פרשנות מצטטת על משלי י:כז

לא תוסיף קום. ברוב ספרי הדפוס חסר יו"ד וכן ראוי כפי המסורת דפרשת בא אל פרעה יען נמנה זה בכלל ז' חסרים יו"ד הנזכרים שם ואע"פ שבפרטן נראין ז' אינו אלא ו' לפי האמת שמה שכתוב שם והולכתי עליכם אדם הוא הפסוק עצמו שכתוב אח"כ ולא תוסף עוד לשכלם שהכל הוא פסוק א' ולפי דעתי אין לסמוך על מסרה ההיא שהספרים חלוקים עליה בהרבה פסוקים שהם מלאים ומכללם ימים על ימי מלך תוסיף (תהילים ס״א:ז׳) עין שזפתו ולא תוסיף (איוב כ׳:ט׳) יראה ה' תוסיף ימים (משלי י׳:כ״ז) עוד יש מסרה אחרת ביחזקאל ל"ו החולקת עליה שאומרת ג' חסר יו"ד בקריאה וסימן ולא תוסף עוד לשכלם (יחזקאל שם) כי אם תציל ועוד תוסף (משלי י״ט:י״ט) ובוגדים כאדם תוסף (משלי כ״ג:כ״ח) ולזאת שומעים שמסכמת למציאות הספרים וכן מצאתיה במקראות ישנות כ"י במשלי כ"ג. ויתד היא שלא תמוט ואולם תחלת לשון המסרה דפרשת בא אמת הוא וכן מצאתי במקרא הנ"ל באיוב ל"ח זל"ש תסיף ג' כתיב כן וסימן והשיבך ה' מצרים בפרשת כי תבוא נוע תנוע ארץ (ישעיהו כ״ד:כ׳) עד פה תבוא ולא תסיף עד כאן. אבל וכמוהו לא תסף דפרשת בא הכל מודים שהוא חסר דחסר וזולת אלו נ"ל שכולם מלאים דמלאים מכח מסרות שזכרתי וכן ברוב ספרים כ"י ודפוסים קדמונים זה דעמוס מלא דמלא. עוד יש לדעת כי בישעיה כ"ד וביחזקאל ל"ו נמסר מסרה אחרת זל"ש ולא תוסף ד' בקריאה וסימן נוע תנוע ארץ והולכתי עליכם אדם. עין שזפתו. ואמר עד פה תבא ע"כ. ואין זו סותרת מה שאמרנו שכוונת מסרה זו אינה על המלאים והחסרים רק לתת סימן לד' אלו דקדים להון מלת ולא וזה ברור:

וַיִּהְיוּ יְמֵי אָדָם אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת שֵׁת בַּעֲבוּר אֶרֶךְ חַיֵּי אֵלֶּה הָרִאשׁוֹנִים יִפְרֹט יְמֵיהֶם קֹדֶם הוֹלִידָם וְגַם אַחַר כָּךְ וְיִכְלֹל כֻּלָּם בַּסּוֹף, עַד הַדּוֹרוֹת שֶׁאַחַר הַמַּבּוּל. וְהַסִּבָּה בַּאֲרִיכוּת יְמֵיהֶם, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל הקב"ה נַעֲשָׂה בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת בָּנוּי בְּכֹחַ בְּקוֹמָה, וְגַם אַחֲרֵי שֶׁנִּקְנַס עָלָיו שֶׁיִּהְיֶה בֶּן מָוֶת הָיָה בְּטִבְעוֹ לִחְיוֹת זְמַן רַב. וְכַאֲשֶׁר בָּא הַמַּבּוּל עַל הָאָרֶץ נִתְקַלְקֵל עֲלֵיהֶם הָאֲוִיר, וְהָלְכוּ יְמוֹתָם הָלוֹךְ וְחָסוֹר, כִּי עַד הַמַּבּוּל הָיוּ יְמֵיהֶם בָּאֶרֶךְ הַהוּא, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁחָיוּ יוֹתֵר מֵאָדָם, וְשֵׁם שֶׁנּוֹלַד קֹדֶם הַמַּבּוּל חָיָה שֵׁשׁ מֵאוֹת, הוֹעִיל לוֹ הַחֹזֶק שֶׁנּוֹלַד בּוֹ וְהִזִּיק לוֹ הָאֲוִיר שֶׁנִּתְקַלְקֵל, וּבָנָיו הַנּוֹלָדִים אַחַר הַמַּבּוּל נִתְקַצְּרוּ יְמוֹתָם וְשָׁבוּ לְאַרְבַּע מֵאוֹת. וְתִרְאֶה שֶׁהָיָה זֶה בָּהֶם עַד הַפַּלָּגָה, וְכַאֲשֶׁר מָשָׁל עֲלֵיהֶם שִׁנּוּי הָאֲוִירוֹת בְּהַפַּלָּגָה נִתְקַצְּרוּ עוֹד יְמֵיהֶם, כִּי פֶּלֶג אֲשֶׁר בְּיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ שָׁב לַחֲצִי יְמֵיהֶם לְמָאתַיִם שָׁנָה. וְנִרְאֶה כִּי בְּדוֹרוֹת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב הָיוּ הַיָּמִים בָּעָם שִׁבְעִים וּשְׁמֹנִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בִּתְפִלָּתוֹ (תהלים צ י), אֲבָל הַצַּדִּיקִים בְּדֹרֹתָם יִרְאַת ה' תּוֹסִיף בָּהֶם יָמִים, כִּי פַּרְעֹה תָּמַהּ עַל יַעֲקֹב וְהוּא הִפְלִיג לוֹ בִּימֵי אֲבוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר "וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מ"ז:ט'). וְלֹא יִכְשַׁר בְּעֵינַי מַאֲמַר הָרַב שֶׁכָּתַב בְּמוֹרֶה הַנְּבֻכִים (ב מז) כִּי לֹא הָיָה אֹרֶךְ הַשָּׁנִים רַק בַּיְּחִידִים הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים, וּשְׁאָר בְּנֵי אָדָם בַּדּוֹרוֹת הָהֵם הָיוּ שְׁנוֹת חַיֵּיהֶם הַשָּׁנִים הַטִּבְעִיִּים הַמֻּרְגָּלִים. וְאָמַר כִּי הָיָה הַחִדּוּשׁ הַזֶּה בָּאִישׁ הַהוּא בְּהַנְהָגָתוֹ וּמְזוֹנוֹ, אוֹ עַל דֶּרֶךְ נֵס. וְהִנֵּה אֵלֶּה דִּבְרֵי רוּחַ, וְלָמָּה יִהְיֶה הַנֵּס הַזֶּה בָּהֶם וְהֵם אֵינָם נְבִיאִים וְלֹא צַדִּיקִים וְטוֹבִים לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס, אַף כִּי דּוֹר אַחַר דּוֹר, וְתִקּוּן הַהַנְהָגָה וְהַמָּזוֹן אֵיךְ תַּאֲרִיךְ יְמֵיהֶם כִּפְלֵי כִּפְלַיִם מִכָּל הַדּוֹר הַהוּא, וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיוּ אֲחֵרִים גַּם כֵּן מִתְנַהֲגִים בְּטוּב הַהַנְהָגָה הַהִיא, וְתַאֲרִיךְ לְכֻלָּם אוֹ לְרֻבָּם, וְאֵיךְ לֹא תַּגִּיעַ הַחָכְמָה בַּהַנְהָגָה הַטּוֹבָה הַהִיא לְאֶחָד מִכָּל בְּנֵי נֹחַ אַחַר הַמַּבּוּל, אֲבָל הָיָה בָּהֶם קְצָת מֵחָכְמַת אֲבוֹתָם וְהִיא מִתְמַעֶטֶת וְהוֹלֶכֶת דּוֹר אַחַר דּוֹר:

מפני שאפשר לפרש המקרא שהעיקר תהי' הרעדה אלא שעמה תצורף הגילה, ובאמת שלימות האמת והשגתה א"א כ"א בשמחת הנפש והרחבת הדעת, אלא שלא תביאהו השמחה לידי הוללות חובה לצרף כובד ראש עמה, כדי שתהי' השמחה מוגבלת רק בדברים שהם שלימות אמיתית, ע"כ הפירוש של ברעדה הוא שתצורף הרעדה אל הגילה שהיא העיקרית. ע"כ דייק במקום גילה שם תהא רעדה, ולא במקום רעדה שם תהא גילה. ואפשר שהגילה מציינת שמחה שמביאה גם התפעלות נפשי, לא שמחה של הרחבת הנפש לבדה. ע"כ דוקא עם שמחה כזאת צריך לצרף רעדה, כי בהתעוררות כוחות הנפש ע"י התפעלות אפשר לצאת ג"כ חוץ מהדרך הנכון. ע"כ צריך לצרף עמה רעדה שתהי' משמרתו של להזיח דעתו וישמר מכל רע, אבל כשהאדם הוא במצב השמחה עם החכמה והטוב והשגת האמת והמדות החמודות, אז כשלא תניעהו השמחה כ"א להרגשת האושר הפנימי ולא להתפעלות שנקראת גילה אז הוא בטוח מכל מכשול, ועם שמחה שלמה כזאת, יראת ד' ממילא מתלוה, ועלי' נאמר "יראת ד' תוסיף ימים" (משלי י, כז), "ולא יוסיף עצב עמה" (שם, כב).