פרשנות מצטטת על משלי יח:יב

שלמה המלך ע"ה הודיענו בפסוק הזה (משלי כב) שבמדת הענוה יש כמה מעלות טובות נקשרות עמה, וע"ד הפשט באור הכתוב כי השכר והתועלת המגיע מן הענוה בעוה"ז הוא ארבעה דברים והן יראה ועושר וכבוד וחיים, כי מדת הענוה היא מדה גופנית בחברת הבריות והוא שיהיה האדם ביישן וסבלן מכבד הבריות ומדבר בטובתן ויהיה שומע עלבונו ושותק, ומתוך המדה הזאת הגופנית יעלה האדם למדת היראה שהיא מדה שכלית ויבא גם כן לידי עושר, כי בעל הענוה הוא שמח בחלקו, וידוע כי הון עתק ימעט בעיני האדם עם הגאוה ויספיק לו מעט עם הענוה, וכיון שהוא מסתפק במועט ואיננו מתאוה אל היתרונות והוא שמח בחלקו הנה זה עושר, וכמו שדרשו רז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו, ויבא גם כן לידי כבוד כי כשהוא נמנע מהתאוות והוא שפל רוח ושיספיק לו מה שעלה לחלקו הנה זה לו כבוד, והוא שכתוב (משלי כ״ט:כ״ג) ושפל רוח יתמוך כבוד, וכתיב (שם יח) ולפני כבוד ענוה, כי מי שיש לו כבוד מדת הענוה קדמה לו כבר, ויבא לידי חיים כי המתאוה אל היתרונות הנה הוא דואג כאשר לא יעשיר ולא יקום חילו כתאות נפשו וחייו חיי צער על שלא השיג כל חפצו, והדאגה מקצרת החיים נמצא מצטער על עולם שאינו שלו, אבל השמח בחלקו לא ידאג על מה שלא קנה וימלט מן הדאגה ויחיה חיי שלוה.

וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ וַיָּקָם, וְאִם לְהוֹדִיעַ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב מַה יָצָא לָנוּ מֵהוֹדָעָה זוֹ? אָכֵן יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי ט״ז:י״ח) ״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שמות רבה מה,ה) הִשְׁפַּלְתִּי – הִגְבַּהְתִּי, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב ״וַיָּקָם מֹשֶׁה״ – קִימָה הָיְתָה לוֹ בְּמַה שֶׁהָלַךְ לְדָתָן וְלַאֲבִירָם הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר חֵרְפוּהוּ וְלֹא רָצוּ לָבֹא אֶצְלוֹ, וְהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ הוּא וְהָלַךְ אֶצְלָם. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן״, וְעַל מֹשֶׁה ״וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה״.