פרשנות מצטטת על משלי יב:טז

חכם בעיניך. גדר החכם בעיניו הוא מי שנדמה לו שהחכמה נטועה בטבע כחות נפשו, ושאינו צריך לקבלה מן החוץ, ואם תתעורר בו מדה רעה למשל גאוה אכזריות קנאה נקמה וכדומה, ידמה לו שהמדות האלה יעשו בחכמה, ולא יאמין שדרכי החכמה הן הפך מדרכי יצר הלב ושצריך לכבוש היצר ולהגביל תאותו, ושחקי החכמה הם מאלהים למשול בם על כחות נפשו הרעים כי אין יראת ה' נגד עיניו, וית' עוד (לקמן כ"ו ה', י"ב ט"ז, כ"ח א'):

ולא תכסה עליו מהעיד עליו בב"ד ובספרי (ראה סח) לא תחמול לא תלמד עליו זכות ולא תכסה אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק והכל טעם אחד כי הכסוי מן מכסה פשעיו (משלי כח יג) וכוסה קלון (שם יב טז) השתיקה מהגיד ואמר ולא יוספו לעשות כדבר הרע הזה כי הוא דבר מצוי יעשה תמיד לולי המשפט אבל ענין הנביא הנזכר איננו בתדירות:

שויתי עד בקר, המפרשים כלם גם רוז' וגיז' פירשו עד בקר כפשוטו, והנה עדיין לא הזכיר שום דבר מהלילה, שיצדק שיאמר כאן עד בקר; ול''נ כי מליצה היא לומר עד בקר או עד הבקר, שענינו קודם מחר להורות תכף ומיד, כמו אשר יריב לו יומת עד הבקר (שופטים ו' ל''א), שענינו מיד, וכיוצא בזה מצאנו ביום להוראת מיד, אויל ביום יודע כעסו (משלי י''ב י"ו), וכן גיז' באוצר לה"ק שרש בקר כתב כי ה' בקר תשמע קולי, שבענו בבקר חסדך, השמיעני בבקר חסדך, וירדו בם ישרים לבקר כלם ענינם מיד, וכן הביא דוגמת זה בל' יוני שענינו מחר, וענינו מיד, ול''נ קל וחומר הדברים, אם בקר ולבקר שענינם מחר נאמרים להוראת מיד, ק''ו עד בקר שענינו קודם מחר ע"כ אני מפרש הכתוב כן. אני הייתי מצייר ומדמה בלבי כי עד בקר מהרה חליי כמו ארי ישבר כל עצמותי, ואתה האל בזמן קצר תשלים ותכלה אותי. ורוז' פירש כיונתן ודון יצחק, וגיז פירש קרוב לפירוש רש''י שויתי ודוממתי נפשי לסבול כל הלילה.

כשית. יֵשׁ לָשׁוֹן קַל בִּלְשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ "וְכֹסֶה קָלוֹן עָרוּם" (משלי י"ב), וְאִם כָּתַב כִּשִּׂיתָ, דָּגוּשׁ, הָיָה נִשְׁמָע כִּסִּיתָ אֶת אֲחֵרִים, כְּמוֹ "כִּי כִסָּה פָנָיו" (איוב ט"ו):