אחת היא משולשת בסוד (שמות יד) ושלישים על כלו עגלה משולשת לקבל רוח סערה איל משולש לקבל ענן גדול עז משולש לקבל (יחזקאל א) אש מתלקחת ותור וגוזל לקבל קליפת נוגה וקרא אותו תור שהוא עוף טהור כשזוכין ישראל אזי הוא טהור וראוי להקרבה להיכל המלך ואם אינן זוכין אזי הוא תור סוד גוזל סממות בידה תחפש שהוא גוזל השפע מישראל ונכנס כולו בטומאה בסוד טיקלא שהיא דמעת העשוקים אשר (איכה א) אין לה מנחם וכן אימה חשיכה גדולה נפלה רמז על ד' קליפת אלו מלמטה למעלה כנגד קליפת נוגה אומר נופלת שכן היא עולה ויורד בסוד נחשא דפרח באוירה כשישראל זוכין היא בעליה כשאינן זוכין היא בירידה שנופלת בקליפה ומזה הטעם אמר ידוע תדע ידוע שאני מפזרם בסוד פזר לרשעים רע לעולם תדע שאני מכנסם לעלות למעלה במקום קדוש שהוא עולם החבור. כי גר יהיה זרעך שעיקר ירידתן לארץ מצרים לתקן קליפות נוגה ולהעלות נשמות של גרים לכן ארבע מאות שנה לקביל ד' קליפין כל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הרי ת'.. גם לפי שאברהם הוא תיקון של א"ה שקלקל בע"ז וגרם ת' של מות שנכנסה בתיבת (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ שהוא סוד אות ת' נכנסה באותיות אור עד שבו אברהם. ואמרינן בגמרא מסכת ע"ז של אברהם אבינו ת' פרקים הוה לפי שמדת אברהם הוא חסד שהוא שם של ע"ב שיוצא מן חכמה עילאה אברהם הוא אב בחכמה יש בשם של ע"ב שבחכמה במלוי יודין כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י ד' יודין כל אחד כלולה מי' הרי ת' עלמין דכסיפין והוא סוד (שם כג) ארבע מאות שקל כסף ששקל אברהם לעפרון שהוא רע עין לקביל ת' בתי דינין דכסיפין דיליה ז"ש (שם) בכסף מלא יתננה לי כסף דייקא שהוא חסד שבא ממילוי חסד שהוא שם של ע"ב ז"ש (שם) ותמת שרה בקרית ארבע שרה שהיא היתה גלגול חוה תקנה ו"ת מן ותרא שקלקלה חוה לכן אמר בכאן ותמת שרה פתח בו"ת מן מות בקרית ארבע דייקא בארבעה יודיןשהם במלת ע"ב בהם השלימה שרה תרין אתוון אלין וז"ש שהוצרך יצחק להיות בן מ' שנה (שם כה) בקחתו את רבקה כי רבקה נשמתה של חוה בסוד (שם כד) ויביאה האוהלה שרה אמו ממש שהיתה חוה ולכן כשמתה שרה נתבשר אברהם הנה ילדה מלכה גם היא שבאותו פרק נולדה רבקה כמ"ש (קהלת א) וזרח השמש עד שלא שקעה כו' כי נשמת שרה נכנסה ברבקה לפי ששרה לא תקנה רק ב' אתוון. של מות אבל מ' של מות הוצרך יצחק שהוא היה ממש נשמת אדם וחוה כדאיתא בתיקונים ואז תיקן ג"כ מ' של מות ולכן בן מ' הוצרך להיות בנשואין של רבקה. ובזוהר איתא שבלידת משה נתקן (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא אותו קלקול של חוה (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ונתמלא הבית אור שנתקלקלה חוה בת' של ותרא ולא פסקה זוהמ"ת הנחש לדעתי עד שקבלה תורה ו' בסיון שאז נתקנה ו' של מות ובמ' יום שהיה בהר שקיבל לוחות נתקן מ' של מות לכן דרשו (שמות לב) חרות על הלוחות כשניתנה התורה למשה במתנה שהוא ביום מ' שבתחלה היה לומד ושכחה עד שנתנה לו במתנה בסוף מ' יום ואז היתה חרותה על לבה אל תקרי חרות אלא חירות שבאותו שעה נעשה חירות ממ"ה מות דייקא שבאותו הפרק נשלם התיקון של אותיות מות וצריך ליתן טעם למה לא נתן הקדוש ברוך הוא למשה מיד במתנה ולמה המתין עד סוף מ' בדרך הדרש לפי שבסוף מ' עשו ישראל העגל והקדוש ברוך הוא אמר למשה (שם) ואעשה אותך לגוי גדול שדרשו רז"ל שלא חזר דבורו של הקב"ה ריקם שכן בני רחביא רבו למעלה שהיה למעלה מס' ריבוי ונמצא באותו שעה שאמר הקב"ה למשה (שם) ואעשה אותך לגוי גדול אז נתנה תורה למשה במתנה כי התורה היא ס' ריבוי אותיות כנגד ס' ריבוי נשמות של ישראל והקב"ה הבטיח למשה שיהיה הוא כליל מס' ריבוי ושמות ז"ש במס' גיטין לא נתנה הקב"ה התורה אלא למשה לבדו ומסיק לפלפלא בעלמא ולכן כל זמן שלא היה משה כלול מס' רבוא היה לומד ושכחה עד שנתן הקב"ה למשה פלפול במתנה כמ"ש ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מנצית אלו משכח תורה מישראל מהדרינא וזה ג"כ המתנה של משה שבפילפולו היה מהדר התורה אבל לפי מה שאמרנו הוצרך דוקא לתקן ביום מ' לתקן מ' של מות (משלי יו) חמת מלך מלאכי מות שבאותו שעה שעשו עגל (שם ה) רגליה יורדת מות (שם טז) ואיש חכם זה משה יכפרנה וזה הראה לו הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך ר"ל כשמקבלין הדברות שמתחילין אנכי מגן לך דייקא שלא יוכל משה לקבל התורה עד שנתן לו קלסתר פניו של אברהם "שכרך "הרבה מאוד ר"ת משה שאז פסקה זוהמת נחש כמבואר בפסוק (בראשית ג) והנח"ש הי"ה ערו"ם ס"ת משה שעיקר התיקון היה כשקיבל הלוחות כ"ש ויקח לו א את כל אלה אלה דייקא (דברים ד) אלה העדות והחוקים הם לוחות העדות שהם ו' טפחים על ו' טפחים מנין אלה וכל הלוחות היו ח"ק טפחים נרמז במלת ויקח ז"ש ויבתר אותם בתוך על ב' לוחות שנרמזים (שם) אלה העדות והחוקים שהם ב"פ ח"ק. גם במלת אלה נרמזת בו התורה שהיא ה' ספרים ובראשית ב) אלה תולדות השמים בה' בראם והוא ה"פ אור שביום א' בראשית כדאיתא במדרש כנגד ה' חומשים ה"פ אור ובג' אל"ה שהוא אלף ל"ה:

אמר משה אעברה נ"א. לפי שבקש כל ז' ימי השבוע של חודש אדר ויש בשבוע א' נ"א שעות שיש מנוחה ליורדי גיהנם בגיהנם דהיינו בכל יום ג' תפלות המבוארות בתפילת משה את גדלך זה שחרית אברהם ואת ידך החזקה זה מנחה יצחק אשר מי אל זה ערבית יעקב הן הן שלש ראשונות תקנו נגד ג' אבות כל תפלה יש מנוחה שעתא ופלגא כמבואר הן הן תלת שרביטין בסוד (אסתר ה) ויושט המלך את שרבי"ט הזהב לאסתר המלכה היא השכינ' ש"רביט ה"זהב בגימט' תק"מ דהיינו חצי שעה ג"פ שרבי"ט הזה"ב הרי שעתא ופלגא מנין י"ה יד"וד צבאות הנה ו' ימים בכל יום ד' שעות וחצי הרי בו' ימים כ"ז שעות אח"כ כל יום שבת כ"ד שעות הרי נ"א ועז"א (בראשית יט) אמלטה נ"א שמה דאי' גבי שר של גיהנם ז"ש משה אעברא נ"א לדעתי נרמז בפסוק (תהלים קיט) שלום רב לאוהב"י תורת"ך בגי' תתר"ף ואי"ן למ"ו מכשו"ל בגי' תקל"ט הרי רגע א' כשנשלם שעתא ופלגא יש להם מנוחה ועז"א בזוהר שדנו להאי גברא בההוא עלמא שבייש את חבירו ושמח על שרא' שלא ידע ההוא תלמוד כלום ודנין אותו מ' יום בגיהנם בכל יום ויום שעתא ופלגא וק' הלא מ' יום ניחא על בזיון התורה הניתנה במ' יום אבל שעתא ופלגא אמאי ולדידי ניחא לפי שעבר על פסוק זה שלום רב לאוהב"י תורת"ך בגימטריא תתר"ף ואי"ן למ"ו מכשו"ל תקל"ט לכן אותם (איוב ז) רגעים תבחננו בההוא עלמא לאשלמא דינא ז"ש משה אעברה נ"א מאחר שכבר שלמו כל ז' ימים שלא היה אופן ברקיע שלא הניח משה עליו ראשו כל ז' ימים אלו וחשב (משלי כד) כי שבע יפול צדיק וקם שיש בשבע ימים נ"א שעות של עת רצון ואתחנן אל י"י בע"ת ההיא היא עת רצון מן ו' עתים בעת תפלת צבור בעת רצון ענותיך והשיב רב לך שלום רב (תהלים קיט) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב (ישעיה נג) ואת עצומים יחלק שלל כנ"ל שלשה מלאכים נזדווגו למשה כמבואר ברבה פ' וזאת הברכה סי' (שיר ז) שררך אגן הסהר אל יחסר המזגמ"יכאל מימין ג"בריאל משמאל ז"נגיאל הסופר באמצע סודו מז"ג ומבוארין במזמור ל"ט כשהגיע משה לל"ט רצועין לאלקאה שהיה בלעם יודע דעת עליון רב החובל עליהם כמבואר בזוהר פ' בלק שהם ל"ט והוא עליהם (דברים כה) במספר ארבעים יכנו אמר שם אמרתי אשמרה דרכי כי מספר שלשתן הוא (משלי טז) חמ"ת מלך מלאכי מות מיכאל בגי' ק"א זנגיאל בגי' ק"א הרי חשבון שניהם בגי' ר"ב ומנין גבריא"ל בגימטריא רמ"ו לכן כשנשא שלמה בת פרעה נעץ גבריאל קנה א' בים ונבנית עליו כרך רו"ם כי חושבנה דדין כדין וגבריאל עם ו' אותיות בגי' רנ"ב ר"אה נ"א ב'ענינו שהש"י בחננו כנקיבה שיש לה רנ"ב איברים ר"ב ל"ך בגי' (איוב לח) בר"ן יחד כוכבי בוקר הוא מנחת מחנה גבריאל שלקח קרח ר"ן איש עם דתן ואבירם הרי רנ"ב (תהלים לט) אשמרה דרכי ב"פ דר"ך בגי' ג' אלו (שם) ח"ם לב"י (קהלת ד) חו"ט מ"שולש ל"א ב"מהרה י"נתק (תהלי' לט) בקרב"י בגי' מטטרו"ן בהגיגי כי עיקר ענין אתמר במחשבה לכן א' נתאוה משה לפי שהשיב לו הקב"ה רב לך יש לך רב זה אדם הראשון שבשבילו ז"ש (שם) א"שמרה ד"רכי מ"חטא ר"ת אד"ם בלשוני לפי שאמר (שמות ד) כבד פה וכבד לשו"ן ז"ש (שם ו) הן אני ערל שפתים וכה"א (דברים לא) הן קרבו ימיך למות או ע"ד ז"ש רב לך הרב שלך יש אם למקרא ויש אם למסורה לפי ספרים שלנו ונשב בגיא בא' לבסוף לפי שמשה עמד לקביל אלהי"ם אחרי"ם בגי' מש"ה ולא היה לו זכות של ארץ ישראל להתפלל על יצר ע"ז כמו שעשה עזרא בבית שני עז"א ונשב בגיא שכל ענינו לבקש להחריב בתי ע"ז מן העולם כמ"ש רז"ל (משלי טו) ב"ית ג"אים י"סח אדני ואם כדברי הזוהר ונשב בג"י בי"ג מכילין דרחמי לפי שמחלוקת קדום (ר"ה ל וי"ז) באיזה מקום מתחילין י"ג מדות רבני ספרד מתחילין י"י י"י אל וגו' ורבני צרפת מתחילין שם השנית ומביאין ראיה על פסיק שיש בין שם ראשון לשני והזוהר באידרא מתחיל אל רחום וחנון י"ג תיקוני אריך ועז"א כי (תהלים ל) אליך י"י אקרא על שם הראשון כדברי רבני צרפת שהוא אינו רק קריאה בעלמא (שם) ואל י"י ר"ל להשם השני אתחנן שם מתחיל תחנה לפי דברי ר"ת שהי"ג מדות מתחילין משם הראשון ומביא ראיה מן מנהגן של ישראל תורה היא כשאומרי' (שמות לד) ויעבור י"י על פניו ויקרא מתחילין הצבור (שם) י"י י"י אל רחום וחנון ואם לא היו מתחילין הי"ג מדות רק מן השם השני היה לו לש"ץ לומר ויעבור י"י על פניו ויקרא י"י והקהל היה להם להתחיל השם השני י"י אל וגו' אלא הוא שם מקום התחלת המידות לפי זה פירוש הפסוק אליך י"י ר"ל כי ר"ת מפרש פי' שני שמות שני מידות הא' קודם שיחטא השני לאחר שיחטא ז"ש אליך י"י ר"ל לשם הראשון דהיינו שהוא קודם שחטא אקרא ואל י"י לאחר שיחטא אתחנן צריך לבקש בלשון מתנת חנם ז"ש כאן משה ואתחנן אל י"י ר"ל לשם השני שהוא בלשון חנם בעת ההיא מאחר שהיה לאחר החטא הוצרכתי לבקש אל י"י השני לאמר לדורות אדני קודם שיחטא אז מתפלל בד ינא דמלכותא כמ"ש דוד קודם שחטא (תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך ולאחר שחטא הויה בנקודת אלקים שהוא רחמים. (בגי"א י"ב גבולי אלכסון הם ביצירה קבל יעקב אמר (בראשית כח) אין זה כי אם בית אלהים י"ב תחומין בעולם עשייה תמן מקננא מטרוניתא ובעולם בריאה י"ב שבטים ובאצילות י"ב צירופי הוי"ה) ולפי דברי הזוהר שמתחילין י"ג מכילין מן אל רחום וחנון (משלי ד) א'ר'ח צדיקים כאור נגה נוטריקון תלת מכילין קדמאין א"ל ר"חום חינון ז"ש אתה החילות להראות את עבדך שהראה לו י"ג מכילין את גדלך ואת ידך זו מידת טובך שהקב"ה אמר (שמות לג) אני אעביר כל טובי על פניך ז"ש אעברה נ"א ר"ל שיעבור עתה השאלה אשר ביקש ממני (שם) הראני נ"א את כבודך ז"ש אעברה עתה נ"א שאלת הראני נ"א והשיב לו הקב"ה רב לך וזכה לזה עלה ראש הפסגה ז"ש אשר מי א"ל בשמים ובארץ מלת א"ל הוא התחלת י"ג מדות וחשב משה כשיגיע למדריגה זו ידיעת א"ל אזי יזכה להעביר גילולים מן הארץ (ישעיה ב) והאלילים כליל יחלוף להרוג ל"א מלכים שהם בקליפה ל"א לקבל הקדושה א"ל כמ"ש (דברים לב) כי דור תהפוכות המה בנים ל"א אמן בם הם קנאוני בלא א"ל ר"ל שמהפכין מן א"ל עושים ל"א ז"ש משה אשר מי א"ל בשמים ובארץ אעברה נא עתה אעבור בא"י ל"א מלכים כי כל אלה מלכים שלשים ואחד קליפות אינון וביום ו' אחר ו' שעות על היום מתחילין להעביר אותם בשעה שמתחלת קליפת נגה לעלות הרמתה לאחר חצות בסוד לא"ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו (תהלים צב) בפרוח רשעים כמו עשב ז"ס ואורח צדיקים כאור נג"ה שמתחלת קליפה נגה לעלות עד שעה אחת במוצאי שבת וע"ז אני דרשתי פסוק כמין חומר שאמר דוד (שם נז) אקרא לאלקים עליון שמסתלק דין מן העולם לא"ל גומר עלי ר"ל עם דוד המלך נגמר שם א"ל כי סעודה קטנה של מוצאי שבת הוא סעוד' דוד והוא שעה ל"א ו' שעות בערב שבת עד הלילה כ"ד שעות של שבת הרי ל' ושעה אחרונה של סעודה קטנה הרי א"ל לא"ל גומר עלי נמצא מי שאוכל סעודה זו גורם להעביר כל אלה מלכים שלשים ואחד והנה חשב משה כשיגיע למדריגת א"ל אזי יזכה להריגת ל"א מלכים בארץ והשיב לו הקב"ה רב לך שאין זה שלך וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי זה חלקו (קהלת א) מכל עמלו אשר יעמול תחת השמש כי משה פני חמה והוא פני לבנה ואין ענין י"ג מכילין אלו כשתשיג השגת י"ג מכילין לא מעלה ולא מוריד לכיבוש ל"א מלכים ז"ש רב לך יש לך הרבה להשיג בענין י"ג מכילין אלו אבל אין ענין השגה זו להכנעת ל"א מלכים אל תוסף דבר אלי עוד במלת א"ל נרמז של"א מלכים אינון ניתלין בהשגה זו ורב לך השגה על זהעלה ראש הפסגה וראה והשיג אבל לא תעבור את הירדן הזה רק צו את יהושע וגו' ועז"א ונשב בג"י בי"ג מכילין כפי דברי הזוהר שזכה לראש הפסגה מן י"ג אלו תלת קיטרין אר"ח צדיקים גם הראה לו השגת שתי שמות לכן אמר י"מ"ה ו"צפונ"ה הרי שם בן ד' א' ת"ימנ"ה ו"מזרח"ה הרי שם בן ד' שני הרי כל השגות לפי כל הדיעות כמנין י"ג מכילין ושמה לא תעבור ועז"א ונשב בגי"א. או שהראה לנו סדר התפלה ז"ש לאמר לדורות ענין התפלה לסדר שבחו של מקום ג' ראשונות ואח"כ צריך לומר י"ג מדות אחר שמונה עשרה ז"ש ונשב בג"י כדברי הזוהר פ' פקודי שצריך לומר י"ג מדות אחר התפלה גם נפילת אפים (א' ואתחנן שהוא רמז (תהלים כז) אם תחנ"ה עלי מחנה לא יירא לבי כי אם תקום עלי מלחמה תחינה בזאת אני בוטח לכן התחיל משה ואתחנן אל י"י):