פרשנות מצטטת על משלי יז:ג

ויצחק בא מבא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשוח בשדה וירא והנה גמלים באים. פליגי בה תרין אמוראין בארעא ותרין מלאכין ברקיע ומנו מיכאל ואוריאל לדברי קצת מלאך שנראה לאברהם בעקידה הי' מיכאל וקצת מהם אומרים שהוא אוריאל ותרווייהו איתנייהו כי מתחולה ויקרא אליו מלאך ד' הי' מיכאל כ"ג שלמעלה שממנו יניקת אברהם לתתא שהיה אז כהן שירש ממלכי צדק בזכות שהקריב ב קרבנות הרבה ושפך דמן של רשעים והוא הי' אז אפיטרופס נהורא ימינא וטען נגד סמאל כמבואר במלת קח נא בגי' כח סמאל הנה איל בגי' מיכאל אח"כ כשהקריב את יצחק בא אוריאל לקבל קרבנו בדמות ארי שרבע ע"ג המזבח כשזכו ישראל והוא שיוציא בשעת יציאת נשמה כי נפשו יצאה והוצרך לבוא לג"ע ואוריאל הוא המוליך לג"ע: והנה נחלקו רז"ל ויצחק בא מהיכן הוא בא ח"א מבית מדרשו של שם ועבר וח"א שבא מג"ע. והנה קרא ומתניתא מסייע להדין דאמר מג"ע בא יצחק שהי' שם ג' שנים מיום שנעקד ע"ג המזבח עד יום שמזדווג לו בת זוגו. קרא מה שאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה קשה יצחק היכן הי' למה לא הזכירו הכתוב שלא הספיד אותה כהלכה הלא אחת היא לאמה זה יצחק שיולדת לעת זקנתה. אבל הענין לפי שלא היה אז יצחק בזה העולם לכן כשראתה אותו רבקה שאלה מי האיש הלזה ההולך לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני וקשה וכי דרכה של רבקה לשאול וללכת אחרי הבחורים אם דל אם עשיר ורש"י פי' ראתה אותו הדור הקושי' יותר חזקה בשם אמ"ז מוהר"ר נתן ז"ל מהראדני שמעתי היה לה לומר מי האיש הזה למה אמרה הלזה אלא שנזרקה בה נבואה שהוא בן ה"ה דהיינו בן אברהם שנתוסף לו ה' ובן שרה שנשתנה שמה למעליותא להיות לה זרע כי אלה תולדת שמים וארץ בה' בראם (בראשית מז) ה"א לכם זרע והי' ל"ז שנים כשנעקד לכן אמרה הלזה ואנא אוסיף נופך משלי וכי מה רמזה בזה מה לי שהוא בן ל"ז או יותר אבל יש בו סוד גדול כי יש להקשות עוד למה השיב אליעזר הוא אדוני הל"ל בן אדוני וי"מ לפי שנתן כל אשר לו דייתקי ליצחק הי' הוא האדון שלו ממש א"כ למה אמר לבן ותהי אשה לבן אדוני אבל הענין כשראתה רבקה את יצחק שהוא מסטרא דדינא לכן אמרה מי האיש הלזה שהוא מבין תרין נוקבין תרין ההין שהם תרין פיות דחרבא דקב"ה והוא בן ל"ז לקביל ל"ז אלהים של מעשה בראשית גם ל"ז עולה הבל הוא ה' כמבואר בתקוני' גם ראתה שעלה לה"ב אש גם ראתה שהוא מסטרא דנוקבא כמ"ש המלאכים והנה בן לשרה אשתך לכן הוצרך לצאת נפשה (איוב יד) כי אדם ילוד אשה ר"ל מי שהוא מסטרא דנוקבא קצר ימים ומן הדין הי' לאברהם ושרה לחיות עוד שנים כמ"ש ואברהם ושרה זקנים באים בימים כי בת זוגו ממש היתה וגם אמנה אחותי בת אבי היא מן עולם הנשמות בת אביו ודאי כי כל הנשמות באין מאבא מחכמה עילאה אך לא בת אמי בזה העולם וא"כ היו ראוין לצאת נשמתם בבת אחת ואחר ל"ז שנים מת אברהם ז"ש ויהיו בגימ' ל"ז שהיתה ראויה לחיות עוד רק שלפי שנפש יצחק מסיטראה בעלותו עד להב מזבח יצאתה נשמתו ונפשה, היתה קשורה בנפשו לכן הוצרך גם למות אז ולפרוח רוחא ברוחא באתדבקותא חדאכי הוא בא מכחה וקשורה בשלהבת ז"ס גדול ממיתת שרה אחר העקידה מיד והנה אז כשהועקד וא' יצחק לאברהם אבי כמ"ש בזהר הלא אח אבי איש חסד למה נלבשת עתה במדת הדין והשיב אברהם הנני בני ר"ל עתה אלהים נסה את אברהם ונתלבשתי במדת בני ואני מלובש בדין לאכללא חסד בדין ודין בחסד אבל לפי דרכי הנני בני ר"ל עתה שיצאה נשמתך שלך ממך לא תהי' עוד מסטרא דנוקבא רק הנני בעת הזאת עתה בני כמ"ש חבקוק ג) בקרב שנים חייהו שגם חבקוק בא מנוקבא (מלכים בד) את חובקת בן וכן דוד באמרו (תהלים קיו) אני עבדך בן אמתך שהי' מסטרא דנוקבא לכן הי' נפל והנה כשהקריב איל שבא באתרי' דיצחק נעשה הוא בנו ז"ש ויעלהו לעולה תחת בנו ר"ל שנעשה עתה בנו ונתלבש בחסד ז"ש רבקה מי האיש הלזה רואה אני שהוא מבין תרין נוקבין תרין ה' וא"כ הוא מסטרא דנוקבא גם ל"ז שנים של שרה מורים באצבע שהוא מסטרא דשרה אמו שאל"כ הי' לשרה לחיות עוד ל"ז שנה למות עם בת זוגה יונה תמה שיחי' עוד ל"ז שנה אלא ודאי זה הדבר אשר דברתי שנפש יצחק קשורה בנפש שרה וכשיצאה נשמתו בשעת עקידה נתקשרה נפש בנפש ומתה שרה בו בפרק ולהתדבקא נוקבא בנוקבא לא בעינא דינא בדינא כי רבקה היא ממש שרה גלגולא ודיוקנא לכן חזרו הסימנים כשהביאה יצחק האוהלה שרה אמו ממש בסוד הבשורה שבשרה לאברהם הנה ילדה מלכה גם היא וגו' והשיב אליעזר הוא אדוני עתה שיצא מג"ע נכנס בו רוח שלמעלה והוא אדוני איש חסד, ז"ש ראתה אותו מהודר ר"ל מן ג"ע שיצא זכינו לזה שמקרא מסייע שיצא מג"ע. ומתניתא מסייע להדין כי ארז"ל במ"ר פ' תולדות ויגדלו הנערים אותו היום ל נעשה בן י"ג שנים ועשה אביהם בר מצוה ומכאן למדו לומר ברוך אתה ד' שפטרני מעונשו של זה אפי' שרמ"א בא"ח בהגה"ה כותב שלא לומר בשם ומלכות אין אני מודה לו בזה הפסק מאחר שאנו מוצאין במדרש אגדת א"י סמך לברכה זו במקום זה כדאי לסמוך עליו שהרי סמכו על פיו הירושלמי לברך ברוך אתה ד' מקדש שמך ברבים וכ"כ הטור גם זה מדרש רבה אגדת א"י וגדולה מזו כתב הטור שבאשכנז נהגו לברך ברכת נותן ליעף כח על פי מדרש חדשים לבקרים וק"ו הדברים כי שם לא הוזכרה הברכה במדרש והגמרא חולק עליו מאחר שלא מצינו ברכה זו בגמרא בבלי וירושלמי לכן לא ואמרו אותה מ"מ הפוסקים האגודה מביאין אותה בפסקיהם ואני תקנתי לומר ברוך הנותן ליעף כח ואז נתקיימו שניהם המדרש והפסוק והסכמתי עם הב"י שלא לזכור שם ומלכות ואע"פ שהרא"ש בעצמו במס' בכורות וטור יו"ד בסימן ש"ה שכל ברכה שלא הוזכרה במשנה ובתוספתא או בגמרא אחר שסתמו רבינא ורב אשי אסור לברך הלא הטור בעצמו כתב בא"ע סימן כ"ג ברכות בתולים אע"פ שלא הוזכרה לא בגמרא ולא בתוספתא ולא במדרש מ"מ נחזור לדין שאני פוסק במקום הזה לברך בשם ומלכות ובאם יזכני האל אז יקימינו זכינו לדין שיעקב ועשו היו אז בני י"ג שנים בר מצוה וקשה הלא זה א"א כי אמר ז"ל באותו פרק מת אברהם ה' שנים קודם זמנו שלא יראה ברעה של עשו ואברהם בן קע"ה מת והראה לו מכפלה מנין חייו וכנגדו קע"ה פרשיות בתורה כי תורת חסד על לשונה מדתו של אברהם ואברהם הי' בן ק: כשנולד יצחק ויצחק בן ל"ז שנה כשנעקד. על גבי המזבח נמצא הי' אברהם מנין יופיאל שר קבלה מוציא פי ד' ויצחק הי' בן ס' בלדת אותם א"כ הי' אברהם בן ק"ס (משלי יז) מצרף לכסף דא אברהם שהי' בן "כסף והי' מצורף מסיג וחלאה כי יעקב פדה את אברהם מכבשן האש שנמשל לאסטרלוגא וכו' א"כ הי' עשו ויעקב בני ט"ו שנה כשמת אברהם הזקן והאיך אמרו שבאותו הפרק הי' בני י"ג שנים. אבל האמת יורה דרכו שאותן שני שנים שהי' יצחק בג"ע לא קחשיב כי באמת הם אינם מן זה העולם רק מן עו"הב ולמה ימנה אותם תחת השמש והוא הי' למעלה מהשמש והי' אז באמת בן ס"ב שנה ולדעתי ג"כ מתורץ שאמרו רז"ל במדרש רבה ותנחומא בפ' קרת וכן במדרש על פסוק (דברים יא) למען ירבו ימיכם אשר נשבע ד' לאבותיכם שהיו ימי האבות כימי השמים על הארץ שהוא ת"ק שנה מהלך הארץ לרקיע וק' הלא האבות העולם חיו תק"ב שנה אברהם קע"ה יצחק ק"פ יעקב קמ"ז הרי תק"ב בך בטחו אבותינו מנין בך באי"ק בכר הוא ת"ק הרי "תקב מנין (שיר א) "היפה "בנשים (תהלים קג) מלכותו בכל משלה להגין בעד "אדום "ישמעאל. "דין "של "גיהנם. "ארצה "בני "קדם במיתקלא חדא וא"כ למה אמרו שלא חיו רק ת"ק שנה ובע"מ כהונה במדרש חזית פירש שאותן שתי שנים שהי' בימי יעקב רעב לא קחשיב אבל לבי אומר לי שאלו שני שנים שהיה יצחק חוץ מגלגל היומי לא קחשיב כי הי' בג"ע והדין עמהם שלא לחשוב רק חיי העולם הזה ולא עוה"ב יהי רצון שכל הני מילי תידרשון משמי: (חסר) ועיין בקונטרס אחר למ"ד שבא מג"ע האי קרא לאו סיפא רישא כי מה ענין והוא יושב בארץ הנגב לתחלת המקרא בשלמא למ"ד שבא מבית מדרשו של שה הודיענו שבא מבית המדרש ומילא מקום אבותיו שלא פסקה ישיבה כל ימיו ממנו במקומו הוא שנאמר והוא יושב בארץ הנגב כמ"ש (שופטים א) ארץ הנגב נתתני לקיים קרא (קהלת א) וזרח השמש ובא השמש אבל לפי הדעה שבא מג"ע שנעשה עולה תמימה מחדש וישב כל היום ועסק בתורה ויש ליישב המקרא הנה על כמה אופנים. במדרש חזית ובירושלמי (שיר ו) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים המקרא הזהלא סיפא רישא מתחלה פתת ביחיד בגנו וסיים ברבים בגנים. דודי זה הקב"ה ירד לגנו זה העולם לערוגת הבושם ללקוט צדיקים מן העולם מה בין מיתת זקנים לנערים וכו' ע"ש עשה ג' משלים

ויצא ציורי אותיות כמ"ש בזוהר ע"פ ויקרא אל משה שהראה לו אותן צירופים ע"ש. ויצ"א יעקב ר"ת ויר"א יעק"ב "צירופי "אותיות מבאר שבע ז' שמהן של מ"ב הם הם ז' הבלים. בזוהר והם סוד הדינים ז"ש וילך חרנה. ויצא וגו' ס"ת ארבע הראה לו צרופי שם ב"ן ד' שהם י"ב יעקב בגי' ז' הויות ז"ס ויצא יעקב מבאר שבע ויפגע במקום סוד סלם ה' הויות כי סלם בגי' ה' הויות. י"ב הויות כי בא השמ"ש ששה מול ששה וילן שם בגי' כ"ח שו"ב. לכן לקח י"ב אבנים שנתאחו יחד כי יוליד י"ב בנים שיהיה לכל אחד צירוף של שם בן ד' כי מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כי מזלות הם ג"כ ששה עולים וששה יורדים. והנה ד' נצב עליו שם בן ד' עם צירופיו ז"ש ויקח מאבני המקום שם בן ד' בריבוע עולה מקום ז"ש אכן יש ד' במקום הזה ר"ל שם של ה' בריבוע עולה מקום. ומ"ד ג' אבנים לקח הם ג' שמות אהי"ה הוי"ה אדנ"י ג' תיבות וי"ב אותיות יש בהם. ומ"ד ב' אבנים הם תרין שמהן בשילוב בסוד המלך המרומם לבדו מאז (ישעי' נח) אז תקרא וד' יענה מתחיל בי' של שם הוי' ומסיים בי' של שם אדני אשר על סוד זה אמר וכל אשר ב תתן לי עשר אעשרנו לך על תרין יודין אלו ויפגע במקום מילוי ע"ב קס"א ואם על שם זה קאמר כי ע"ב קס"א בגי' רג"ל ז"ש וישא יעקב את רגליו מילוי ע"ב הוא מ"ו מילוי אהי"ה ביודין הוא קס"א הרי הנעלם עולה ק"ם צירוף שניהם יחד מקום ז"ש, (תהלים קכא) אל יתן למוט רגליך משלי ג) אז תלך לבטח דרכך על תרין שמהן אלי (שם) ורגליך לא תגוף על ע"ב קס"א (שם) אם תשכב בגי' י"ה י"י שהם ב' שמהן עזרי מעם ד' שהוא עושה שמים וארץ כי בי"ה י"י צור עולמים ז"ש אם תשכב לא תפחד. ומ"ד י"ב אבנים נגד י"ב צירופי הוי"ה גם י"ב צירופי אהי"ה בסוד (שמות ג) ז"ה שמי וז"ה זכרי כמו שיש י"ב צירופי ההוי' כן י"ב צירופי אהי"ה ז"ש אין ז"ה כי אם בית אלהים וזה שער השמים גם את זה לעומת זה. ומ"ד ג' אבנים ג' שמהן (תהלים נ) אל אלהים ד' דבר ויקרא ארץ ז"ש עזרי מעם ד' עושה שמים וארץ. ז"ש לו הקב"ה אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק והנה ד' נצב עליו. ואם על שם בן ד' קאמר והנה ד' נצב עליו שכל י"ב צירופי' היו עליו אז העמיד י"ב בנים ג' אבנים כי שם בן ד' עיקרו ג' אותיות השם ה' אחרונה נשלמה בסלם זה סיני שבא משה והשלים ה' אחרונה של השם ועתה יצא יעקב לתקן (בראשי' ג) האשה אשר נתתה עמדי ה' אחרונה של השם ולקח אשה כי ברחל נשלמה המרכבה ז"ש והי' ד' לי לאלהים בהקיץ ולא בחלום כי קודם שנשא אשה ויחלום ואח"כ ויפגעו בו מלאכי אלהים כאשר ראם פנים אל פנים לכן נתאחו ג' אבנים. ומ"ד ב' אבנים הם על ב' אותיות י"ה לתקן פסולת כי שם (תהלים קכב) י"ה עדות לישראל (שם קיח) מן המיצר קראתי י"ה על שלשתן אמר אכן יש ד' במקום הזה כי מחציו תתמלא כלו ולפי שראה יעקב שם של ה' הוא במקום הזה רק שלא זכה לסוד דעת כי יעקב מלבר משה מלגאו ז"ש ואנכי לא ידעתי לא זכה לסוד דעת רק להתפארת לכן הראו לו סלם זה סיני מעמד הר סיני כליל תפארת בראשו נתת בעמדו לפני הר סיני ודרז"ל והתפארת זה מהן תורה. שם של מ"ה ראה בעולם היצירה תמן מטטרו"ן שהוא סלם מוצב ארצה ברבה בר בר חנה שראה עוף עד קרסוליו במים וראשו מגיע השמימה והוא ראש לכל המלאכים מלאכי אלהים עולים ויורדים בו במטטרון ז"ש ויפגע במקום שנעשה העולם כת"ל י"פ מ"ה בגי' כת"ל (שיר ב) הנה זה עומד אחר כתלינו. ז"ש אין זה כי אם בית אלהים מ"ה נורא המקום הזה ואם כותל בו' הוא סוד פרצוף אדם וחוה זכר ונקבה ד' אמהות אברהם יצחק יתיב רחל לאה שתקנו תאנה של אד"הר ובזה תקנו פרצוף וכל אש"ר תתן לי בגי' פרצוף אדם שנתקן עם משה יוסף על שניהם אתמר סלם אם על מראה הסלם אמר (תהלים קכא) אשא עיני אל ההרים שהניח הקב"ה כל ההרים ומשרה על סיני שהוא סלם כמ"ש והנה י"י נצב עליו ר"ח עני"וז"ש (שם) מאין יבא עזרי (איוב כח) והחכמה מאין תמצא ר"ל שמשפיל עצמו ועושה עצמו כאין כמ"ש רז"ל (שם כו) תולה ארץ על בלימה לכן הראה לו הקב"ה שכל העולה נתלה על ענוה (תהלים לז) והענוים ירשו ארץ ז"ש מאין יבא עזרי שמן שפלות יגיע לו גבהות עזרי מעם ד' כל מקום שאתה מוצא גדולתו שם (שם יח) ענותך תרבני ובזה השם רואים הענוה כידוע ז"ש קפל כל העולם תחתיו להראות (שם לז) ענוים ירשו ארץ גם כשהסתכל אל ההרים שלמדו אותו שני דברים מבאר שבע בארה של שבועה שמכר לו עשו הבכורה גם בארה של ברכה שהיא השביעית הוי גביר לאחיך והיה מצטער אולי לא טוב עשה שהחריד לאביו חרדה גדולה שמיום עקידה לא החריד יצחק כזה אז היה מצטער ואח"כ אמר מאי"ן יבא עזרי בגי' מיכא"ל הלא מיכאל ירד מן המרכבה עליונה והסכימו למעלה עם זה ז"ש (שם קכא) עזרי מעם ה' לפני ה' כדאיתא בזוהר ולפי מדרש רבה פרשת לך לך (ישעיה מא) אל תירא כי עמך אני אל תשת שנעשה יעקב כשעוה עד שבאו שני מלאכים אחד מימין וא' משמאל ותמכו כמ"ש לירמי' מו) הנני מושיעך מרחוק אלו שני מלאכים הן הן שקראו לאברהם שני פעמים בשעת עקידה הא' מיכאל והשני אוריא"ל לכן אמרו בזוהר שלא חרד יצחק מיום שנעקד כחרדה זו כי גם שם היתה החרדה (ישעיה לג) הן אראלים צעקו חוצה דא אוריאל ומלאכי שלום דא מיכאל מר יבכיון ומן אותן דמעות תכהין עיניו של יצחק לכן חרד עתה יצחק אותה החרדה שמן אותה החרדה הראשונה היתה חרדה זו שהי' כסומא ז"ש יעקב והייתי בעיניו כמתעתע על אותה החרדה שכהו עיניו עליו לזכור לו צער אותה חרדה הראשונה שעל ידה סובל עליו יסורין אלו ז"ש יעקב (תהלים קכא) אשא עיני אל ההרים שלא לחטוא בענין עינים של אביו כמ"ש (שם קיט) פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתיך שקאי על עינים שחטאו בראיה שלהם שכן רמז כאן אולי חטאתי במה שהייתי כמתעתע בעיניו של אבי ועל זה הי' מצטער אולי חטאתי בעיני בזה לז"א מאי"ן יבא עזרי מיכא"ל אורי"אל "יקריבו "נפשות יבא עזרי. יעקב הוא זעיר בהיפך אתוון עזרי ויצ"א יעק"ב בגי' בזעיר שהוא עול"ם מלאכ"ים זעיר מקנן ביצירה תמן מטטרו"ן שהוא סוד סלם כדאית' בזוהר ויעקב שהוא זעיר מקנן ביצירה שהוא עולם המלאכים ז"ש והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו מיש שיעקב הוא זעיר ז"ש אכן יש ה' במקום הזה שהוא זעיר במקום הזה על עולם המלאכים דהמן מטטרון אבל ואנכי לא ידעתי שיהיה יעקב סוד זעיר זה ידע יעקב עד אותו יום עז"א יעקב מאין שהוא סוד כתר משם יניקת זעיר שהוא סוד עזר"י וטעם הענין כי זעיר מקנן תמן שם של י"י שהוא מ"ה ז"ש מה נורא המקום הזה על שנעשה כל העולם כותל (שיר ב) הנה זה עומד אחר כתלינ"ו סוד כת"ל הוא י' פ' מ"ה עשר אעשרנו לך. ה"פ הוי"ה בזה המזמור שהוא מנין סל"ם להציל ממי ששוכב יחידי בבית אחזתו לילית שהוא שם היוצא מן ראשי אתוון שאחרי ה' שמות שבמזמור ה' עושך ה' שומריך ה' צלך ה' ישמרך ה' ישמור שהוא בגי' הכי הוי גם ה' מלאכים השומרים. "עזריאל "שמריאל "צדקיאל "יופיאל "יחואל לא יעמוד אדם סלם רעוע בתוך ביתו ולא יגדל כלב רע על לילית הרשעה גם על סמאל מאין יבא עזרי על זווג לאה שהיא בהעלם עזרי מעם ה' על זווג רחל שהוא זווג שמים וארץ שהתפלל יעקב זה לאחר תפלת י"ח שתיקן באותו פרק כשיצא בגלות שכן ג"כ האידנא שווינהו רבנן חובה דהיינו בעת הגלות ולכן צריך לומר זה המזמור מיד אחר תפלת י"ח ולפי דברי רז"ל שנעקר הר המוריה ובא לכאן ואח"כ הראה לו סלם זה סיני עז"א אשא עיני אל ההרים שהיו כאן שני הרים הר המוריה והר סיני. ז"ש יעקב אכן יש ה' במקום הזה שהוא המקום שהתפללו אבותיו וקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה לכן אמר לו הקב"ה אנכי אלהי אברהם אביך שקרא הר ה' יראה ויש ה' במקום הזה אך שהר סיני יבא ג"כ לכאן זה לא ידעתי ז"ש ואנכי לא ידעתי ר"ל על הר סיני שניתנו בו י' דברות שהתחלתן אנכי. ג' פעמים מקום בזה הפסוק ויפגע במקום ויקח מאבני המקום וישכב במקום ההוא. לפי דרז"ל שהראה לו ב"ה בנוי חרב ובנוי מתחלה הראה בנוי ויפגע במקום שהי' בנוי והתפלל שם ושם כבוד ה' נראה וילן שם כי בא (תהלים פד) שמש ומגן ה' אלקים ואח"כ חרוב ויקח מאבני המקום תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות וישם מראשותיו ואח"כ בנוי וישכב במקום ההוא והנה ה' נצב. או על ענין ג' תפלות ערב ובוקר וצהרים על תפלת ערבית א' ויפגע במקום וילן שם מלשון וילונו על תפלת שחרית א' ויקח מאבני המקום כי (איוב לח) ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל הדינים שהם בני אלהים על תפלת מנחה ת וישכב במקום ההוא. או אמר על ג' בתי מקדשות כמ"ש אח"כ מה נורא המקום הזה על מקדש ראשון (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך ואמר בה' ועל בית שני אמר אין זה חסר ה' כי ה' דברים נחסרו בו (חגי א) ואכבד חסר ה' ועל הג' א' וזה בו' יתירה כי ו' דברים שנחסרו מן (בראשי' ב) אלה תולדות השמים בו' מלא ימצאו לע"ל בימי (רות ד) אלה תולדות פרץ שהוא ג"כ מלא. או על ג' עולמות בי"ע תמן ג' קושר כתרים נרמזין בר"ת סלם מוצב ארצה מלמטה למעלה ס"נדלפון מ"טטרון א"כתריאל ושלשתן הם סלם דא צלותא דבר נש או על ענין מתן תורה בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי. וישכב במקום יש כ"ב (תהלים סח) רכב אלקים רבותים אלפי שנא"ן שהם כ"ב אלף מלאכים שירדו בשעתמתן תורה לכן הראה לו סלם זה סיני ולפי שנתנה תורה בהר סיני ונשנה באוהל מועד ונשתלשה בערבות מואב אמר ג"פ מקום לקבל ג' פעמים שנתנה התורה. לכן אמר ג"כ ג"פ זה על הר סיני מה נורא המקום הזה בה' זוכה לתורה שניתנה בה' קולות ואח"כ אין זה כי אם בית אלהים על אוהל מועד שהוא בית אלקים דאתמר ביה (ויקרא ו) זה קרבן אהרן ובניו (ויקרא ט) זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. ופעם שלישית בערבות מואב שנכנס לא"י שהוא שער השמים אמר וזה בו' יתירה ו' שבטים עמדו בהר גריזים ו' שבטים בהר עיבל ואם הראו ליעקב צנורי אותיות ויצ"א יעקב "וירא "יעקב "צינירי "אותיות הראה לו על ג' חלקים ג' אמות ז' כפולות י"ב פשוטות ויצא יעקב מבאר שבע הם ז' כפולות ג' פעמים מקום נגד ג' אמות י"ב פשוטות מה נורא המקום הזה על מנין ז"ה שהם י"ב פשוטות וישכב במקום ההוא שהראה לו כ"ב אותיות התורה כמ"ש בזוהר ויש כ"ב במקום ההוא וזה ענין סלם בן אדם שהוא מוצב ארצה אבל (קהלת ב) החכם עיניו בראשו ר"ל שראש שלו ומקומו מושרש למעלה בשמים ועל כל עבירה שהוא עושה מלאכי אלקים יורדים ועל כל מצוה עולים הכל הוא בו לפי מעשיו עד שיגיע לראש צדיק והנה ה' נצב עליו וכל אשר תתן לי על כ"ב אותיות התורה עשר אעשרנו כי י"פ כ"ב הוא ר"ך ועוד י"פ כ"ב הרי תם כי יעקב איש תם ועז"א עשר אעשרנו לך מה שנתת לי דהיינו שנברא האדם בכ"ב אותיות התורה והן הן כ"ב צינורת היורדים לעולם בסוד (בראשית מח) ב"ך יברך ישראל כי כל אות הוא צינור מיוחד לבא השפע לזה העולם חס"ד די"ן רחמי"ם בגי' ת"ם שעז"א ג' פעמים מקום על ג' עולמות אל אלקים ה' דבר ויקרא ארץ שמנהיג בג' מדות אלו ג' עולמות. מ"ד ויקח מאבני המקום י"ב אבנים נגד י"ב פשוטות מ"ד ג' נגד ג' אמות או"י מ"ד ב' נגד י"א שרשיות י"א שמשיות י"א י"א ה' אלקינו ה' אחד בסוד סלם שהוא יוסף דאתמר ביה (בראשית לט) ויהי יוסף יפה תואר ומתרגמינן יא"יא ושבע כפולות לא אצטריך קרא לאשמעינן דבי' פתח קרא ויצא יעקב מבאר שבע שהם ז' כפולות ועליהם הוכפל יעקב אם יהי' אלקים עמדי ונתן לי בג"ד ללבוש על בג"ד כפר"ת שנרמז במלת ללבוש שיהי' כפר"ת משכבו כד"א (דברים כד) לא תשכב בעבוטו כי מן מצות של אדם עושה לבוש וכפרה והיה ה' לי לאלקים שהם כפולות מחסד ודין. כל אשר תתן לי על ג' קיטרין נפש רוח נשמה ג"פ מקום מג' עולמות בי"ע כל א' כלול מי' ז"ס עשר אעשרנו לך כל עולם כלול מעשר לכן פתח (תהלים קכא) שיר למעלות בלמד שהם סוד ויהי בשלשים שנה גבי מרכבת יחזקאל הנביא שם של י"י וי"ש לו ל' כנויים י' מאברהם י' מיצחק י' מיעקב ויקח מאבני המקום מ"ד י"ב אבנים שיעקב הוא כלול משש קצוות כלולי' מחן ורחמים יהיה לו י"ב בנים נגד י"ב כי הו"ק כפולים ומ"ד ג' מדתו מדת תפארת כלולה משניהם אברהם יצחק כי יעקב איש תם תיומת שבלולב כי יש לו לב א' לאביו שבשמים כמ"ש לסבא כשם שאין בלבך אלא אחד כן אין בלבנו למ"ד ב' אבנים והיה ד' לי לאלקים בסוד י"ב"ק (תהלים ק) דעו כי ד' הוא האלקים הוא עשנו ולא אנחנו בא' (דברים לג) וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אין בו פסולת רק אחדות גמורה (במדבר כג) הן עם לבדד ישכון ולא יהא בהם פסולת רק זרע אמת. וישכב בזוהר וי"ש כ"ב במקום ההוא שהשיג סוד שם של כ"ב שהוא ד' תיבן ודרש אר"י הא' על אברהם הב' על יצחק הג' על יעקב הד' על יוסף לכן הראה לו סלם שהוא יוסף ואח"כ אנכי אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק והנה אנכי עמך הרי השלום כל ד' שמהן. וי"ש כ"ב במקום ההוא כ"ב פעמים שם של י"י אשר נצב עליו הוא בגי' א"ל ישראל כי הראה לו סוד המקדש (תהלים סח) נורא אלהים ממקדשיך א"ל ישר"אל הוא נותן ע"ז כי באותו פרק הי' יעקב בן ע"ז שנה כשראה סלם כי בן ס"ג שנה כשבירך אותו אביו וארבע עשרה שנה נטמן בבית עבד הרי ע"ז ונרמז בפסוק ויצא יעקב מבאר שבע ר"ל שהיה אז ברזא דשביעית בן שבעים ושבעה. כי כבר יצא יעקב לזקק (בראשית ד) שבעתים יקם קין כי יעקב היה שביעי לצירופו נרמז ג"כ ויצא יעקב מבאר שבע וכבר אמר למך על רז זה (שם ה) ולמך שבעים ושבעה לכן כשהיה יעקב בן שבעים ושבעה בא לצרף אמרות ד' אמרות טהורות מזוקק שבעתיים כי כבר דרשו בזוהר למך היא מלאך המות והוא היצ"הר שיש לו שתי נשים האחד צלה כדאיתא בתקונין והשנית עדה. ז"ש (תהלים סח) אל ישראל הוא נותן עז כי עז לאלקים ז"ש ויצא יעקב מבארה של שביעית שהיה בן ע"ז לכן וילך חרנה שהוא מדת אלקים שיצא לתקן והראה לו ג' מקומות הן הן ג' אבות שצריכין לתקן ג' קטרין של אד"הר שפגם בג' מקומות וג' עבירות כמו שהראה לו לאברהם שלשה אנשים נצבים עליו לתקן ג' קטרין של אדם (משלי יז) מצרף לכסף דא אברהם וכור לזהב דא יצחק (שם) ובוחן לבות ד' דא יעקב ז"ש אכן יש ד' במקום הזה שהוא גלגולא תליתאי אבל ואנכי לא ידעתי שאני התיקון השלישי ולפי שנגמר תיקונו במשה רבינו לכן הראה לו סלם כי אז נפסקה זוהמת הנחש שחטא בשבע ובימיו (תהלים יב) אמרת ה' מזוקק שבעתים כי הוא שביעי למטה שהיה בידו מטה כי ז' צדיקים היו בידם המטה ולפי שיעקב היה מעוטף בציצית ותפילין שיש בהן כ"א אזכרות ובטלית כתב האריז"ל בכנפי יונה יש אזכרה א' בצירוף טלית הא כיצד שם בן ד' בגי' כ"ו ך' פ' ך' הרי ת' ו' פ"ו הרי ל"ו הרי תל"ו עם ב'אותיות והכולל הרי טל"ת כ"כ האר"י ז"ל לכן אמר אנכי אלהי אברהם אביך כי אברהם ויעקב בגי' בריבוע כדלעיל תל"ו גאות ה' וכן אי' והנה ה' נצב עליו שם של י"י ממש כשתצרף ג"כ עמך אברהם אביך יהיה חשבון של י"י כשתצרף ג"כ ד' אותיות בעצמן הרי יעקב אי"ש ת"ם שם ד' הוא במקום ההוא. ויפגע במקום בגי' קס"ג שהוא סוד גושפנקא דשמיא וארעא (תהלים סח) תנו עוז לאלקים כשתתן חשבון ע"ז לשם אלקים הרי סוד אצבע אלקים שהוא גושפנקא דבי' איתבריאו שמיא וארעא כדאיתא בזוהר ע"פ (בראשית א) את השמים ואת הארץ התחלת שם של אהי"ה וסוף שם של הוי"ה שהוא במילוי אל"ף ה"י ויו הי בגי' קס"ג בחשבון אצבע ז"ס עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שהראה לו סוד ארבע אותיות אלו נרמז בס"ת ויצ"א יעק"ב מבא"ר שב"ע ס"ת ארבע וילך חרנה כי אצבע אלקים הוא סוד הדין וז"ס והנה סלם מוצב ארצה חתום ו"ה בסוד (תהלים צו) ותגל הארץ וראשו מגיע השמימה א"ה של אהי"ה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ויצא יעקב מבאר שבע הן הן ד' מרגלאין ז' שמות הויה ע"ב ס"ג ס"ה ב"ן וגם אהי"ה קס"ג קמ"ג קנ"א ס"ת ארבע שמהן מן ד' עולמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ג"פ במקום נגד ג' פעמים אהי"ה ז"ש ויקח מאבני המקום וישם מראשי אותיות שלהם סוד יא"יא שהוא בגי' כ"ב ז"ש וישכב במקום ההוא י"ש כ"ב במקום ההוא וזה השם הוא בגי' מוצב כי ד' שמות י"י אהי"ה ד' אדני בגי' מוצב שהוא סוד סלם גם מנין מוצב היו מלאכים למטה מן חנף שחנפו ללוט (איוב יג) כי לא לפניו חנף יבא לכן מנין "חנף היו מלאכים למטה ואח"כ עלו ע"י יעקב איש "חלק עיין לקמן פ' פנחס סוד באר שפע לקבל ז' רישי"ן של תפילין אמר ג"פ מקום בפסוק ע"פ הזהר אד"הר אעקר בתלת דוכתין ואצלח אבל נשמת משה בתלת דוכתין אתעקרו ולא אצלח ולפי שעתה יצא יעקב מבארה של שבע לתקן עץ של אד"הר וילך חרנה לתקן חרן אשר הביאו לעולם לכן אמר ג"פ מקום שבג' מקומות אתעקרא נשמתו אברהם בנפש שר עשו בחרן יצחק ברוח יעקב נשמה לכן הראה לו הקב"ה עתה תיקון נשמתו של אדם הראשון שהיתה מתחלה מסוף העולם עד סופו והיא סלם מן הארץ עד לרקיע שהיו מלאכים מבקשין לומר לפניו קדוש והוא כענין שביקש אד"הר לומר שירה (תהלים וב) ליום השבת והשבת משיב בואי להודות לד' לכן התחיל יעקב שהוא שופריה דאד"הר אתה קדוש ואינ' כדאי לומר קדוש רק על הקב"ה ז"ש והנה. מלאכי אלהים עולים ויורדים בו כאשר עשו לאד"הר לומר לפניו קדוש והנה ד' נצב עליו קדושתו למעלה והשיב לו שהן הן ג' תיקונין של אד"הר אלהי אברהם אביך שהתחיל לתקן נפש אשר עשו בחרן ואח"כ יצחק ואח"כ יעקב הן הן ג' תיקונין דיליה גם נרמז בסלם זה משה שהוא גמר תיקונו של אד"הר עלה למרום ולקח מתנות של אדם וכמו שאד"הר הוא סלם מוצב ארצה ובו נתלין כל הנשמות עד סוף העולם כן אח"כ משה הוא סלם ובצולמא דיליה בכל דור ודור (שם לג) "ממכון "שבתו "השגיח בכל דור נגד ג' קיטרין אלו מה נורא המקום הזה נפש כי תחטא הוא אברהם ניתוספה בו ה' לאברהם נגד יצחק אמר אין זה כי אם בית אלהים כי מדתו של אלהים נגד יעקב אמר וזה שער השמים נתוספה בו ו' כי ו' של שם הוא ביעקב ועז"א יעקב אכן יש ד' במקום הזה כי הוא משלים ג' אותיות השם יהו ועז"א ואנכי לא ידעתי שלא ידע שיהיה הוא העיקר (שמות לו) מבריח התיכון מקצה אל הקצה כמו שהראה לו בסלם שהוא מוצב ארצה בה' אחרונה וראשו מגיע השמימה בה' ראשונה בסוד ויצא יעקב שהוא ו' של שם מבאר שבע היא בינה ה' ראשונה וילך חרנה ה' אחרונה ג"פ מקום נגד ג' אותיות השם כי לקח ג' אבנים שהיה יודע ג' אבות הם תיקון ג' אותיות ולפי שד' אותיות הם מנרמז ויצא' יעקב' מבאר' שבע' אל ארבע אותיות הוצרכו להראות לו תיקון אות במשה רבינו כמ"ש (שמות ג) ועתה לכ"ה בה' יתירה ואשלחך אל פרעה לכן הראה לו סלם על תיקון ה' משה שנתן ה' חומשי תורה והלוחו' ה' מול ה' בסוד סלם מ"ם שבלוחו' שנרמז בסוד של סלם שיהי' התיקון עומד עד מתן תור' לא ידע יעקב ז"ש ואנכי לא ידעתי ר"ל מתן תורה שפתח באנכי שעד שם לא פסק זוהמת הנחש לא ידעתי או יאמר ג"פ מקום על יציאת הנפש מן האדם ז' דינים דנין האדם ויעקב הוא יוצא לקראת צדיקים כמ"ש בזוהר פ' וירא (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סנה ז"ש ויצא יעקב מבאר שבע אם קאי על יציאת הנפש מן עולם העליון שמברכין הנשמה בז' ברכות כמ"ש בזוהר פ' לך לך וכל הנשמות הם דיוקנא דיעקב כמ"ש מבקשי פניך יעקב סלה דיוקנא של יעקב חקוקה תחת כסא הכבוד ושבע היכלות הם למעלה שמשם יורדת הנשמה ויצא יעקב מבאר שבע וילך מזה העולם חרנה נגד ג' עולמות הולכת ז"ש ג"פ במקום כי דרך ג' מקומות בי"ע עוברים והראה לו סלם דא נשמתא דבר נש אף שהוא למטה ראשו מגיע השמימה. ג' עמודים מחוייבת הנשמה לשמור בזה העולה ז"ש אנכי אלהי אברהם אביך עמוד ג"ח ואלהי יצחק עמוד העבודה הנה אנכי עמך עמוד התורה ועז"א מה נורא המקום הזה על (תהלים סה) נוראות בצדק תענינו עמוד צדקה וג"ח אין זה כי אם בית אלקים עמוד עבודה ועל עמוד התורה שהוא יעקב אמר וזה שער השמים כי התורה סוד ווי העמודים. גם נחלקו המצות על ח"י חלקים כמ"ש בספר כתר תורה אלה המצות (ויקרא יח) אשר יעשה האדם וחי בהם. ואם בא להורות יציאת נשמה מן זה העולם שבע עדניןיחלפו על האדם (צפניה א) יום עברה היום ההוא וילך חרנה ג' כתות באים לקראתו נגד זה ג"פ במקום בפסוק כי ג' כתות פוגעות בנשמה והוא סוד סלם. ולפי שיש באדם נפש רוח נשמה נפש שוכנת בקבר על זה אמר שה נורא המקום הזה ויפגע במקום וילן שם נגד הנפש אמר בפ' המקום הזה שהיא שוכנת נגד ה' חושים שבגוף אדם בקבר אין זה כי אם בית אלהים על רוח השוכן בג"ע שלמטה ושם י"ב שערים מנין ז"ה נגד נשמה השוכנת בג"ע שלמעלה אמר וז"ה שער השמים כי י"ח נסיעות נוסעת הנשמה כמנין וז"ה עד שהולכת לשער השמים העליונים נפש היא סלם רוח מוצב ארצה בג"ע שעל הארץ וראשו שהוא הנשמה מגיע השמימה לג"ע העליון. ג"פ מקום לקבל ג' גלגולים של נשמה (איוב לג) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גב"ר הן הן ג' אבות והראה ליעקב סוד הגלגול שהנשמה למטה ראשה מגיע השמימה. והשיב לו הקב"ה סוד ג' אבות שהם ג' גלגולים של כל נשמה שבאין מתלת קיטרין גלגול ראשון מן אברהם גלגול שני מן יצחק ושלישי הוא יעקב. נגד גלגול ראשון אמר מה נורא המקום הזה. נגד שני אין זה כי אם בית אלהים איצחק נגד השלישי וזה. או על ג"פ שדנין האדם סימן משלי כד) ראמו"ת לאויל חכמות "ראש השנה "אחר "מיתה "ואחר "תחיה נגד יום ד' גדול ונורא הוא בזה העולם אמר מה נורא המקום הזה בה' הידועה שמורה באצבע לפנים נגד אחר מיתה אמר אין זה עתה לפנינו כי אם בית אלהים שהוא טרקלין לפני עו"הז שהוא פרוזדור ועל תחיית המתים אמר וזה שער השמים שהוא תחיית הנשמות, גם א' ג"פ מקום נגד ג' עלמין בזוהר פ' שלח לך וע"ז א' ג"פ זה. או על ג' מקדשות א' ג"פ מקום נגד בית ראשון דאיתא ביה (עמוס ח) והבאתי השמש בצהרים (ישעיה יג) חשך השמש בצאתם א' וילן שם כי בא השמש ואותן שתי שעות שהשקיע הקב"ה חמה עבור יעקב עתה רמזו על שקידם ב' שנים קודם לונושנתם (דניאל ט) כי צדיק ד' אלקינו עד מקדש שני ויקח מאבני המקום שהיה אפיק שפא ועייל שפא כמ"ש פ"ק דבתרא וישם מראשותיו (תהלים קב) כי רצו עבדיך את אבניה ועל הבית הג' אמר וישכב במקום ההוא (משלי ג) ושכבת וערבה שנתיך. וזה הראה לו הקב"ה שיהיה לדורות והנה סלם מוצ"ב ארצ"ה בגי' משיח בן דויד אנכי ד' אלקי אברהם אביך בית ראשון נקרא הר נגד אברהם שקראו הר בית שני שדה נגד יצחק והנה אנכי עמך על בית השלישי שיהיה לדורות ועז"א אכן יש ד' במקום הזה ואנכי שאהיה עיקר בג' מקדשות אלו לא ידעתי אל בית אלקי יעקב מה נורא המקום הזה שנעשה הר ועל בית שני אמר ג"כ אין זה ר"ל גם זה הבית אינו כלום כי אם עיקר בית המקדש יהיה בית אלקים ר"ל בית השלישי שאמרו (ישעי' ב) לכו ונלכה אל בית אלקי יעקב כי יעקב קראו בית. לכן יעקב אמר מזמור (תהלים קכא) אשא עיני אל ההרים שנחרבו שתי מקדשות ונעשו חרוב אמר (שם קכב) שמחתי באומרים לי בית ד' נלך שביתו של יעקב שקראו בית הוא עיקר והנה שלשה דיעות במדרש ע"פ ויקח מאבני המקום כלם זכר יעקב בזה המזמור מ"ד ג' אבנים אם מתאחות ג' אבנים יחד יודע שהקב"ה מתיחד שמו עליו ויהיה עיקר במרכבה נגד זה אמר (שם) שמחתי באומרים לי בית ד' נלך הרי שאני עיקר במרכבה שקראתי המקדש בית ד' ומ"ד י"ב אבנים אמר עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים שיש י"ב שערים במקדש נגד י"ב שבטים ואע"פ שיש בירושלים שלמטה כ"ד שערים בסוד ישעי' נד) ושמתי כד"כד שמשותיך לכן אמר (תהלים קכב) ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו כמו שיש כ"ד שערים בירושלים שלמטה ומ"ד ב' אבנים לקח שאמר אם מתאחות יודע אני שלא יהיה פסול במטתי כמו אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק עשו ז"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה להודות לשם ד' נהורא עלאה לא אסתלקא מנהורא תתאה ושם שלם וכסא שלם כי שמה ישבו כסאות למשפט. ולפי שבאותו פרק הראה לו ג' רגלים ז"ש (שם) עומדות היו רגלינו ג' רגלים שהם ג' אבנים נגד ג' עמודים בשעריך ירושלים שהיו שם שערי תורה ושערי תפלה חזר מפרש שערי תפלה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו אין זה כ"א בית אלקים למטה וזה שער השמים למעלה שם עלו שבטים ג' רגלים נגד ג' אבות שבטי י"ה כל העולם משתמש בחצי שם להודות בשם ד' הן הן ב' אבנים ב' רתיכין מן השם והיה ד' לי לאלקים נגד שערי תורה א' כי שמה ישבו כסאות למשפט נגד עמוד ג"ח א' שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך:

מכור. הוא הכלי שצורפין בו הזהב כמו וכור לזהב (משלי יז):