פרשנות מצטטת על משלי יז:ח

וְקוּמוּ שׁוּבוּ אֶל הָאִישׁ. כִּי עַל כָּל פָּנִים תְּכַפְּרוּ פָנָיו מִצַּד מַה בַּמִּנְחָה הַהוֹלֶכֶת לִפְנֵיכֶם, כְּאָמְרוֹ (משלי יז:ח) "אֶבֶן חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל כָּל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל":

לא תכיר פנים. שלא יהא עשיר יושב ועני עומד, ולא יהא רך לזה וקשה לזה, לפי שמסתתמים טענותיו.

ולא תקח שחד. אפילו לשפוט האמת, לפי שאחר שקבל השחד נעשה עור בדין. ואמרו רז"ל מאי שחד, שהוא חד, כלומר שהמקבל והנותן נעשו אחד ושוב אינו רואה לו חובה. והמקבל שחד נקרא רשע דכתיב (משלי י״ז:כ״ג) שחד מחיק רשע יקח, וכתיב (שם כא) ושחד בחיק חמה עזה, וכתיב (שם יז) אבן חן השחד בעיני בעליו, ודרשו רז"ל למה נמשל לאבן שבכל מקום שנופלת שוברת.

לא השכילו. לא הצליחו במלכותם כמו בכל אשר יפנה ישכיל (משלי י״ז:ח׳):