פרשנות מצטטת על משלי ט:יד

וכן דרשו רז"ל במסכת יומא בתחילת פרק הוציאו לו, מעשה בקמחית שהיו לה ז' בנים וכולן שמשו בכהונה גדולה בחייה, אמרו לה מה עשית שזכית לכך, אמרה להן מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. ובאור אשתך כגפן פוריה המשיל האשה הצנועה לגפן, לפי שהמנהג לנטוע הגפן בירכתי הבית וכאשר יגדל מוציאין ענפיו מחור הבית ולחוץ אל השמש, והנה השורש עומד בתוך הבית וענפיו חוץ לבית, כן האשה הצנועה ראויה לישב בירכתי הבית לא לפתח הבית פן יראו אותה עוברים ושבים, כענין שהזכיר שלמה ע"ה (משלי ט׳:י״ד) וישבה לפתח ביתה, וכיון שהיא עומדת בירכתי הבית ובניה יוצאין לחוץ לשדה למלאכתם הנה הבנים הללו כשתילי זיתים, והמשילם לזיתים מפני שאין לך אילן שאינו מקבל הרכבה חוץ מאילן הזית שאינו מקבל הרכבה כלל, וכן הבנים בני אביהם, שהרי אמר צנועה בירכתי הבית לא נזקקה כי אם לבעלה. ועוד המשילם לזית לכוונה אחרת והוא שהזית נושא פריו לתשעה חדשים, וכן האשה הזאת בשכר צניעותה אינה מפלת אבל תלד בניה לתשעה חדשים. וכן דרשו ז"ל, בבכורות בהמה גסה טהורה לט' חדשים וכנגדה באילן זית. וכן תמצא במעלות שהן ט"ו שבא הכתוב הזה במעלה התשיעית. סביב לשלחנך כלומר יהיו מזומנים לשרת אותך בעת שתאכל.

וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה לְפִי שֶׁיּוֹשֶׁבֶת בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים. "כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ" וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹתָהּ. וּמִדְרַשׁ רַבּוֹתֵינוּ "כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ", כְּשֶׁהָיְתָה בְּבֵיתוֹ הָיְתָה צְנוּעָה, לְפִיכָךְ לֹא חֲשָׁדָהּ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ל"ח:ט"ו). וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל הָרַב יִתָּכֵן, כִּי דֶּרֶךְ הַזּוֹנָה לֵשֵׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, כְּדִכְתִיב (משלי ט יד טו) "וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת לִקְרֹא לְעוֹבְרֵי דָרֶךְ" וְגוֹ', וְאָמַר "כִּי כִסְּתָה פָנֶיהָ" וְלֹא הִכִּירָהּ, אֲבָל מִדְרָשׁ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁכִּסְּתָה פָנֶיהָ בְּבֵית חָמִיהָ, לוֹמַר שֶׁהִצְנִיעָה עַצְמָהּ מִמֶּנּוּ בְּבֵיתוֹ וְלֹא רָאָה פָּנֶיהָ מֵעוֹלָם, וְאֵיךְ יַכִּירֶנָּה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי עוֹד לְפִי הַפְּשָׁט שֶׁיֹּאמַר שֶׁחֲשָׁבָהּ לְזוֹנָה בַּעֲבוּר שֶׁתְּכַסֶּה הַפָּנִים, כִּי אַחֲרֵי כֵן אָמַר "כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא", וְהַטַּעַם כִּי דֶּרֶךְ הַזּוֹנָה לָשֶׁבֶת בְּפֶתַח עֵינַיִם מְעֻלֶּפֶת הַצָּעִיף מְכַסֶּה קְצָת הַשֵּׂעָר וּקְצָת הַפָּנִים וּמְשַׂקֶּרֶת בְּעֵינַיִם וּשְׂפָתַיִם וּמְגַלָּה הַגָּרוֹן וְהַצַּוָּאר, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁתָּעֵז פָּנֶיהָ וְתֹאמַר לוֹ וְתַחֲזֵק בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ תְּכַסֶּה קְצָת הַפָּנִים. וְעוֹד כִּי הַקְּדֵשׁוֹת הַיּוֹשְׁבוֹת עַל דֶּרֶךְ בַּעֲבוּר שֶׁתִּזְנֶנָּה גַּם עִם הַקְּרוֹבִים יְכַסּוּ פְּנֵיהֶן, וְכֵן יַעֲשׂוּ הַקְּדֵשִׁים גַּם הַיּוֹם בְּאַרְצֹתָם, וּבְשׁוּבָם לָעִיר לֹא נוֹדְעוּ. וְשָׁנִינוּ (כלים כד טז) שָׁלֹשׁ שְׂבָכוֹת הֵן, שֶׁל יַלְדָּה טְמֵאָה מִדְרָס וְשֶׁל זְקֵנָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת וְשֶׁל יוֹצֵאת חוּץ טְהוֹרָה מִכְּלוּם, "יוֹצֵאת חוּץ" הִיא הַזּוֹנָה, "נָפְקַת בָּרָא", וְנוֹתֶנֶת שְׂבָכָה עַל קְצָת הָרֹאשׁ, לֹא שֶׁתִּשְׁכַּב עָלֶיהָ וְתִהְיֶה טְמֵאָה מִדְרָס, וְלֹא לְכַסּוֹת בָּהּ רֹאשָׁהּ וְתִטַּמֵּא טְמֵא מֵת, אֲבָל לְקִשּׁוּט קְוֻצּוֹתֶיהָ וְלִהְיוֹתָן מִתַּחַת הַשְּׂבָכָה נִרְאִין וְאֵינָן נִרְאִין, וּלְכָךְ טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

כְּתִיב: 'עַל גַּפֵּי', וּכְתִיב: 'עַל כִּסֵּא'. במשלי סימן ט' אחר פסוק (משלי ט, ג) עַל גַּפֵּי כתיב קרא אחרינא וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ עַל כִּסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת (משלי ט, יד) ומשני תחילה קודם החטא 'עַל גַּפֵּי' ולבסוף אחר החטא 'עַל כִּסֵּא'. עיין תוספות מה שכתבו דבמסכת עבודה זרה משמע ד'כִּסֵּא' עדיף מן 'גַּפֵּי'.
ונראה לי בס"ד על דרך מה שאמר רבינו האר"י (בשער מאמרי רשב"י פרשת קדושים בישוב ב' פסוקים ויברא וייצר עיין שם) אם כן לעולם 'כִּסֵּא' בריאה עדיף מ'גַּפֵּי' שהוא יצירה אך נזכר בריאה שהיא כסא לגריעותא דידיה שבחטאו גרם גדר דבריאה ליצירה.
ודרך דרש נראה לי בס"ד דאדם הראשון קודם החטא זכה לתואר אָדָם [45] שהוא מספר לֵב אֶחָד [45] וגם הוא מספר שם הוי־ה במילוי אלפין [יו"ד ה"א וא"ו ה"א = 45] וגם הוא מספר ג' פעמים י־ה [45×3=15] ואחר חטא נפגם אות א' דְּאָדָם ונפרד ונשאר 'דָּם' שהביא דם לעולם.
ונודע 'פִּי' רצונו לומר חלק כמו וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי (מלכים ב' ב, ט) ואמרנו לעיל דשם אָדָם הוא ג' פעמים שם י־ה וזהו שאמר בתחילה קודם החטא 'עַל גַּפֵּי' חלק התיבה לשתים וקרי בה ג' פִּי, כלומר שלשה חלקים שהיה אצלו שם אָדָם שלם באות א' דאז מספרו עולה ג' חלקים של שם י‏־ה ואחר החטא 'עַל כִּסֵּא' דהיינו כִּסֵּא כס א', וכס לשון כסוי שנתכסה אות א' ולא נשאר בגלוי אלא רק אותיות 'דָּם' שאין בהם שיעור ג' חלקים של שם י־ה.