פרשנות מצטטת על משלי טז:לא

אברהם הוליד את יצחק זה נעשה אחר העקידה הי' יצחק מסטרא דדכורא אז הנני בני כנ"ל ויעלהו לעולה ונעשה בנו ולכן יצאה נשמתה של שרה מיד אחר עקידה כי היתה נשמתו של יצחק מסיטרא דנוקבא כו'. ז"ש עתה אברהם הוליד את יצחק שהוא מסטרא דדכורא ז"ש המלאך אי"ה שרה אשתך כי הבשורה שלה הנה בן לשרה אשתך דייקא והשיב אברהם הנה באהל בגימ' ל"ח בסוף ל"ח יתוקן. אברהם הוליד את יצחק זש"ה (משלי יז) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם הבנים עטרה לאבות תפארת זקנים בני בנים ר' שמואל בר רב יצחק אמר אברהם לא ניצל אלא בזכותו של יעקב משל לא' שהי' לו דין לפני השלטון ויצא הדין לפני השלטון לישרף וצפה אותו השלטון באסטרלוגה שלו שהוא עתיד להוליד בת ונישאת למלך אמר כדאי הוא להנצל בשביל בתו שהיא נשאת למלך כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לצאת ממנו אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכות יעקב (ישעיה כט) לכן כה אמר ד' אלבית יעקב אשר פדה את אברהם. וקשה המשל אינו דומה לנמשל במשל ראה אותו השלטון וכו' וכאן יצא דינו לפני נמרוד והקב"ה צפה שיצא יעקב ממנו. גם למה עשה המשל עם הבת הלא יעקב הוא בן ונשא לבת מלך שהיא התורה כמ"ש בזהר (שמות כא) כי ימכור איש זה הקב"ה את בתו זו התורה אע"פי שגם בזהר פ' משפטים דרש בתו על, הנשמה ואפשר שעל נשמת יעקב מדרש שהיא נשאת למלך בעצמו זה הקב"ה (דברים לב) כי חלק ד' עמו מ"מ קשה הלא כל הנשמות נקראת בת נדיב בתו של אברהם אבינו ולמה יתלה זכות של אברהם ביעקב. אבל הענין ע"פ הזהר בפ' עקידה ביום השלישי וישא אברהם את עיניו מרחוק חמא ליעקב שהוא יום השלישין. לדעתי ראה מתן תורה ביום השלישי שהיא נקראת על שם של יעקב י' דברות עקב תיבות כמו שנתן אליעזר ג"כ לרבקה בק"ע זהב על קע"ב תיבות עשרה זהב על יוד דברות והנה יצא הדין לפני הקב"ה לישרף לאברהם כי הוא תקונו של אד"הר שחטא בע"ז (דברים ז) פסילי אלהיהם תשרפון באש וצפה הקב"ה שהוא עתיד להוליד בת זו נשמה הוליד בת זו היא התורה והיא נשאת למלך שהני נישואין הן הן מתן תורה שבאה עבור יעקב ז"ש (שמות יט) כה תאמר אל בית יעקב כי שם אתמר כה תאמר לבית יעקב בשעת מתן תורה ז"ש (ישעיה כט) אשר פדה את אברהם ר"ל עשרת הדברות שנתנו בסוד אשר כמ"ש בזהר ע"פ (שמות כ) אשר הוצאתיך מארץ מצרים זה פדה את אברהם ז"ש (משלי יו) עטרת תפארת שיבה מ"ש בפרקי דר"א ואברהם זקן בא בימים כל אותו הפרשה על יעקב מדבר שהוא בני בנים כי עליו רמזה אותו הפרשה וע"ד הפשט שלא ניצול אברהם מכבשן של אש אלא בזכותו של יעקב כי הקב"ה מנהיג העולם בשני הנהגות הנהגה טבעיות היה העולם מתנהג עד שבא יעקב אז התנהג בהנהגה השגחיות בפרט במתן תורה אז נתן רשות לבני סוריא לעלות לרומי ובני רומי לסוריא שהוא על ענין שני השגחיות אלו כה"א (במדבר כד) דרך כוכב מיעקב ר"ל מיעקב הוא התחיל סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה בהנהגה טבעיות אבל והנה ד' נצב עליו דייקא שאז התחיל הנהגה השגחיות לכן אמר לו אנכי אלהי אברהם אביך לפי שעליו רמז ויוצא אותו החוצה ויאמר כה יהי' זרעך שהוא יעקב כי ביצחק ולא כל יצחק והוא יעקב נמצא אברהם הוא אביו של יעקב ועתה כשהשליכו לכבשן האש לשנות הטבע ע"י השגחות לא ניצול רק בזכותו של יעקב ובשבילו נהפך הטבע וכשנתן לאברהם ה' ראשונה זכה להוליד בנים כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא שהוא היכל הזכות היכל יצחק תליא מילתא אלא במזל העליון לכן הי' יצחק בן ארבעים לבינה שהוא ה' ראשונה בקחתו את רבקה ה' אחרונה של שם ויצחק בן ששים שנה שהוליד יעקב שהיא הו' של שם ולפי שעשו היה טיפה ראשונה של יצחק סיג זהב לכן יצא ראשונה כדי שיהי' אדמוני והלא מן הראוי מי שנכנס ראשון יצא אחרון על זה תירץ הכתוב ויצא ראשון למה הלא הוא ראשון בזרע וראוי להיות אחרון ויצא ראשון אדמוני שהוא הי' ראוי להיות תקונו של אד"הר לזה השיב כדי שיהי' אדמוני שגלגולו דוד שהוא (שמואל א יז) אדמוני עם יפה עינים על אינון ע' שנה שנתן לו אד"הר מאלף דילי' ז"ס עין יפה עינים לתקן עין דלעילא ואחר כן יצא אחיו השני וידו אוחזת בעקב עשו יד הוא סוד דוד מנגן ביד לתקן קילקול עקב של נחש הנושך עקבי סוס ועז"א דוד (תהלים קיט) הוריני ה' דרך חקיך ואצרנה עקב (שם יט) בשמרם עקב של עשו הנק' רב וכשראה יעקב שעשו הוא הבכור קנה טיפה קדמאה מעשו שראה שיהי' דוד נפל ולא יהי' לו גם יום א' במקום חיותו ז"ש (שם קלט) ימים יוצרו ולא אחד בהם לכן אמר מכרה לי כיום את בכורתך לי ר"ל אותה הבכורה שיש לעשו שהוא אדמוני ולדוד אין לו גם יום א' בזה העולם מכור לי אותה הבכורה וכן נקרא דוד בכור כמ"ש (שם פט) אף אני בכור אתנהו מאחר שראה יעקב שיצחק הוא חשך ואינו נותן כלום לדוד משנותיו כמ"ש בזוהר. או ענין שהיה דוד אדמוני עם יפה עינים שם בן ד' יש בו כ"ד עיינין בס' הבריאה לא"הר כל עין בג' תגין והם סוד ב"ד של כ"ג שהשכינה חופפת ומחופה עליהם הרי כ"ד עיינין וע"ב תגין לקביל ע' סנהדרין ונשיא עליהם בדיינין הרי ע"ב. הרי מנין יפ"ה עינים ולכן נקראו הסנהדרין עיני העדה לפי שאינון מן עיינין דלעילא ע"א ז"ש והוא אדמוני עם יפ"ה עינים והשכינה לכלם ז"ש וטוב רואי על השכינה וכמו שיש בקדושה (ישעיה כח) קו לקו צו לצו כי מנין כלם ע"ב וכ"ג ושכינה על גביהם עולה למנין צו כמנין צ"ו חלונות שהיה במקדש מנין אל אדוני הוא סוד (ד"ה ב טז) עיני ה' משוטטת בכל הארץ כמו כן בקליפה לעומת זה (ירמיה ט) עלה המות בחלונינו וסימן מח"ה המן מאדים חלבנה כל א' עולה צ"ה שהוא מלובש ג"כ ברתיכה דיליה עיין כ"ז בספר מגלה עמוקות הנדפס באופן קצ"א באריכות:

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאִי אוֹמֵר, הַנּוֹי וְהַכֹּחַ וְהָעוֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד וְהַחָכְמָה וְהַזִּקְנָה וְהַשֵּׂיבָה וְהַבָּנִים נָאֶה לַצַּדִּיקִים וְנָאֶה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, לא) עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא. וְאוֹמֵר (משלי יז, ו) עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָּנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבוֹתָם. וְאוֹמֵר (משלי כ, כט) תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כּוֹחָם וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה. וְאוֹמֵר (ישעיה כד, כג) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ יְדֹוָד צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר, אֵלּוּ שֶׁבַע מִדּוֹת שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים לַצַּדִּיקִים, כֻּלָּם נִתְקַיְּמוּ בְּרַבִּי וּבְבָנָיו:

הנודר משחורי הראש – "שחור ראש" הוא איש צעיר שאין לו שער שיבה. כמו כן אנו שומעים: "רבי מאיר אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להם תאמר ממשפחת בית עלי אתם, דכתיב (שמואל א ב לג) 'וכל מרבית ביתך ימותו אנשים', אמרו ליה רבי התפלל עלינו אמר להם לכו וטפלו, בצדקה, ואתם זוכים לזקנה, מה טעמיה 'עטרת תפארת שיבה...' (משלי טז לא)" (בראשית רבה, נט, עמ' 630; מדרש שמואל, ח)⁷⁰סיפור זה התגלגל בשלוש וריאציות. בתלמוד הבבלי הוא נושא אופי אגדי ומיוחס לרבן יוחנן בן זכאי, שם הפתרון לקללה הקדומה הוא העיסוק בתורה (בבלי, ראש השנה יח ע"א; יבמות קה ע"א). במדרש שמואל הסיפור שונה, והדרך להעביר את הקללה הקדומה היא עיסוק בתפילה. כל אחת מהמסורות באה להדגיש מרכיב אחר: צדקה, תפילה או לימוד תורה, בבחינת תורה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה. אם כן, הנדר בעיקרו היה מאנשים צעירים. אבל למונח "שחורי ראש" גם משמעות נוספת, ועל כן: אסור בקרחים ובבעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים – "שחורי ראש" אינו כולל קרחים שאין להם שער, ולא נשים ולא קטנים. המשנה אינה מסבירה מדוע "שחורי ראש" אינו כולל נשים וקטנים, והבבלי מסביר: "ומותר בנשים ובקטנים, שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים. מאי טעמא? אנשים זימנין דמיכסו רישייהו וזימנין דמגלו רישייהו, אבל נשים לעולם מיכסו, וקטנים לעולם מיגלו" (אנשים לעתים מכסים ראשם ולעתים מגלים ראשם, אבל נשים לעולם מכסות וקטנים מגלים – ל ע"ב) (איור 25 נשים בפסיפסים). ההסבר תמוה; אם הראש מכוסה, אין האדם בכלל "שחורי הראש"? יתר על כן, ניתן להבין שנשים אינן "שחורי ראש" משום שאי-אפשר לראות את צבע שערן, אבל שער ראשם של קטנים שחור כמו של מבוגרים, ואם הם מגלים ראשם הפסיק השער להיות שחור? גם הנימוק שנשים תמיד מכסות ראשן קשה. אמנם השער היה אסוף ברשת, אך עדיין ניתן היה לראות את צבעו, כפי שראינו במקום אחר⁷¹ראו פירושנו לסוטה פ"א מ"ה. . אין זאת אלא שהסבר הבבלי דרשני. לפי פשוטם של דברים "שחורי ראש" הם "אנשים", כפי שעולה גם מסיפורו של רבי מאיר שהבאנו. "אנשים" הם גברים צעירים, לא זקנים ולא נשים ולא ילדים, ללא קשר לצבע שערו המקרי של כל אחד מהם. עבור חכמים (לשון העם) אנשים סתם הם רק גברים, וילדים, כמו גם נשים, פשוט אינם בכלל אנשים.