עֲ֭שֹׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַיהוָ֣ה מִזָּֽבַח׃
תורה תמימה
ואלה המשפטים. תניא, מניין שהיתה סנהדרי גדולה אצל המזבח שנאמר (ס"פ יתרו) ולא תעלה במעלות על מזבחי וסמיך לי' ואלה המשפטים ווהוא בלשכת הגזית קרוב אל המזבח, והיינו ב"ד של שבעים ואחד, כמבואר בסנהדרין פ"ח ב', ועיי"ש במשנה פ"ו ב'. ונראה בטעם סמיכות הסנהדרין אצל המזבח, ע"פ הפסוק במשלי כ"א, עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, ובא מקום זה להורות ולרמז על מעלת הוראת דין אמת, עד שהיא גדולה גם ממעלת הקרבנות, וע"פ זה יצויר היטב טעם הדמיון שאמרו בפ"ק דסנהדרין ז' ב', כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נטע אשירה אצל המזבח, והיינו משום דמקום הסנהדרין הוי אצל המזבח, וע"ע בתוס' ע"ז ח' ב' ד"ה מלמד ולפנינו לקמן בפסוק י"ד בדרשה מעם מזבחי. .
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ו)
(ירושלמי מכות פ"ב ה"ו)
פירוש מהרז״ו
באומרים לי בית ה' נלך. והלא בימי דוד עדיין לא היה בית ה' אלא שאמרו בכוונה שימות דוד ויבנהו שלמה ונלך אז בבית ה' ועל זה אמר דוד עם כל זה שמחתי בזכרון בנין בית המקדש. ויתכן שהכוונה על מ"ש בתהלים מ"א ו' אויבי יאמרו רע לי מתי ימות ואבד שמו ואמרו כן בשעת חליו ועל זה השיבו כי ימלאו ימיך אע"פ שאתה חולה לא תמו' קודם עתך שלא כדברי שונאים אעפ"י שימיך מעכבים בנין בית המקדש שימיך יקרים מבנין בית המקדש ולמה ודורש עפ"י מדה י"ז על שכתוב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו וכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח היינו ביהמ"ק שכתוב עליו הטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים אז תחפוץ זבחי צדק אז יעלו על מזבחך פרים והצדקה והמשפט שאתה עושה יקרים מהם. ואע"פ שאין הפסוקים כתובים יחד כ"א זה בתהלים וזה במשלי זהו כח מדה י"ז שהענין המבואר בהם ממשיכים ומקרבם יחד:
מנחת שי
כי אם עשו תעשו. ד' כתיבין וא"ו בסוף וסימנם דרכיך ומעלליך עשו אלה (ירמיהו ד׳:י״ח) כי אם היטב תיטיבו וגו' אם עשו תעשו משפט (ירמיהו ז׳:ה׳) כי אם עשו תעשו את הדבר הזה. ביד אל גוים עשו יעשה לו (יחזקאל ל״א:י״א) ובפרשת ויצא הסכלת עשו נמסר עליו ד' ג' כתיבין ה"א וא' וא"ו וסימן הסכלת עשו. למען עשה ביום הזה סוף פרשת ויחי. עשה סטים (תהילים ק״א:ג׳) עשה צדקה ומשפט (משלי כ״א:ג׳) קדמאה כתוב וא"ו ע"כ. והמגיה נתקשה מאד במסורת אלו ובסוף דבריו כתב ולא ידענא מה למימר ביה ולדידי חזי לי דהני מסראתה לא עליגן אהרדי ותרוויהו איתנהו דמאי דנמסר בפרשת ויצא עיירי מהנהו דעיינין דילהון בשוא ופתח ג' מנהון בה"א וחד בוא"ו ומסרה דהכא מהנהו דפיינין דילהון בקמץ וכולהון בוא"ו ועשום הכי לא חשיב בהו עשה אלה לך בזנותך (יחזקאל כ״ג:ל׳) ודכוותיה טובא דלא דמיין לאינך דאינון בקמץ וכתיבין בה"א ובהנהו לא מיירי לא הכא ולא התם בפרשת ויצא ובהני כולהו ריהטן ועיבררן שפיר ולא קשיין כלל: