לְֽ֭תַאֲוָה יְבַקֵּ֣שׁ נִפְרָ֑ד בְּכָל־תּ֝וּשִׁיָּ֗ה יִתְגַּלָּֽע׃
רבנו בחיי
שלמה המלך ע"ה יזהיר בכתוב הזה (משלי יג) על האדם שלא ימשך אחר התאוות אלא שיכניע אותם ויסלקם מעליו, כי כל המסלק אותם מעליו ומתגבר עליהן הנה הוא במדרגת מלאך, וכל המגביר תאוותיו עליו הנה הוא במדרגת בהמה, שהרי מצינו במעשה בראשית שהיו כל הנמצאים כלן ביום ששי קודם שנברא אדם על שני חלקים, שכליים וארציים, שכליים הם הנבראים העליונים שהם שכל גמור נבדל מן החומר, ארציים הם האילנות והצמחים ושאר בעלי חיים שהם חומר גמור אין בהם שכל, ושני חלקים אלו יעשו פעולותיהם שנתמנו עליהם אלו בשכל ואלו בטבע, וכל אחד מהם מוכרח בפעולתו, זה בשכלו וזה בטבעו, ואין מונע לאחד בהם, ולפיכך חייבה החכמה לברוא ביום ששי נברא שלישי מורכב מהם משותף משניהם והוא הכולל אותם בשכל ובטבע, בשכל כמין השכלים הנפרדים ובטבע כמין הארציים וזהו האדם, והיתה פעולתו שכלית וטבעית לא הכרחית בשני חלקים כי אם רצונית, שהרי הבחירה והרצון בידו שימשך לאיזה צד שירצה אם אחר השכל או אחר הטבע שהוא התאוה, ואם הוא זריז ויצא ונלחם בתאוות ההם הנה נתפשט מהחומר ובא במדרגת מלאך, ואם ימשך אחריהם הנה נתפשט מן השכל ובא ממדרגת הבהמה, כי כן אדם הראשון עד שלא חטא והתאוה תאוה היה מלאך ה' צבאות, כלו שכל גמור יפה ומום אין בו, והיה ראוי שיחיה לעולמים כאחד מן המשרתים העליונים, והונח בגן עדן הארץ שהוא מבחר המקומות, וכיון שחטא ונמשך אל התאוות נתפשט מן השכל ונתלבש בחומר ואז גורש מן הגן ונתן לו העשב למאכלו כבהמה, הוא שכתוב בו (בראשית ג) ואכלת את עשב השדה, תחת אכלו תחלה פירות הגן שהיה מטע ה' להתפאר. ועל כן ראוי לכל משכיל לשבר תאותו ולהכניעה, ושיהיה שברון התאוה לנפש השכלית דבר ערב. ועל זה אמר שלמה בכאן תאוה נהיה תערב לנפש, התאוה הנשברת דבר מתוק וערב לנפש המשכיל. ומלת נהיה מלשון (דניאל ח) נהייתי ונחליתי, וכן (שמות ט) הנה יד ה' הויה. והענין ראוי למשכיל שיסיר ויסלק מעליו התאוה הנקראת רע, שנאמר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו, וכתיב (שם ו) וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ומפני שהמשבר תאותו הוא סר מרע, על כן אמר ותועבת כסילים סור מרע, כי מה שהוא ערב לנפש המשכיל הוא דבר מתועב לכסיל לפי שהוא הפכו, זהו ותועבת כסילים סור מרע. וידוע כי הנמשך אחר התאוות עובר על התורה כלה, והמשך אחר התאוות הוא על ארבעה חלקים, האחד במחשבתו, השני בדבורו, השלישי במאכלו, הרביעי בגופו. האחד במחשבתו כי ימשך האדם אחר מחשבתו בהרהורים רעים ומחשבות רעות, וכבר גלה לנו שלמה ע"ה למד דעת את העם כי האדם הוא נענש על חטא המחשבה כאלו חטא בפועל, והוא שאמר (משלי טו) לב שמח ייטיב פנים, כי שמחת הלב היא אם במצוה אם בעברה הנה היא נכרת בגוף, לפי שהלב שרש הגוף, וליחות השרש מתגלה בענפים, והרי זה כאלו חטא בפועל. השני בדבורו, בחטא לשון הרע ורכילות ונבלות הפה, שהחלק הזה מהדבור מגונה ומשוקץ ואסור מדין התורה, ועל זה אמר שלמה ע"ה (שם) ופי כסילים יביע אולת, וסמיך ליה בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים, כלומר ישגיח בדבור הזה להענישו. וכן התנבא ישעיה עליו השלום בתוכחותיו ואמר (ישעיה ט) וכל פה דובר נבלה, ולפי שדרך הבחורים בזה המין מהדבור לכך התחיל הכתוב (שם) על כן על בחוריו לא ישמח ה'. השלישי במאכלו, שימשך אחר תאותו במאכלים שאסרה תורה או המותרים, שגם זה אסור מדין התורה, ועל זה אמר דוד ע"ה (תהלים מ) ותורתך בתוך מעי, שבח את עצמו שלא נתן בתוך מעיו מעולם ולא היה מאכלו כי אם על פי התורה, ואין צריך לומר שהיה נזהר מהמאכלים האסורין אף כי מן המותרים במותרות היה נזהר, כי (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו, ואמר הכתוב (שם כא) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. הרביעי בגופו, שימשך אחר תאותו בענין העריות, ואין צריך לומר במה שאסרה התורה ממנו כי גם המותר במותרות הוא חטא. והרי לך ארבעה חלקים שהאדם מוטבע להמשך אחר תאותו בהם. ומנין שהנמשך אחר התאוות הוא עובר על התורה כולה, הלא המלך שלמה גלה לנו הענין הזה שאמר (שם יח) לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע, יאמר כי מי שרודף אחר התאוה ומבקש אותו ימצא עצמו נפרד, כלומר יחידי שלא ישאר לו ריע ועמית שהכל בורחין ממנו מסתלקים מעליו לרוע הנהגתו, והנה זה בועט ומגלה פנים בתורה, זהו בכל תושיה נתגלע. ומפני זה נצטוינו בתורה שנפרוש מהתאות ואין צריך לומר בדבר האסור כי גם במותר, וכן אמרו רבותינו ז"ל קדש עצמך במותר לך. וכל הפורש עצמו מן התאוות נקרא קדוש, שכן מצינו בנזיר שלא פרש אלא מהיין בלבד נקרא קדוש, שנאמר (במדבר ו) קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו. וכן ישראל בסיני נקראו קדושים כשקבלו התורה, כענין שכתוב (שמות יט) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. כדי שיפרשו מהתאוות נצטוו על מדת הקדושה. וזהו שכתוב.
מגלה עמוקות
אלו הב' שאלות ששאל קרח ציצית ומזוזה הא אוקמינא שמפרשה שלמעלה יצא שכתובין תרווייהו בפ' בזוהר רות לדרתם חסר כתיב שהוא המזוזה ע"ש וע"ד הדרש חלק על משה במה שאמר בית מלא ספרים שכלם ראוים לקבל התורה כלה ועל אהרן שלבש בגדי בד תכלת הלבישן כלם תכלת שכלם ראוין לאותו איצטלא גם שני מיני יצר הרע יש יצרא דע"ז ויצרא דזנות ולקבל זה אלו שני מצות אחרי לבבכם זה מינות כתובים ב' פרשיות של מזוזה עשה ולא תעשה ואחרי עיניכם זה זנות פר' שלישית של ק"ש ציצית ונמצא בקריאת שמע שאדם קורא בכל יום מנצח שני מיני יצ"הר שיש בעולם ז"ש רבינו ז"ל לעולם יתגבר אדם יצר טוב על יצר הרע על משכבכם בק"ש ז"ש ויקח אין ויקח אלא פליגא ר"ל שצריך האדם לחלוק ולהרגיז כד"א (איוב טו) מה יקחך לבך זה יצ"הר של ע"ז (יחזקאל יד) למען תפוש את בני ישראל בלבם (איוב טו) ומה ירזמון עיניך יצר הרע של זנות (שופטים יד) כי היא ישרה בעיני. או אמר מה יקחך כי קרח פגם בעולם היצירה תמן שם של מ"ה ז"ש ואהרן מ"ה הוא וכן במזמור (תהלים צב) מ"ה גדלו מעשיך י"י המן ל"ב חוטין של טלית שמתעטף מטטרון או רמז שעדה קרח שהיו מן גלגול דור הפלגה כדמתרגמינן ואתפליג קרח ז"ש ויקומו לפני משה שהיו בדורות שלפניהם ז"ש אנש"י ש"ם מדור הפלגה (בראשי' יא) ונעשה לנו שם והיו ג"כ אנשי סדום כמ"ש (שם יט) ואנשי העיר אנשי סדום ר"ל אנשי סדום היו ממש אנשי עיר שבנו עיר ומגדל וראשו בשמים החטאים האלה בנפשותם וכמ"ש במזמור (תהלים צב) יתפרדו כל פועלי און כי ר"ן איש היו מדור הפלגה תמן פרידה ז"ש במדרש אין ויקח אלא פליגא מן דור הפלגה לכך ארז"ל פ' חלק מגדל שליש נשרף בסדום שליש נבלע בקרח שליש נעשו ממנו קיפין לילין שדין ובני קרח לא מתו משיריין דיליה ובהבדלה על היין מבטלין כחן כמ"ש הבדלו מתוך העדה כשעושין הבדלה ושופכין על הארץ מן היין נותנין כח לבטל כח בני קרח בנוקבא דתהומא רבא ז"ס (שם) הנה אויביך י"י יאבדו ויאבדו מתוך הקהל יתפרדו כל פועלי און כמ"ש (משלי יח) לתאוה יבקש נפרד זה קרח שבא מן דור הפלגה נתאוה לעושר שאינו שלו לכן (שם) בכל תושיה יתגלע קלונו רום עינים ורחב לב עינו הטעתו על שראה שלשלת גדול ז"ש מה יקחך לבך על שאתה רואה שלשלת ומה ירזמון עיניך עינו הטעתו ז"ש מה יקחך לבך נגד דור הפלגה שבנו עיר עד לב השמים ומה ירזמון עיניך על סדום שהכו בסנוורים אשר עליהם אמרו דתן ואבירם העיני האנשים ההם תנקר על גלגול סדום ובקטורת היה מלח סדומית שמסמא את עינים ומשה צוה ליקח קטורה עז"א וכי עתה סם המות אתה נותן לתוך קטורת לסמות את עינים (ברכות מד) המתפלל צריך ליתן עיניו למטה ולבו למעלה לכן צוה משה בפ' שלפניה וראיתם אותו על הקב"ה שיתן לבו למעלה ולא תתרו אחרי לבבכם כשהוא נותן לבו למעלה ואחרי עיניכם שיתן עיניו למטה ועל שניהם אמרו אם ליתן עיניו למטה העיני אנשים ההם תנקר לעצום עיניו ושלא להסתכל בתוך ארבע אמות של תפלה ואם ליתן לבו למעלה ז"ש לא נעלה ז"ש מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך וישמע משה ויפול על פניו נתן לבו למעלה ופניו למטה ויאמר בזוהר ע"פ אל אלקי הרוחת חסר ו' מסר גרמיה לאילנא דמותא כי מזמור (תהלים כה) אליך י"י נפשי אשא יש בו ארבע פעמים בן כמ"ש האר"י ז"ל שהוא סוד ארבע ציצית כי כל כנף מורה על שם ב"ן ל"ט כריכות ח' חוטין ה' קשרים ולזה אנו מכוונין בשעת נפילת אפים במזמור א"ליך י"י נ"פשי א"שא א"להי (שם) מ"י ז"ה האיש (שם) נ"פשו ב"טוב תלין ד' פעמים ב"ן הם ארבע יסודות ז"ס (יומא) תכלת עמר"א הוא ר"ל סוד תכלת מורה על ד' יסודות נרמזין במלת ע'מ'ר'א ע"פר מ"ים ר"וח א"ש וצריך ליקח כל ארבע כנפי הציצית וליפול עליהם כי ד' כנפים הם גימט' ארבע יסודות ואותו מזמור אמר משה (שם) אל יעלצו אויבי לי על קרח ועל עדתו (שם) גם כל קויך לא יבושו יבושו הבוגדים ריקם קשר בוגדים שעליהם אתמר (ישעיה כד) בוגדים בגדו ומה היה הבגידה (שם) בגד בוגדים בגדו על שלקח בגד של תכלת טוב וישר י"י על בני קרח שעשו השובה ע"כ יורה חטאים בדרך וקרח לקח מקח רע מן אילנא דמותא שהוא עץ הדעת טוב ורע אבל משה אמר נפשו בטוב תלין כחסדך זכר לי עתה למען טוב"ך י"י שהוא רזא דטוב עתה דייקא ולא בגלגול כל ארחות י"י חסד ואמת שחלקו על אהרן חסד ועל משה אמת. למען שמך י"י וסלחת לעוניכי רב הוא ברב ס"לחת בגימטריא ג' עולמות א"ל שד"י א"ל י"י א"ל אדנ"י שהוא סוד בית אלקים ברב חטא שאמר רב לכם בני לוי ברב בשרוהו רב לך ז"ש כי רב הוא (משלי כו) פן תשוה לו גם אתה ופגם קרח בגאוה שלו ועבד הלוי הוא כמ"ש בזוהר ז"ש כי רב הוא ארבע עולמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בגי' כ"י ר"ב הוא י"ה פ' י"ה עולה רכ"ה ר"ת כ"י ר"ב הוא והוא בגימטריא קליפ"ה שגבי סיטרא אחרא שהיא קליפה מ"זל מאזני"ם הכי הוי (תהלים כה) ראה עניי ועמלי ש"א נ"א ל"כל ח"טאתי כאן רמז על סוד קטורת בראשי אתוון נרמזו ד' סמים הכתובים בל' בהדי' (שם כג) תערוך לפני ש'ל'ח'ן נגד צוררי ש"חלת ל"בונה ח"לבנה נ"טף ראה אויבי כי רבו ושנאת חמס שנאוני על קרח ועדתו ולפי שקרח שהיה לו ש' גמלי טעונין (פסחים קיט) אקלידי מן אוצרות שלו שהוא סוד ק"ן ק"ן כי סוד כנ"ף הוא ק"ן שחלק פ' ציצית ז"ש אל תסתכל בק"ן ק"ן שהוא מטטרון רזא דקן ציפור יצירה תמן שם של מ"ה ז"ש אלא במה שיש בו שלא יטעו במטטרון כמו שעשה אחר (חגיגה טז) שאמר ב' רשויות הם וקרח פגם בו ז"ש אח"כ הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין אה האדם מן העולם. תשתר"ר מלה זו כתב אמ"ז מספר אלף ת"ק שהוא מספר כ"ב אותיות (תהלים נא) הן אמ"ת חפצת בטוחות אלף של אמת הוא אלף הרי אלף תצ"ה עם ה' אותיות מנצפך הם אלף ת"ק הוא מספר שם של ד' בזה הצירוף י"פ ה' הרי נ' ו"פ נ' הרי ש' ה"פ ש' הרי אלף ת"ק והוא סוד (בראשית יד) ומלכי צדק מ"לך של"ם באותיות גדולות מנצפך גם קטורת הכל ביחד היה משקלו אלף ת"ק וכן היו המלאכים המקטריגים שלא ליתן התורה לישראל בזוהר פ' תרומה אתתקפת שכינתא ותברה לגזיזין דלהון בפסוק (תהלים ח) י"י אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים לדעתי נרמז במלת אש"ר אלף ש"ר שהוא ת"ק כי אלו הממונים רצו שלא לירד התורה לישראל ולהיפך שלמה ביומא שיר השירים אמר אש"ר שתיקן אינון ואוכלסיהם ובפ' של מעלה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אש"ר אתם זונים אחריהם אש"ר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ציצי"ת הוא ת"ר שנחלקו על תרין כרובים מטטרו"ן סנדלפו"ן בגימט' ת"ר הן הן (שיר ב) הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע ומי הם הנצנים ז"ש (שם) וקול הת"ר נשמע בארצנו קול בגימטריא אליה"ו חנו"ך ת"ר בגמטריא מט"ט וסנד"ל כי תרין אלו היו בזה העולם ונטלן הקב"ה וזכה חנוך לממטרון ואליהו לסנדלפון ז"ס (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים זה עדת קרח (שם) והיה כעץ שתו"ל בגימ' א"ליהו ח"נוך מט"ט וסנדלפון (שם כה) זכור רחמך י"י נגד אליהו וחסדך נגד מטטרון כי אליהו רחם ויקח רמח בידו וחנוך חנון ז"ש (שם) כי מעולם המה תרווייהו היו בזה העולם והם סוד ש"ך דינים פ"ר דינים שניהם יחד ת"ר אותיות של אלקים ד' כנפות בגימטריא ב"פ פ"ר גבריאל (יחזקאל ט) ק'ס'ת הסופר איתוקד בשלהבותא דיליה (ולעיל כתבתי ב"פ ש"ך יש בציצית ל"ב חוטין כפולין הרי פ"ר פעמים הרי עלי עשור תר"ם סוד (חבקוק ג) ש"מש וירח עמד זבולה):