חָכָ֣ם יָ֭רֵא וְסָ֣ר מֵרָ֑ע וּ֝כְסִ֗יל מִתְעַבֵּ֥ר וּבוֹטֵֽחַ׃
פירוש קדמון
י"ח ירא כנגד ח"י ברכות ר"ל דמלת ירא ח"י פעמים במשלי בא ללמוד שלכל הפחות בח"י ברכות שבתפלה בסוף כל ברכה וברכה יהיה ביראה ובכוונה ואם תאמר חכם ירא וגו'. ר"ל כיון שמלת ירא לחוד מורה לן שיהיה ביראה ובכוונה לכל התחות בסוף כל ברכה וברכה שבח"י ברכות א"כ כלא כתיב חכם ירא וגו' לפ"ז מלת ירא י"ט פעמים במשלי ומשני:
רבינו יונה
ואל תהי רשע בפני עצמך. שלא יהא רשע בפני עצמו שאינו יכול לחזור בתשובה. שנמצא זה מתיאש לבו מן התשובה ואם באת לידו עבירה הותרה לו. לפי שמעלה דעתו שהיא קלה כנגד החמורו' שעבר עליהן. וגם לא יהיה צדיק בפני עצמו כמו שאמרו במס' נדה (דף למד ע"ב) משביעין את הולד במעי אמו אפי' כל העולם אומרי' שאתה צדיק תהיה בעיניך כרשע. ולא רשע ממש אלא יהי' בעיני עצמו מחצה חייב ומחצה זכאי אם עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע עצמו לכף חובה. וזהו שאמרו בויקרא רבה (קדושין מ.) לעולם יראה אדם עצמו כאלו הוו מחצה זכאי ומחצה חייב שנא' (משלי י"ד ט"ז) חכם ירא וסר מרע. ר"ל החכם אע"פ שסר מרע הוא ירא מפני שהוא רשע בעיניו ונמצא רץ אחר המצות כדי שיכריעוהו לכף זכות. ובורח מן העבירות שלא יכריעוהו לכף חובה:
הכתב והקבלה
ויתעבר ה'. פירש"י נתמלא חמה, ואונקלס הרחיק קצת ממנו ית' התפעלות החמה והעברה לכן תרגם והוה רגז קדם ה'; ובספר המגיד למהר"י קארא סוף פ' זו כתב, ויתעבר ה' האי ויתעבר כמו תשרש, כמו ודשנו את המזבח, וה"ק ולא שבקני קב"ה דאיעבר, ע"כ. הנה הרחיק ג"כ מלפרשו לענין עברה כעס וחמה, וכן נראה שאין מן ההכרח לפרשו ענין הכעס והחמה, רק כמו שיורה פעל עבר על העתק העצם ממקום למקום במובן טבעי, ככה יורה במובן מוסרי על פניית המחשבה והסרת ההשגחה מן הדבר, כמו נסתרה דרכי מה' ומאלהי משפטי יעבור (ישעי' מ'), שענינו העלמת עין והסרת עשיית המשפט (ענטציעהען, ענטגעהען), וכלשון עובר על פשע (מיכה ז', משלי ט'), לא אוסיף עוד עבור לו (עמוס ז'), שענינם מניעת ההשגחה על הפשע, וכן יורה לשון עבר על המסיר השגחתו מן החוב המוטל עליו, מדוע אתה עובר את מצות המלך (אסתר ג'), לא עברתי ממצותיך (לעיל כ"ז), ובהתפעל על המתחזק עצמו בהסרתו זו, וכסיל מתעבר (משלי י"ד ט"ז) כלומר מתחזק לעבור (ע"ש רש"י), ומזה הענין ויתעבר ה' כאילו כביכול ית' העביר והסיר מחשבתו מלהשגיח בעין טובה עלי (ענטציעהען, וועגווענדען), דומה למליצה אשכנזית על הרחקת דבר וסלוקו (דיא זאכע בע- זייטיגען); ומצאתי בספרי (פסקא כ"ט) בפ' ויתעבר ה' בי, דלא ניחא לר' יהושע לפרושי' לענין כעס וחמה, ואמר ויתעבר כאשה שאינה יכולה לשוח מפני עוברה, ע"ש שהשחיי' והנטי' לצד מטה קשה עלי' לכן היא מעברת עיני' מלהשגיח על הדבר המונח לפני' על הקרקע וליטלנו, ככה כביכול ית' מפני השבועה שנשבע לבלי העבירנו העביר עינו מלהסתכל בי ומלקבל דברי תחנוני', ועמ"ש ס"פ דברים בהתאנף ה':