פרשנות מצטטת על משלי יח:יט

ויזואל (דה"א יב) [ויעואל (שם יא) ויעואל (דה"ב כט) ומדונים (משלי יח) מדונים (שם כא) מדונים (שם כג) מדונים (שם כה) מדונים (שם כו) מדונים (שם כז)]:

הקדמה הג' כי בנות לוט היו צנועות אף כי היו בסדום כמ"ש אשר לא ידעו איש ונאמר שם ואת שתי בנותיך הנמצאות שתרגם אונקלוס דאשתכחון מהימנא. והמעשה שקרה עם אביהם עשו לשם שמים וכן התנהגו כל בנות מואב ועמון בדרכי הצניעות והראיה שיצא מהם ב' פרידות טובות כרות ונעמה וכאשר יעץ בלעם את בלק להכשיל את בנ"י בזנות כתב האברבנאל והובא שם בתוה"מ שבלק לא קבל עצתו שבנות מואב לא שמעו לו ובלעם הלך למדין שיבואו בנות מדין למדינת מואב להכשיל את ישראל, ומה שנאמר ויחל העם לזנות אל בנות מואב, העם היו בטעות וחשבו שהם בנות מואב אבל באמת היו בנות מדין, ועפ"ז יתישבו כל השאלות, התרת השאלה הא', כי בני עמון היו בעצה עם מואב בדבר שלא להקדים ולשכור את בלעם, והתרת השאלה הב', כי עמון ומואב נתרחקו רק בשביל שהי להם טבע לוט אביהם להיות להוט אחר תאוות הגופניות ולבלי ללכת בדרכי השכל, וה' ידע שאם יתערבו בישראל אף לאחר כמה דורות, שידביקו וישרישו בישראל רדיפת תאות הגופניות ובפי' אמרו חז"ל (נזיר כג ע"א) דרש רבא מאי דכתיב (משלי י״ח:י״ט) אח נפשע מקרית עוז, זה לוט שפרש מאברהם, ומדינים כבריח ארמון שהטיל מדינים בינו ובין ישראל כבריח ארמון שנ' לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', דרש רבא ואיתימא ר' יצחק מאי דכתיב לתאוה יבקש נפרד זה לוט ובכל תושיה יתגלע שנתגלע קלונו בבתכ"נ ובבמ"ד דתנן עמוני ומואבי אסורין ואיסורן איסור עולם, אשר לכאורה יקשה הלא בפירוש כתבה התורה הטעם שלא יבואו משום שלא קדמו ואשר שכרו, ולפי מה שכתבנו יתיישב שגם מה שלא הקדימו ושכרו הי' ג"כ בשביל שלתאוה יבקש נפרד כלוט אביהם, אבל בנותיהן שאינן להוטין אחרי התאוה מותרות, ומצרים ואדומים אף שגם הם היו משוקעים בתאות אבל גברה תשוקתם גם לחכמה כידוע שממצרים יצאו כמה מיני חכמות ומלאכות וכן מאדום יצאה חכמה כמ"ש רז"ל אם תאמר אין חכמה באדום אל תאמין, והמצרים היו נותנים כבוד לחכמי ישראל כאשר הכירו מעלתם כנודע מיוסף עודו בבית אדוניו המצרי, וכשפתר החלום אמר פרעה אין נבון וחכם כמוך, וכאשר נוכחו שאצבע אלהים הוא נאמר והאיש משה גדול מאד וכתיב וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, לכן דור שלישי יבא להם כי ידע השי"ת שמדור שלישי והלאה אין תערובתן רע לישראל ונקבותיהם כמותן שלא נבדלו מהזכרים בתכונתן, ועד דור שלישי התדבקותן בישראל לא טוב, ויתישב ג"כ במשל לבן מלך גדול ששלחו אביו למדינות רחוקות בשביל איזה ענין ולא רצה המלך שבכל מקום בואו יודע תיכף שהוא בן מלך כי אז לא ישיג התכלית המכוון מסיבוב זה, ושלחו בתור אדם פשוט, וידע שכשרונות בנו יכירו הכל ויכבדוהו אף שלא ידעו שהוא בן מלך, וכך היה שניצל הבן מלך מכמה סבות ע"י כשרונותיו ועוד עלה למדרגה גדולה עד שנתקנאו בו אנשי המקום ויתיעצו להשפיל מעלתו ע"י שיעבדו בו עבודת פרך, וכן היה שברבות הימים ירד ממעלותיו, ואביו שחקר על מעשיו בראותו שעוד מעט יפול בנו ממעלותיו עד שלא יוכל לשוב לשבת בבית אביו שלח למלך ארץ ההיא שישלח את בנו מארצו, והוא לא שמע מהמלך הגדול וגם לא האמין שהאיש אשר מעשהו בחומר ובלבנים יהיה בן מלך גדול ולא רצה לקיים דבר המלך הגדול עד ששלח עליו חיילותיו והכו והכניעו את מלך הארץ עד ששלחו בעושר וכבוד ויצא בחיל גדול כיאות לבן מלך גדול לבא לארץ אביו, ובאמצע דרכו ישב עם א' מקרוביו מצד אמו וכאשר שמעו את שמעו וכבודו התקנאו בו במעלתו וכבודו אשר יגדל עוד בארץ אביו, והתיעצו שלא להקדימו בלחם ומים למען פרסם סביבותיהם שהפרו נגדו ברית אחים ושכל מי שילחם בו יהיה לעזר לו וגם שלחו אחד לאביו שידבר לה"ר על בנו שע"פ מעשיו שעשה בארץ שעבד לא יאות לו עוד לישב בארץ אביו ורק שיהיה נודד במדבר, אבל המלך הגדול שידע תכונת בנו שמעשיו המגונים הוא רק ע"י שעבדו בו בפרך ועדיין לא נזדכך אבל כשרונותיו לא אבד ועוד יעלה מעלה, הביא את בנו לארצו בכבוד גדול וצוה עליו המלך שלאלה אשר חטאו נגדו כשהיה בתור אדם פשוט שלא להרחיקם הרבה, ולאלה אשר חשבו לעשות לו רעה כשידעו שהוא בן מלך גדול וביותר שרצו לעשות פירוד בינו ובין בנו צוה שירחיקם מעליו עד עולם, והתרת השאלה הג' מובנת שרק ע"י ששמעו מבלעם שברך ג' פעמים ולמד סניגוריא על ישראל אז חדלו להלחם ובלק הלך לו לדרכו:

ומה טוב ומה נעים על פי זה מאמר ז"ל בילקוט ויקח קרח זהו שאמר הכתוב (משלי י"ח י"ט) אח נפשע מקרית עז ומדינים כבריח ארמון, אח נפשע זה קרח שעמד כנגד משה ומרד וירד מכבוד שהיה בידו ואין נפשע אלא מרידה וכו' שפשע בתורה שהוא קרית עוזו של הקב"ה ומדינים כבריח אדמון עשה דינים עם משה והעלה הארץ בריחיה בעדו עכ"ל, כי פסוק אח נפשע לכאורה יקשה דהול"ל אח פשע ומהו נפשע ועוד מדינים לשון רבים ומה גם שכבר כתיב אח נפשע ואעיקרא האח ראתה עינינו ואנחנו לא נדע אהיכא קאי גם פסוק ויקח קרח לא אתנו יודע מה לקח ומה ענין מחלקת קרח, לכן רז"ל במתק לשונם סו"ד שתו ורמזו לנו הענין בהעלם נמרץ כי כן דרכם לעשות, ועל פי דברי רבינו האר"י זצ"ל זאת מצאנו פתח להבין דברי חכמים וחידותם כי קרח נתעבר בו רע של קין ולזה נחלק עם משה רבינו ע"ה שהוא הבל וחזר לסורו כי הלא מראש אחין שחלק"ו מחלוקת עצום ויקם קין ויהרגהו, ועתה עוד הפעם סירכיה נקיט קרח וזהו את נפשע אח ממש שהוא קין אחי הבל שהוא משה רבינו ע"ה נפשע שכבר מראשית כזאת פשע ומאז הוא נפשע שפשע בתורה שהיא קרית עוזו של הקב"ה שבתחילת העולם הרג אחיו וגם עתה עמד כנגד משה שהוא אחיו ומרד שלא רצה להשתעבד אליו ורצה לצאת מתחת יד רשותו כמש"ל וירד מכבוד שהיה בידו, ומדינים שעשה דינים עם משה שבא בעקיפין בדינים של ציצית ומזוזה וכיוצא, מלבד מה שעשה בראשונה כבריח ארמון שהאדמה שלקתה על אשר פצתה לקחת דמי הבל עתה תקנה שבלעה קרח שהוא קין ועלתה הארץ בריחיה בעדו, ואפשר שרמז בזה למ"ש הרב תורת חיים דכיון שירדו חיים אינם יכולים להתקן לבא בגלגול ע"ש באורך, וז"ש כבריח ארמון שנסגרו וננעלו שם כבריח ארמון ואין פותח, וסמך זה בעל המאמר לפסוק ויקח קרח שהכתוב הזה גם כן אתא לומר שלקח חלק רע של קין ובזה נטרד ונאבד, ונמצא דפסוק ויקח קרח ופסוק אח נפשע הם שני כתובים הבאים כאחד והן מלמדים בסתום חכמה כללות ענין קרח, ואפשר שזה היה כונת דתן ואבירם באומרם כי תשתרר עלינו גם השתרר במ"ש הרב האר"י זצ"ל שהדור ההוא רובו ככולו היו ענפיו של משה רבינו ע"ה וכמ"ש העם אשר אנכי בקרבו וקרח שנתוסף בו חלק קין מלבד חלק הבל היה רוצה לצאת מתחת רשותו, וז"ש דתן ואבירם המעט כי העליתנו להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו דאם היית לנו לעינים לעזר ולהועיל החרשנו כי תשתרר עלינו כי כלנו ענפי הבל, אבל עתה כי לא מצינו מנוח ואדרבא על ידך נתגלגל כי העליתנו וכו' אין הדעת סובל כי תשתרר עלינו ולא די שררתך עלינו שאנחנו משרש הבל גם השתרר על קרח שיש בו חלק קין והא ודאי לית דינא ולית דיינא, ומה שאמרו רב לכם כי כל העדה וכו' אפשר לומר במ"ש פ' שני דיומא א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק אין ממנים פרנס על הצבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחריו שאם תזוח דעתו אומרים לו חזור לאחוריך, וז"ש רב לכם הרבה גדולה ושררה לקחתם ונוהגים בשררה כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' וכלם ראוים לשררה כי קדש הם ומשכן לשכינה, וכי תאמרו אדרבא משום שהם קדושים ואין בהם דופי לכך אינם ראוים לשררה כי אין ממנים פרנס על הצבור אלא א"כ קופה של שרצים תלויה מאחריו ואהרן ומשה כן באו מיוכבד שעמרם לקח דודתו שעתידה תורה לאסור גם משה בא מיוכבד אחר שנשאת לאלצפן בן פרנך וחזר ולקחה עמרם לדעת התרגום המיוחס ליונתן ולזה הם ראוים לגדולה, א"כ ומדוע תתנשאו על קהל ה', והו"ל כדכתיב מדוע ומדוע כמ"ש משם הרב ווי העמודים בכמה דוכתי דוי"ו הנוספת מולדת תיבת דוגמתה וסמוכות שלו ממה שדרשו רז"ל (ב"ר) ויתן לך אלהים (בראשית כ"ז) יתן ויחזור ויתן, וכן יש לדרוש כאן מדוע ומדוע כלומר כי כל העדה כלם קדושים מדוע אתם נטלתם הגדולה ולא אחרים, ואם תאמרו דאדרבא אין השררה נאה למי שאין בו דופי וכמ"ש שם פ"ב דיומא מפני מה לא נמשכה מלכות שאול מפני שאין בה דופי ואתם יש בכם דופי א"כ ומדוע תתנשאו לנהוג שררה וגדולה יותר מדאי על קהל ה' שאין בו דופי, הלא הטעם שאין ממנים פרנס אא"כ קופה של שרצים היינו שאם תזוח דעתו אומרים לו חזור לאחוריך ואתם גם אתם אין לכם להתנשא על קהל ה', וכשמוע משה רבינו ע"ה דברי קרח ועדתו בחוצפא גדולה אשר סם המות נתון בתוכם בזלזול אביו וישמע משה ויפול על פניו.

ויפשעו ישראל בבית דוד. לשון מרדות ודוגמא (מלכים ב') בימיו פשע מואב וגו' (משלי י"א) את נפשע מקרית עוז, אז תפשע לבנה (לקמן ל"א):