גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן׃
מקור מים חיים
וכן הוא שם בפ' בהעלותך, וז"ל, וכאשר נאמר בשם הבעל שם טוב זי"ע על מאמרם ז"ל אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו, פירוש, יהא חביב וחשוב בעיניכם השכחה והירידה על רגע מהעבודה, כי היכי דתתעתרו על ידי זה בגודל שבירת לב אחר כך באהבה עזה כבורח מן השביה, עכ"ל, [ובס' דגל מחנה אפרים פ' בהעלותך ד"ה על פי ה' הובא זה בשם המנוח מו"ה שאול זללה"ה ממעזיבוז ע"ש, נראה ששמע זה ממנו בשם הבעל שם טוב ז"ל, ודוגמא לזה תמצא לקמן בפרשתינו בהגה ל"ו ע"ש]. ועוד בענין עייל ונפיק עיין בתוי"י פ' תצא דר"א ע"ג, ובפ' בהעלותך דקל"ה ע"ד שהעתקתי בסמוך באות י"ט, ובס' בן פורת יוסף דפ"ו ע"ג וז"ל, שמעתי פירוש הכתוב (משלי י״ז:כ״ח) גם אויל מחריש חכם יחשב, כי ר' מאיר נכנס לבית הזונות וניצול מהגזרה וכו' (עבו"ז די"ח ע"א) אמנם אין זה כי אם לבני עלייה שיכנם לסכנה זו, שהוא בבחינת זכאה מאן דעייל ונפיק דאתבחינו ביה אבהן קדמאי כמ"ש בזוהר ויצא (בס"ת דקמ"ז ע"ב) יעו"ש, וגם כלב בן יפונה שהכניס עצמו בזה הוצרך להשתטח על קברי אבות שיכנס דליעול וליפוק כו' עכ"ל, ושם דס"ט ע"א וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה אם כבר בא לידי נסיון דהיינו דעייל ונפיק , שוב אין בא לידי נסיון ויכול להיות עומד וניצב על מצב ומדרגה אחת שלא לירד וזהו שאה"כ בדהע"ה (תהילים קי״ח:י״ז) לא אמות כי אחיה שלא יצטרך לירד כדי להעלות זולתו, עכ"ל.
ברטנורא
סְיָג לַחָכְמָה שְׁתִיקָה. בְּמַה אֲנַן קָיְמִין, אִי בִּשְׁתִיקָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, הֲרֵי כְּבָר כְּתִיב וְהָגִיתָ בּוֹ וְגוֹ', אִי בִּשְׁתִיקָה מֵרְכִילוּת וְלָשׁוֹן הָרָע וּקְלָלָה, דְּאוֹרַיְתָא נִינְהוּ. הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּשְׁתִיקָה מִדִּבְרֵי הָרְשׁוּת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לְמַעֵט הַדִּבּוּר בָּהֶם כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי יז) גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב: