פרשנות מצטטת על משלי טז:יט

"ויהיו עניים בני ביתך" אומרת המשנה, ויש המפרשים אותה כעוסקת באביונים, באנשים חסרי רכוש, הזקוקים לתמיכה ולסיוע. והנה, ראוי להצביע על כמה כתבי יד של מסכת אבות המדברים כאן דווקא ב"ענווים", כלומר באנשים צנועים במיוחד, שאותם יש לקרב אל תוך הבית. מתברר כי גם זה פירוש אפשרי של המילה "עניים", וראו, למשל פסוק בספר משלי, שבו הכתיב הוא: "טוב שפל רוח את עניים" (טז, יט), אך הקרי (הדרך שבה קוראים את המילה) הוא: "ענוים" (וברוח זו אף פירשנו את הדברים). יחד עם זאת מעניין נוסח מאמרו של יוסי בן יוחנן כפי שהוא מובא במסכת אבות דרבי נתן: "ויהיו עניים בני ביתך – ולמד את בני ביתך ענווה", ולפי זה דורשת המשנה לחנך את בני הבית בדרך הענווה, ואין היא מדברת כלל על אורחים מסוג זה או אחר הנכנסים לתוכו. לעומת כל אלה סבור הרמב"ם, כי "ויהיו עניים בני ביתך" היא הוראה לאדם להעניק לעניים ולאביונים את האפשרות למצוא את פרנסתם על ידי שיעבדו בביתו: "ציוו חכמים שיהיו בני ביתו של אדם עניים ויתומים במקום העבדים ... שכל המרבה עבדים בכל יום ויום מוסיף חטא ועוון בעולם, ואם יהיו עניים בני ביתו, בכל שעה ושעה מוסיף זכויות ומצוות" (הלכות מתנות עניים י, יז). בין כך ובין כך, לפי כל הפירושים מבקש יוסי בן יוחנן לוודא שהנוכחים בבית אכן יהיו ראויים לכך, בשל אופיים ואישיותם או בשל מצבם הכלכלי הקורא לעזרה.