פרשנות מצטטת על משלי יב:ג

והנה הצדיקים המשילם הכתוב לשורש הממלא כל הארץ הוא שכתוב (תהלים פ') פנית לפניה ותשרש שרשיה ותמלא ארץ, וכתיב (ישעיה כ ז) הבאים ישרש יעקב. וע"כ תמצא בפרשה זו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. מה שאין כן ברשעים שהכתוב ימשילם לאילן שאין לו שורש לפי שאין להם קיום ועמידה, שכן תמצא בסנחריב הרשע (יחזקאל ל"א) הנה אשור ארז בלבנון יפה ענף וחרש מצל. גם בנבוכדנצר כתיב (דניאל ד') רבא אילנא ותקיף. והזכיר הכתוב רומו של אילן וגבוליו וענפיו ופריו ולא הזכיר בו שורש בספור החלום, רק מה שאמר המלאך ברם עקר שרשוהי בארעא שבוקו, והיה זה לרמוז לו שתחזור מלכותו אליו, והוא שאמר דניאל ודי אמרו למשבק עקר שרשוהי די אילנא מלכותך לך קימא. וכן אמר הכתוב בענין הרשעים (ישעיה מ') אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם, וכתיב (הושע ט') שרשם יבש פרי בל יעשון. אבל הצדיקים יש להם שרש ושרשם מתקיים לעד לעולם איננו מתמוטט, וכן אמר שלמה (משלי י"ב) לא יכון אדם ברשע ושורש צדיקים בל ימוט.

(רכג) מלת שלשול הוראתו דבוק, כמו שלשלת מפני דבוק הטבעות, ומלת עיקר הוראתו יסוד ושרש, כי כל שרש מתורגם בלשון עיקר (משלי יב ג, איוב יט כח, שם ל, ד), והנה השם ברא ארבע תולדות ממזגות כנגד ד' יסודות א'ר'מ'ע' שמהם מורכבים ד' מזגי האדם, מרה ירוקה חם ויבש, מרה אדומה חם ולח, מרה לבנה קר ולח, מרה שחורה קר ויבש (עיין למטה כג כה קרני אור הערה לט), ויאמר הח' ז"ל שכל דבר נעלם מאתנו וגם בחכמות התולדות, למה הרכיב והדביק יחד היסוד חם ויבש והוציא המרה האדומה, כי היא חם ולח, והיה ראוי להוסיף בה? אך תוספת המזגים וחסרונם בשינוי הדם, ואין כח באדם לדעתו: