ט֣וֹב נִ֭קְלֶה וְעֶ֣בֶד ל֑וֹ מִ֝מְּתַכַּבֵּ֗ד וַחֲסַר־לָֽחֶם׃
מגלה עמוקות
שלח לךָ אנשים. על תרין אנשים דאתמר בספרא דצניעותא שהכניעו אז ב' אחים שהגיד והמשיך חם אבי כנען בסוד (בראשית ט) ויג"ד לשני אחיו בחוץ ז"ש ויתורו את ארץ כנען ולהלן הוא אומר ויחפרו מלשון חרפה שראה אה ערות אביו והמשיך תרין אחין מבחוץ להגביר הקליפה מצד שמאל עד שבאו ב' אחים ויקח שם ויפת תרין שהם חד וכן עשה יהושע שלח תרין שהם חד (יהושע ב) שני אנשי' ותצפנו ואותם מרגלים מלבר נכנעו (שם) ולא קמה עוד רוח באים והן ב' כוחו' (קהל' ט) לכלב חי הוא טוב מן האריה המת ולקחו שם ויפת את השמלה ותקנו סוד אחוריים להיות פנים מאירים וכן אתמר בכלב וימלא אחרי שתיקן אחוריים ברות אחרת שהיה בו כשהלך על קבר אברהם בסוד ויבוא עד חברון שיצא אז ונכנס לכלל (בראשית ט) ברוך י"י אלקי שם כי מתחילה ארור כנען לא אמר יהיה כנען שא"כ לעולם לא יבא כנעני בבית י"י ובאמת (הושע יב) כנען שיש בידו מאזני מרמה לא בא אבל היא ארץ (ישעי' כג) אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ (יחזקאל לב) שמה ישבו שריה ולא כל שריה וכן יהודה שנשא בת הכנעני לתקנה (בראשית לח) ויהי ער בכור יהוד' ר"ע והוא סוד (במדבר כא) ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ע"ר שיתוקן לע"ל בימי משיח ז"ש ונשען לגבול מואב כשיבא משיח מן אדום אז יהיה לו משען ומשענה ונתהפך רע לטוב וכן (ברכות) טבי עבדו של ר"ג אינו כשאר בני אדם כשר היה לכן אמר ועבדי כלב עקב זכות של (בראשית כד) עקב אשר שמע אברהם בקולי אותו רוח אחרת חדש בקרבו לתקןאז לכן אמר נח (שם ט) ברוך י"י אלקי שם ואז בבנין ב"המ בימי שלמה ויהי כנען עבד למו שבימי שלמה לא נשאר רק ילד חי לתיקון המציאות ולא נשאר רק להיות עבד למו (משלי יב) טוב נקלה ועבד לו והיא לקבל שכר וראיתם את הארץ מה היא י' דרגין חשיב לקבל ארבע עולמות השמנה היא אם רז"ה ר"גיון ז"הרין ה"גיון תמן (בראשי' מט) מאשר שמנ' לחמו אמא עילאה מקננא המן החזק הוא. הבמחנים. העם היושב עליה דייקא כי תמן הקליפות:
הכתב והקבלה
ותפעם רוחו. ובנבוכדנצר אמר ותתפעם רוחו (דניאל ב׳:א׳), לפי שהיו שם שתי פעימות שכחת החלום והעלמת פתרונו (רש"י מב"ר), והוא לכאורה דרש רחוק מאד ממשמעות התיבות, כי ההבדל שבין בנין נפעל לבנין התפעל כפי שהורונו בעלי לשון הוא, שהנפעל מקבל הפעולה ברוב מזולתו, וההתפעל מתוכו, ועוד יש בהתפעל סגולה מיוחדת שאינה בנפעל, כי הנפעל מורה על דבר שהוא כן באמת, וההתפעל מורה על חקוי הדברים ודמוי הענינים בנפש, יהיה כן חוץ לנפש או לא יהיה כן, כמו יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב (משלי י״ג:ז׳-ח׳) ופירש"י מראה עצמו עשיר, או שהוא מתעשר בגזל עניים, ולשני הפירושים אין העושר כ"א לפי הדמיון בלבד, וכן ממתכבד וחסר לחם (שם י"ב) פירש"י ממתכבר בעיניו, וככה איש מתהלל במתת שקר (שם כ"ה), שכב על מטתך והתחל (שם י"ב), וישכב אמנון ויתחל (שם), הראה עצמו חולה ורבים כאלה, ועוד מסגולתו שיורה לפעמים על חזרת הענין והתעסקות בו, מה שלא יורה הנפעל, אבל מעולם לא עלה על הדעת שיהיה בהתפעל כפל ענין הוראת הנפעל, עד שיפורש ותפעם פעימה אחת ותתפעם שתי פעימות ! ואמר רוו"ה דלפי המתברר מדברי התנחומא (פ' זו) גם בנבוכדנצר לא היה שכחת החלום באמת כ"א לפי הראות, שעשה עצמו כאלו שכחו, כי אמר אם אומר להם החלום אולי יבדו מלבם פתרון שלא אוכל לעמוד על אמתתו, כי אולי הוא לזמן רחוק כמו שפתר דניאל באמת, לכן בקש מהם שיגידו לו חלומו אשר חלם, ואם יש בחכמתם כן אז ודאי ידעו גם פתרונו על נכון, וזה שאמר להן הן חלמא אמרו לי ואינדע די פשריה תהחווני, היוצא מזה הספור, כי הפעימה של נבוכדנצר פי שנים ברוחה, פעימה ואינה פעימה, פעימה מצד העלמת הפתרון והיא פעימה באמת והיא יכונה לבנין נפעל, ופעימה מצד שכחת החלום והיא אינה פעימה באמת כ"א לפי הדמיון, לכן היא נכונה לבנין התפעל, ועתה ראה והפלא מחכמת בעל הטעמים ואמתת המסורה, וזה שכבר אמרו הקדמונים שמדרך ההתפעל להניח הדבור בתיבתו מלרע, אף בבא בוי"ו הפתוחה בראש תיבתו, כמו ויתנכר אליהם, ויתמודד על הילד, ויתגעש ודומיהם, ובנפעל שיכון התיבה מלעיל, כגון וינגף וילחם ויצמד, וכן כל וינחם מלעיל, בר מן ב' מלרע ואמרו ששני אלה הם באמת מן ההתפעל הקל, כי כבר מצאנו התפעל קל, ויתפקדו, התפקדו, וכן דעת רש"י שהרי הוא חבר יחד ותתכס (לעיל כ"ד כ"ה) עם ותקבר ותשבר, והורה בזה שגם הם מן ההתפעל להיותם מלרע ותמצא כי הם מההתפעל, וכן שיטת כל המתפעל ואין בו זרה, כי אם ותתפעם רוחו דנבוכדנצר שהוא בא מלעיל כמנהג הנפעל, לפירושי הוא מורכב משניהם, להורות על שני מיני הפעימה שהזכרתי, שהאחד, היתה באמת והוא הנרמזה בנפעל, והאחרת לפי הדמיון והיא הנרמזת בהתפעל, ולכן בדברו עם חכמיו לא אמר להם ותתפעם רוחי כ"א ותפעם רוחי לדעת החלום וכמו שאמרנו, ובזה דעת רבותינו מסכמת עם יסודי הלשון:
רבינו יונה
ושנא את הרבנות. סמך זה לעבודת המלאכה שהם מענין אחד שישנא את הרבנות ומעלת הבטלנין שסופן לבוא אל מדת העוני. ויעסוק במלאכתו כל היום כדאמר (פסחים קיג.) ליפשוט נבילתא בשוקא ואכול אגרא ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא. ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי י"ב ט') טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם. ואין פי' של נקלה כמשמעו אך הוא הפך לשררת המתכבד: