פרשנות מצטטת על משלי יח:ז

ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה לנ"ו. בגי' מרכב"ה שלימ"ה היא להם למוקש או עד מתי יהיה זה שהוא שלנו היינו קליפה בעצמה ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה בגי' משי"ח ב"ן יוס"ף לפי שכמה פעמים הקדיש שמויתברך בהריגה ומסירת נפש"ו נקרא ז"ה ז"ה לנ"ו למוקש בגי' יונ"ה ב"ן אמת"י. נח"ש הקדמונ"י עם הכולל לנו למוקש למוק"ש בגי' מחל"ת הן הן ב' נשים של סמאל עד מת"י יהי"ה זה לנו למוקש בגי' ת"פ מחנות של סמאל ובת זוגו לילי"ת כי סהדי שיקרא אאוגרייהו זילי שלילי"ת היא חיילותיה הן הן הגורמין להם הכבדת לב שלא שמעו לקול י"י וזה היה להם למוקש ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה בגי' ד' מחנות שכינה שהיו ביניהם היו להם למוקש ע"ד מת"י בגימ' בי"ת די"ן ה"גדול. הטרם תדע כי אבד"ה מצרי"ם א'רבע ב'תי ד'ינין ה'יו מצרים עד מת"י יהי"ה ז"ה לנ"ו למוקש רזא דקרבן עולה ויורד (ירמיה ט) י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע אותי שהם רמז על אותיות השם ולפי שישראל רצו להקריב עבודת יתברך כמ"ש לכו עבדו י"י רמזו כאן רזא דקרבן סליק ונחית כמו שאמרו ישראל למשה (שמות יט) כ"י את"ה העדות"ה בנ"ו לאמר שבר"ת רמזו על גלגולא קדמאה דיליה ה"עדותה ב"נו ל"אמר ר"ת הב"ל שהציץ ונפגע לכן עתה ויסתר משה את פניו כי ירא מהביט בגלגול ראשון אל האלהים לכן היו מתייראים עתה להציץ ובס"ת רמזו על רזא דא עולה ויורד ולפי שבפעם ראשון נלקה משה בזה לכן אמרו עתה בגלגולא בתראה ע"ד מת"י יהי"ה ז"ה לנו למוק"ש ס"ת מיטטרו"ן בי' שהוא עב"ד אברה"ם שהיה עומד לקבליהון ומחא בהון י' מחאן (בראשית כד) עשרה גמלים מגמלי אדוניו וכל טוב אדוניו בידיו ליתן לישראל (שם מה) כל טו"ב ארץ מצרים לכם הוא כי כל ניצוצי טהרה שבעולם הלכו עמהם ז"ס וינצלו את מצרים שעשו אותה כמצודה שאין בה דג"ן ד' גלגולי נשמות בסוד (שם טו ודור רביעי ישובו הנה שהוא סוד (עמוס ב) ועל ארבעה לא אשיבנה ובר"ת ותיבין אלו מלאכ"י אלקי"ם כי מיטטרון שכלול מס' רבוא מלאכים היה עמהם למטה כמ"ש בזוהר כשש מאות אלף והוצאתי את צבאותי ממש שהם צבא השמים העליונים את עמי בני ישראל כי כל אחד מישראל היה לבוש אל מלאך אחד מן ס' רבוא מלאכים וכמו שישראל הי' למטה בגלות מצרים כן בכל אחד ואחד מישראל היה מלאך אחד מן ס' רבוא בגלות ז"ס מי ומי ההולכים לפניהם כפל הא' על מלאך דלעילא הב' על מנהיג דלתתא ואוי להם לאו"ה (משלי יח) שפי כסיל מחתה לו בדבריו מוכח מ"י ומ"י הם ההולכים לפניכם למעלה מ"יכאל י"ופיאל ולמטה מ"שה י"הושע תרין כרובים:

בשפתי נבון חכמה. ההבדל בין חכם ונבון חכמה ובינה, בא בכל הספר, והשפה חיצונית נגד פה ולשון, ומורה על הדבור החיצוני תמיד, בין נגד הפה (כמ"ש ישעיה י"א י"ד, מלאכי ב' ו', תהלות נ"א י"ז, ס"ו י"ד, קמ"א ג', למעלה ד' כ"ד, לקמן י"ג ג', ט"ז כ"ג י"ח ו', כ"ז ב', איוב ט"ו ו'), ובין נגד הלשון (ישעיה נ"ט ג', תהלות ל"ד י"ד, ק"כ ב', לקמן י"ז ד', י"ח ז', ושם כ'), חסר לב, עי' למעלה (ט' ד'):

ובמדרש העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה, לא נלך לא נבא אין כתיב כאן, אלא לא נעלה, (משלי י״ח:ז׳) פי כסיל מחתה לו, פתחו פיהם לפורענות לומר שהם מתים בירידה ולא בעליה, כשם שאמרו כך מתו.