פרשנות מצטטת על משלי יז:ה

קרוהו. משקל חזק כמו מן קרה דוגמת המקרה במים עליותיו (תהילים ק״ד:ג׳) וקו"ף של קרוהו אינה נהוגה לינקד בחיר"ק בענין זה מפני רי"ש של אחריה כמו ברך (שם י') חרף עשהו (משלי י״ז:ה׳) וברכתיה והיתה לגוים (ראשית י"ז) וזריתים בארצות (יחזקאל כ"ט):

ובקר וראיתם את כבוד ה'. הנה כתיב לועג לרש חרף עושהו ומכבדו חונן אביון (משלי יז), כי מכבוד השם שכל בריה שברא הכין לה פרנסתה, כי אם יצוייר שיברא בריה ולא ימציא לה פרנסתה, א"כ ברא אותה לרעתה ואין זה מכבוד ה' ית', וכשברא ה' את הרש שאין לו אמצעיים להתפרנס בהם, הכין לו פרנסתו ע"י העשיר, ע"י שנטע בלב העשיר רחמים וחמלה להעניק מטובו אל הרש, וע"י שהעשיר צריך למשרתים ופועליה ובזה ימצא הרש פרנסתו, אבל הלועג לרש מצד שהרש אין לו כח להמציא פרנסתו והוא לא ירצה להעניק לו מטובו, הוא מחרף את עושהו שברא בריה ולא המציא לה פרנסתה, אבל החונן אביון הוא מכבד את ה', שזה מכבוד ה' שיזמין טרף לכל בריותיו, כמ"ש מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, ר"ל שמצד שנתן חיים מוטל עליו החיוב לתת מזונות, שאל"כ נתן את החיים לרעה ואין זה מכבודו. ועפ"ז יאמר שמה ששמע ה' את תלונותיכם, הגם שהיה ראוי שלא יפן ה' אל דבריהם אחר שבאו דרך תלונה תחת שהיה ראוי שיבואו דרך בקשה ותפלה, זה מצד כבוד ה', שמצד כבודו יחוייב שיתן מזון לכל בריה, וא"כ התלונה על שלא הכין מזונם במדבר היתה צודקת מצד זה, באשר ה' מחוייב לתת להם מזון מצד החיוב דמאן דיתיב חיי יהיב מזוני, ר"ל הוא מחויב לתת מזון, ואם מנע מזונם הוא נגד כבודו הגדול, וע"ז התלוננו כי מניעת המזון נוגע לכבודו, ולכן שמע ה' את תלונתם שהיתה בדין, וז"ש ובקר וראיתם את כבוד ה', וזה תדעו ממה ששמע את תלונותיכם, שמזה ראיה שהתלוננו כדין, כי מכבוד הבורא לתת טרף לברואיו, ובארו שהתלונה היתה על ה' לא עלינו כי ונחנו מה כי תלינו עלינו, כי מפתח של פרנסה לא נמסר ביד שליח, והיה עיקר התלונה על ה', והוא קבל דבריכם, וזה מכבוד ה', כמ"ש יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, שמכבוד ה' שמעשיו יהיה להם כל צרכם וה' ישמח בהם כי לא יחסר להם כל מאומה:

ואינו חיבור להזיה. אבל לטבילה חיבור כיון שהיא חיבור לטומאה, דלא גזרו אלא בהזיה, אבל במה שאינו חיבור לטומאה קתני ולא לטהרה, דר"ל אף לטבילה אינה חיבור וחוצצת, כדמצינו במטה בפ' י"ח דכלים דחכ"א מיטמאה אברים ומטהרת אברים, ור"ל מפני שאותה המטה הנזכרת שם דהיינו השבורה מיטמאה אברים, שאם נטמא הכרע לא נטמ' הדף הקצר שבה וכן איפכא, משום הכי מיטהרת אברים, ה"נ הכא במלבן שלה, הואיל ואינו חיבור לטומאה אינו חיבור אף לטבילה, כן נראה. והת"יט הרגיש בשינוי לשון זה ולא הקפיד עליו:
פרה מתחיל ריש ומסיים ריש, כי היא מטהרת טומאת הרש שברשים, שהוא המת הנקרא רש כמשאז"ל (עי' ברכות חי.) על פסוק (משלי יז, ה) לועג לרש:
סליק מסכת פרה. מטהרת באפרה:
על עגל אשר עשה ערב רב בלי תורה.
צוה אל במורשה כי הם ישרפו פרה:

אלא לדבר הלכה – אסור לספר לפניו שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם והוה ליה לועג לרש חרף עושהו (משלי י״ז:ה׳):