פרשנות מצטטת על משלי י:יט

וראוי לשום לב. (א) כי ללמוד כי השתיקה טובה. מה צורך להקדים ולומר שכל ימיו גדל בין החכמים: (ב) כי אדרבא כל עסק הגדל בין החכמים הוא הדבור. (ג) באומרו ולא מצאתי. שיורה כי בין החכמים מצא מציאה זו. ואין בזה שייכות מציאה ומה גם להיות בייחוד שם: (ד) כי מלת לגוף תראה מיותרת: (ה) אומרו כי לא המדרש הוא העיקר כו'. כי אדרבא נמנו וגמרו כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה הנה התלמוד עיקר: (ו) מלת הוא שהוא מיותרת: (ז) אומרו וכל המרבה דברים וכו' הנה זה לבדו הי' ראוי לומר שבכלל היות המרבה מביא חטא הוא כי טובה היא השתיקה. כי מהדבור אפשר ימשוך הרבות דברים ויצא לידי חטא: (ח) כי מקרא כתיב (משלי י׳:י״ט) ברוב דברים לא יחדל פשע: (ט) כי הפסוק אמר פשע והוא אמר חטא בלבד:

סיג כו'. כמ״ש (משלי י׳:י״ט) וחושך שפתיו משכיל וכן (שם י״ז) חושך אמריו יודע דעת כו' (משלי י״ז כ״ח) אוטם שפתיו נבון:

כבר אמר החכם ברוב דברים לא יחדל פשע וסבת זה שרוב הדברים תוספת מותר וחטא כמו שאבאר עתה כי כשירבה האדם דברים יפשע על כל פנים שא"א שלא יהיה בדבריו דיבור אחד שאין ראוי לאמרו וממופתי החכמים מעוט הדברים וממופתי הסכלים רוב הדברים שנאמר וקול כסיל ברוב דברים וכבר אמרו החכמים שמיעוט הדברים ראיה על מעלת האבות והיות אדם מיוחס אמרו מיחסותא דבבל שתיקותא ואמר בספר המדות שאחד מהחכמים נראה שותק הרבה על שלא היה מדבר דבור שאין ראוי לאמרו ולא היה מדבר אלא מעט מזער ונאמר לו מה סבת רב שתיקותך ואמר בחנתי כל הדברים ומצאתים נחלקים לד' חלקים:

למי מדינים למי שיח. למי שיש לו מדינים עם הבריות ושיחה יתירה לו אוי ואבוי כי ברב דברים רב פשע: