פרשנות מצטטת על משלי יד:ו

אלו חכמי פרעה. בילקוט הגירסא בקש לץ זה פרעה (וקרא לפרעה לץ משום שהתגאה לאמר לי יאורי וזד יהיר לץ שמו) חכמה ואין אלו חרטומי מצרים ולגירסת המדרש דקרי לחרטומי מצרים לץ יתפרש מלשון סכל וכמו שמצינו כן במשלי השם לץ בהוראת סכל. ויען כי נואלו למצוא הפתרון לכן יקראם בשם לץ:

בקש לץ חכמה ואין. אלו חכמי פרעה וחרטומי מצרים. ופי' לץ הוא סכל כפי שמושו על הרוב בספר משלי. אמנם גיר' הילקוט הוא בקש לץ זה פרעה. חכמה ואין אלו חרטומי פרעה. כלו' שפרעה היה מבקש חכמת הפתרון מחרטומיו ולא מצא. וקרי לץ לפרעה על שהיה מתגאה באומרו לי יאורי ואני עשיתני וזד יהיר לץ שמו:

ואין פותר אותם לפרעה. דרשו רז"ל פרעה ראה החלום ופתרונו עמו וזכר החלום ושכח הפתרון שראה, והיו אומרים לו שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר. ויש לתמוה איך אפשר שלא יוכלו חכמיו הגדולים וחרטומיו להודיע לו פתרון החלום, והדברים מוכיחים שהם מורים שבע שני שבע ושבע שני רעב, שהרי הפרות היו סימן לחרישה כענין שכתוב (משלי י״ד:ד׳) ורב תבואות בכח שור. והשבלים גם כן סימן הקצירה. אבל הכל היה סבה מבעל הסבות יתעלה שסכל עצתם והשיב אחור חכמתם כענין שכתוב (ישעיהו מ״ד:כ״ה) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. ומנע מהם הפתרון לבעבור סבב את פני הדבר ולתת גדולה ליוסף, והוא דבר הנביא ע"ה שאמר(ישעיהו י״ט:י״א) אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה. יבאר כי הקב"ה סכל עצתם, זהו שאמר עצה נבערה. וכתיב (שם) איה אפוא חכמיך ויגידו נא לך. הכונה שהיה להם להבין לולא שהקב"ה מנע מהם זאת. ועל זה דרשו רז"ל (משלי י״ד:ו׳) בקש לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל. בקש לץ חכמה ואין זה חכמי פרעה, ודעת לנבון נקל זה יוסף.