פרשנות מצטטת על משלי טז:ל

שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים. בהכרמל שנה ראשונה משנת תר״כ גליון א׳ העיר חכם אחד שהסמך על מלת בפרך, שמפרשה מלשון חלוף והפוך. מאיש מדבר תהפוכות, תר׳ מגבר דממלל מְפַרְכְיָתָא וזהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך, ובהפך מהנהוג שבעולם וזה שהיו מחליפין כו׳. ועל זה העירותי בהכרמל שם בגליון מ״ו, צד שע״א. אם אמת הדבר כדעת החכם הזה שדרשו זאת ממלת בפרך יקשה מדוע סמכו חז״ל דרשתם על מלת בפרך אשר בפסוק הזה (שמות א׳ י״ד) ולא דרשו כן על בפרך בפסוק שלפניו (שם שם יג), גם ידוע במקרא שלפניו דרשו במובנים אחרים פה רך ובפריכה, גם נשנה המאמר במדרש שמ״ר פ״א בזה הלשון מהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך רשב״נ א״ר יונתן מלמד שהיו מחליפין וכו׳, ואם משענת דרשתו על מלת בפרך היה לו לאמר מהו ב פ ר ך,גם אין תרגוסתהפוכות מפרכיתא,כי בכל ספרי קדש תרגום שרש הפך דומה תמיד להעברי, וכן גם בס׳ משלי אשר לפנינו תראה בתרגום שתרגם לחשוב תהפוכות (ט״ז ל׳) וחשב הפכתא, וכן ולבך ימלל תהפוכתא, ואם באמת במקרא אשר הביא הכותב הגי׳ מפרכיתא עין כל נבון תחזה כי שגיאה היא אשר נהייתה בתרגום מידי המעתיקים, ובאמת צריך להיות גם פה במלל תהפוכתא, כאשר יגיד עליו רעו, לכן נראה לי כי דרשו דרשתם זאת על הכתוב האחרון שנאמר בו את כל עבודתם כנראה מלשון המדרש מהו את כל, כי באמת מלת כל יתירה היא לכן דרשו עליה שנתנו עול כל מיני עבודה על כל איש מזכרים לנקבות ומנקבות לזכרים.

איעצה. ארמוז לך בעיני רמז מה תעשה, איעצה לשון קריצת עין כמו עוצם עיניו לחשוב תהפוכות (משלי ט״ז:ל׳):

ועץ החיים. פריו היה כל כך נאות למזג אנושי שבאכילתו ישוב הבשר והליחות כמו אותו שניתך ממנו בלי חסרון, והיה מונע התכת הגוף, ובזה היה האדם מאריך ימים בתמידות כמאמרם אילמלי לא חטא אדה"ר לא היה מת, כ"כ המפרשים. ולמה שפירשו רבותינו לעבדה ולשמרה על התורה והמצוה, כדאיתא בספרי (עקב פ' מ"א) לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו מצות, ובפרקי ר"א (פי"ב) לעבדה לעסוק בדברי תורה, ובתיב"ע למהוי פלח באורייתא ולמינטר פקודהא. ועדיין לא שמענו שהיתה תורה מצויה בגן, ואין ספק בזה השמיענו קרא בלשון עץ החיים בתוך הגן, כי בשם זה קרא שלמה את התורה, באמרו (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה ובברכות (ל"ב א') עץ חיים היא התורה. אמנם לקריאת התורה בשם עץ יש בה שתי בחינות האחת מבואר במכדרשב"י (בלק י"ב) דאיתא התם, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ וגו' אמאי דא סמיך לדא, אלא מאן דאשתדל באורייתא לא ליהוי כאעא יבישא אלא כעץ שתול על פלגי מים מה אילן אית ביה שרשין ואית ביה קליפין ואית ביה מוחא ואית ביה ענפין ואית ביה טרפין ואית ביה פרחין ואית ביה איבא, שבעה זינין אלין סלקין לשבעה עשר לשבטין, אוף מלין דאורייתא אית בהו פשטי' דקרא דרשה רמז דקא רמיז חכמתא גימטריאות רזין טמירין רזין סתימין אלין על אלין פסול וכשר טמא וטהור אסור והתיר מכאן ולהלאה מתפשטין ענפין והיה כעץ וודאי ע"ש. ובשם סי' האמונה לר' יוסף יעבץ ראיתי, התורה נמשלה לעץ כי יש באילן בדים ענפים ועלים וכלם לצורך וקיום הפרי כך יש מצות קלות וחמורות וגו' וכשם שקיום כל מה שבאילן תלוי בשני חלקים והם הגזע הנגלה, והשרש הטמון ומכוסה בארץ כך בתורה יש אשר טעמם נגלה וגו' והכורת ענף או בד או עלה א' לא יפסיד בעבור זה גוף האילן כך העובר על אחת ממצות התורה אינו מומר לכל התורה ולא ביטל התורה בשביל זה, מה שאין כן בפוגם במחשבה באחת משרשי האמונה הדומה לשרש האילן ע"כ. ומוהר"א במעלות התורה אמר, התורה נמשלה לעץ, כמו שבעץ שורש אחד מתפשט לכמה ענפים וכל ענף וענף לכמה שרביטין וכל שרביט לכמה פירות וכל פרי יש בו כמה וכמה גרעינים וכל גרעין יש בו כח להוציא אילן שלם עם שרשים וענפים ושרביטין ופירות וגרעינים בתוכם עם הכח להצמיח עוד אילן וכן לאין תכלית וכן מכל ענף יוכל לנטוע אילן שלם עם כל הפרטים הנזכרים, ככה הוא בדבורי התורה והמצוה, כל דבור ומצוה כולל כל המצות והדבורים לאין תכלית. והבחינה השנית, כי בכמה מקומות נקראה התורה בשם עצה, כדאיתא בספרי האזינו, כי גוי אובד עצות המה איבדו ישראל עצה טובה שניתנה להו, ואין עצה אלא תורה שנאמר לי עצה ותושיה. ובע"א י"ז ב' הפליא עצה, עצה זו תורה. ובמכדרשב"י (יתרו פ"ב) שית מאה ותלת עשר זיני עיטא יהבה אורייתא לבר נש. ועל כוונה זו אמרו (רבה פרשת נשא פרשה י"ב) אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, בעצת התורה המלובנת בדברי' ברא הקב"ה עולמו, וכן הוא אומר לי עצה ותשיה, ע"כ. התבונן כי הבינו רבותינו לשון עצה במלת עצי, כי כמו שישמש קרא על חומר האילן לשון עצה, כרתו עצה (ירמיהו ו׳:ו׳) שהה"א רפוי' והיא ה"א הנקבה ואיננה בכנוי (ע"ש רשב"ם ורש"י) והנה כמו שישמש קרא על חומר האילן שתי לשונות עץ ועצה, ככה הרשו רבותינו להם לשמש על התיעצות המחשבה והסכמתה (ראטה) שתי לשונות עצה ועץ. כי הם היו בעלי הלשון באמת וידעו עמקי שרשי' על מכונם, ואין לנו חסרי מדע להרהר אחריהם. ובאמת עיקר הוראת שם עצה (שעל הסכמת המחשבה) ושם עץ (שעל חמר האילן) אחת היא כמ"ש רש"פ, הנחת שם עץ על ההסכמה הטובה שיסכימו דברים רבים זע"ז להשלים דבר ע"י שתופם (קאָנגרעס), ולזה יורה שם עץ על הצמח הקשה, עץ פרי עץ מאכל, מטעם הסכמת חלקי הרכבתו ודביקותם שעי"כ הוא קשה וחזק משאר צמחים שאין חלקיהם אדוקים היטב לפיכך הם רכים וחלושים - ונקראה השדרה עצה (לעמת העצה יסירנה) מטעם שמעמיד ומדבק חלקי הגוף. וכן התחברות עפעפי העין זה לזה שלא לראות נקרא עצה, (עצה עיניו לחשוב תהפכות משלי ט״ז:ל׳). ומגזרת עץ שם יעץ לשון עצה, לכה איעצך, עצת נפתלים, יועץ חכם, נועצו לב יחדיו, כלם מלשון הסכמה ודבק טוב בין דבר לדבר כדי להשלים דבר, הכונה ההיא לעשות דבר כדי להשלים דבר תקרא עצה, בין שתהיה רוחנית או פעליית, ר"ל בין שתהיה מוסכמה במחשבתו לעשות כך וכך לפי מה שהוא חושב שהוא דבר ראוי, בין שיהיה עושה דבר בפועל לפי מחשבתו הקודמת שהוא דבר ראוי מסכים על האמת, על כלם יפול שם עצה, ואותו שיש בו ההכנה לחשוב או לפעול דברים מסכימים לאמת וצדק נקרא יועץ, ע"כ. הנה נתאמתה דעת רבותינו לבאר שם עץ כמו עצה, ושפיר אמרו עצי לבנון עצת התורה המלובנת. ולפי"ז הונח על התורה שם עץ חיים, על שהיא במצותי' נותנת עצה לאדם שבאמצעותם יושגו החיים הנצחיים (ראטהגעבער דעס לעבענס) והודיענו הכתוב ועץ החיים בתוך הגן שהיתה התורה הקדושה מצויה שם ללמוד, וע"ז אמר אח"כ לעבדה ולשמרה. ומלת בתוך הגן אינה מוכרחת על הנקודה האמצעית כתרגום אונקלוס באמצעיתא, רק הפך החיצון כמו בתוככי ירושלים. וכבר טענו מן המפרשים על אונקלוס בזה: