פרשנות מצטטת על משלי יד:ל

והסבה לקרח במחלוקת הזה שני דברים, האחת שהתלבש במדת הקנאה, והיא מדה רעה ומכה שאין לה רפואה, והשנית שטעה בשלשלת העתידה לצאת ממנו, מדת הקנאה הוא שידוע כי כאשר יקנא האדם במי שהשיג עושר ונכסים יוסיף דאגה על דאגה עד שישיג כמוהו, ואם השיג יגיע מזה אל אהבת הכבוד ובקשת מיני הממשלה בקניני העוה"ז, ומאהבת הכבוד יעלה אל השררה, ומהשררה יגיע מזה לעבוד ע"ז, ואם לא השיג יהיו כל ימיו מכאובים וחיי צער יחיה וסוף שימית את עצמו או את חברו. את עצמו, שכן אמר שלמה (משלי י״ד:ל׳) ורקב עצמות קנאה, וכן אמר אליפז (איוב ה׳:ב׳) ופותה תמית קנאה, מי שמתפתה אחר מדת הקנאה תמיתנו, וכן דרשו רז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. את חבירו, שהרי מתוך הקנאה יבא לידי שנאה ומן השנאה לידי רציחה, שכן כתוב (דברים י״ט:י״א) וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת, ומזה אמר שלמה ע"ה (קהלת ד׳:ד׳) וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח, הזכיר כל עמל הם קניני הגוף כגון עושר ונכסים וכבוד ושאר מעלות השררה, כל כשרון המעשה תורה ותשובה ומעשים טובים, כי היא קנאת איש מרעהו בין בעושר בין בחכמה או איזו מעלה שתהיה הלא הקנאה מצויה בין איש לחבירו, גם זה הבל גם בחטא זה נכשל הבל שנתקנא בקין אחיו כשהביא מנחה לה', ועמד הוא ונתדמה בקרבנו לאביו שהביא בעל חי, ומתוך הקנאה באו לידי שנאה והיתה מריבה ביניהם על ירושת הארץ עד שנהרג, והנה המדה הזו חורבן העולם. גם מלאכי השרת נתקנאו בו באדם הראשון עד שהחטיאוהו והפשיטוהו בגדי השכל ולבש בגדים אחרים בגד בוגדים עד שנטרד מגדולתו ונסתלקה שכינה מן התחתונים. וכן קנאתו של קרח הטרידתו מן העולם. וקנאתו זאת לקרח ולכל האוחזים דרכו והסרים אל משמעתו היתה בחלוק המנוין והמעלות בישראל, והיו חושבים כי משה היה עושה זה מדעתו, שהרי ממה שאמר להם משה כי לא מלבי נוכל ללמוד כוונתם הרעה שהיו אומרים כי מלבו עשה, והיו טוענים כי מה שהחליף הלוים תחת הבכורות לא עשה אלא כדי לתת גדולה ומעלה לבני לוי שהם ממשפחתו, גם בני קהת שהגדיל מעלתם על כל שאר הלוים לשאת הדברים המקודשין לפי שהם הקרבים אליו יותר כי קהת היה זקנו. ומה שקשרו עליו הלוים לפי שהיו נתונין לאהרן ולבניו, וחשבו החולקים כי עשה זאת לתת גדולה לאהרן ולבניו, גם אליצפן בן עוזיאל מנה אותו נשיא, ולפי שהיה עוזיאל אחד מאחי אביו של משה והקטן שבכלם לפיכך הוקשה לקרח על נשיאות אליצפן בנו ונתקנא על זאת, וזה הוא שדרשו רז"ל מה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, עמרם נטל הבכורה ושני בניו נטלו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה את הנשיאות ע"י אחיו הקטן מכלן הריני חולק עליו ומבטל את דבריו, מה עשה כנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן, מה עשה הלבישן כולן טליתות של תכלת, וזהו שאמרו ויקח קרח מה לקח לקח טליתו ובא אצל משה, וכן כלן, אמרו לו טלית שכלה תכלת חייבת בציצית, אמר להן חייבת, התחילו לשחק עליו אמרו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרתה, טלית שכלה תכלת לא כל שכן. בית מלא ספרים מה הוא שיהא פטור מן המזוזה, אמר להן חייב, אמרו לו התורה כלה מאתים ושבעים וחמש פרשיות וכלן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרת את הבית, דברים אלו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם. וקרח מרוב חכמתו שאל שאלות אלו והיו מעין המחלוקת. ויש בכללם עוד רמז משל על ישראל כי המשילם לטלית שכלה תכלת ובית מלא ספרים, וכיון בזה לומר כי ישראל שכלם קדושים וכלם חשובים מלאים מן המעלות למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם, והמשיל המשתררים לחוט של תכלת ולמזוזה. והשנית שטעה בשלשלת העתידה לצאת ממנו, שכן דרשו רז"ל עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה שיוצאת ממנו שמואל ששקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהילים צ״ט:ו׳) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, אמר בשבילו אני נמלט, ועשרים וארבעה משמרות יוצאין מבניו ומתנבאין ברוח הקדש מבני הימן, אמר אפשר כל הגדולה הזאת יוצאה ממני ואני אדום, ולכך נשתתף לבא בחזקה ששמע מפי משה שכלן אובדין ואחד נמלט, שנאמר אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו.

וירא בלק את כל אשר עשה ישראל סבא לאמורי הוא עשו כשביקש עשו שיהיו שותפין יחד (בראשית לג) נסעה ונלכה לנגדך והסיב לו יעקב (שם לב) עם לבן גרתי (שם) והכבשים הפריד יעקב שלא יתערבו החיצונים בקדושה וכל עניינו שם שלא (שם) שתם על צאן לבן כי הקשורים דמקשרי קישרא דמהמנותא הם ליעקב והעטופים הם ללבן וכן בקש על הדורות (שם לב) וריוח תשימו בין עדר לעדר בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה ז"ש (שם לג) יעבר נא אדוני לפני עבדו בפני עצמו ואני אתנהלה לאטי מרכבה בפני עצמו (שם לב) ויקרא שם המקום ההוא מחנים שלא להתערב זה בזה כל אחד מחנה בפני עצמה ומבואר בכנפי יונה כשישראל הם זוכים אז יבאו ויאירו בהם ש"ע נהורין ומלבוש של חש"מל מכסה עניהם שאין רשות לחיצונים ליגע בהם ולכן נקרא ח"ש בזמן הארת הקדושה ועתים כשחשו יש שליטה בחיצונים אז נקרא מ"ל (תהלים לז) כחציר מהרה ימ"לו. והנה בשעת תפילת י"ח שהמשכנו הארת הקדושה ואז כדי שלא ישלטו החיצונים באותה ההארה אז אנו מסיימין המברך את עמו ישראל בשלו"ם שהוא אותיות מלבו"ש דהיינו חש"מל שקרא יעקב (בראשית לב) שם המקום פני"אל שהוא סוד אור פניאל והנה בשבת כסוי הזה הוא כעין סוכה עלייהו דישראל לכן מתפללין ופרוס עלינו סכת שלומך מזה היה מתיירא בלק ויגר מואב מפני העם כ"י ר"ב הוא בגי' ע"ב ס'. מ"ה ב"ן בהארת אלו ד' שמות בד' עולמו' בסוד (תהלי' כט) י"י יבר"ך שהוא ג"כ בגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן (שם) י"ברך א"ת ע"מו ב"שלום ר"ת א'ב'י'ע שבכל א' מד' עולמות יש זה הכיסוי ובשעה שקבלו תורה במדבר סיני זכו לאותו מלבוש ז"ש (שם) י"י עוז לעמו יתן כשנתן הקב"ה התורה לישראל אז זכו לשע"ח נהורין ושל עולם עשיה הוא עב יותר מכלם כי שם עיקר אחיזת החיצונים ז"ש מואב עתה ילחכו הקהל הזה את כל ס ביבותינו כ"לחוך ה"שור ר"ת סכ"ה שהקב"ה פורס סכת שלומו עלייהו דישראל ז"ש הן עם יצא ממצרים שהקב"ה נתן מסך מבדיל ביניהם לבינינו וכיסה את עין הארץ וחבקוק ג) כסה שמים הודו עי"ן האר"ץ בגימטריא תו"ך שהם תו"ך ואיהו חוץ לכן הביאו אל קרית חוצות והנה כשראה בלק באיצטגנונא קצת העדה שעתה וישב ממנו שבי נוטל זיהרא עלאה מנהוןואין עתה עת רצון לישראל לית ח"ש להו רק הם בחלק מ"ל לכן אמר והוא יושב עתה בחלק מ"ל מן חשמ"ל לכן עתה לכה נא בבקשה לא תדחה השעה שהיא עומדת ולפי שבלעם בא מן רע של הבל בסוד ה"נה ב"רך ל"קחתי שגרם ש"ע נהורין כמה דאת אמר (בראשית ד) וישע י"י אל הבל ואל מנחתו ובקליפה לקבל זה (ישעיה נ) ע"ש יאכלם (שבת קנז) מי שיש בו (משלי יד) ר"קב ע"צמות ק"נאה וכמ"ש כנפי יונה על סוד תולע שאוכל בשר המת שבקליפ' הוא פני שו"ר קדמא' לניזיקין ובקדושה עול"ת תמיד שהוא שם אבגית"ץ בגימטריא תולע ושקוצי"ת בגי' תולע"ת שני שנ' ונתן הכהן סוד נעוץ סופה בתחלתה כי חשבון ונת"ן הוא שם ראשון תולעת הוא שם אחרון והוא רזא דמ"ב על כן אמר בלק ילחכו סביבותינו כלחוך השו"ר שהוא השו"ר שמרחיקין ממנו בניסן ותשרי לכן הקריבו מ"ב קרבנות לקבל שם של מ"ב ועל בלעם שנתקנא בהו אתמר (משלי י) שם רשעים ירקב כי נעשו ממנו נחשים ועקרבים וירא ישראל שוכן לשבטיו וראה שהקב"ה חופה עליהם רוח אלקים ואתמר עלייהו (שבת) ועצמותיהם יגרם בעצמות של רב אחא שלא היה בהם קנאה וכן היה להם לדור המדבר שלא שלטה בהם רימה בפרקי דר"א ועל בלעם נאמר שת"ם העי"ן שגרם ב"פ ש"ע ש"ע מסיטרא אחרא כמ"ש יוסף (בראשית מז) והאדמה לא תש"ם ובשעת חורבן (איכה ג) גם כי אזעק ואשוע שת"ם תפלתי שנכנסין שת"ם קליפות במקום (ישעי' יא) שעש"ע יונק על חור פ"תן היא הקליפה עליה דבלעם אתמר (שם ו) השמ"ן ל"ב הע"ם היפך באתוון הנשמ"ה בלע"ם הזה שנתלבשה בהם נשמתו של בלעם הרשע כי כל מי שיש לו ג' דברים הללו הוא מתלמידיו של בלעם הרשע סימנם ויתיצב מלאך י"י לשט"ן לו שכל מי שיש לו ג' מידות אלו נפש שפילה עין טובה רוח נמוכה הוא מתלמידיו של א"א ולפי שלא היו לו ג' סימנים אלו לכן היה לו לשטן (שם) ועיניו השע על ש"ע של סיטרא אחרא נענש שנעשה שת"ם העין (שם) ואזניו הכבד שגם בלעם פגם באודני' הוה ותרווייהו בההוא רשע שפגם בכולהו:

אָכֵן יֵשׁ לָדַעַת כִּי אִם סִגֵּל מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים וְקָנָה לְעַצְמוֹ כֹּחַ, יִמְצָא כֹּחַ לַעֲלוֹת בְּיוֹם הַתְּחִיָּה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהילים עב:טז) ״וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ״ (כתובות קיא,א). וְזֶהוּ שֶׁאָמַר כָּאן אִם בְּגַפּוֹ, פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן גַּף, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי ט:ג) ״עַל גַּפֵּי מְרוֹמֵי״, שֶׁרוֹמֵז אֶל הַמִּצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת מט,א) ״נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְיוֹנָה״ וְכוּ׳. וְאָמְרוֹ יָבֹא, פֵּרוּשׁ עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (אונקלוס בראשית כח:כא) ״כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״ – עָאל שִׁמְשָׁא. בְּגַפּוֹ יֵצֵא, פֵּרוּשׁ בְּאוֹתוֹ כָּנָף יֵצֵא מִן הָאָרֶץ בְּעֵת הַתְּחִיָּה, וְאַחֲרֵי נָפְלוֹ קִימָה תִּהְיֶה לוֹ. וִידִיעַת הַהֲפָכִים שָׁוָה הִיא, שֶׁאִם בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא יִשְׁתַּדֵּל בְּסִגּוּל הַטּוֹב, אֵין כֹּחַ בּוֹ לַעֲלוֹת. וְהוּא מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות קיא,ב) בַּפָּסוּק (משלי ג:יח) ״עֵץ חַיִּים״ וְגוֹ׳, שֶׁאֵין גּוּפוֹת עַמֵּי הָאָרֶץ עוֹמְדִים זוּלַת לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.