פרשנות מצטטת על משלי כא:טז

ויקח קרח וגו׳ ודתן ואבירם וגו׳. מלשון ולוקח נפשות חכם. שלקח לב ונפש בני אדם עד שהגיע שקמו המה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים לחלוק על משה ואהרן. והנה לפי לשון הכתוב ודתן ואבירם וגו׳ מוכח שגם המה היו בלוקחי נפשות ולא בין הנפתים. וא״כ ויקחו מיבעי. אבל יש לדעת ולהתבונן מכל ענין הפרשה. מהליכות המחלוקת. ומעונש שהגיע להם. כי לא נשתוו בערכם ובכוונת מחלוקתם קרח. ודתן ואבירם. ור״ן איש. שהרי אנו רואים שלא היו בכלל לוקחי המחתות אלא קרח ור״ן איש. ולא דו״א. וגם הנהיג המקום ית״ש כבוד בר״ן איש ולא בקרח ודו״א כאשר יבואר. ע״כ יש להבין שר״ן איש היו באמת גדולי ישראל בכל פרט גם ביראת ה׳. והיה מניעת הכהונה שהוא גורם דבקות ואהבת ה׳ כאש בוער בקרבם. לא לשם שררה וכבוד המדומה כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו ע״י עבודה. וגם המה ידעו אשר דבר ה׳ אמת בפי משה. ואין להרהר אחריו ח״ו. רק הרהרו בלבם אחר רצון ה׳ ומסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ה׳ כי עזה כמות אהבה. וכ״ז מבואר במדרש שהביא רש״י מה ראה קרח לשטות זה. הר״ן איש כבר כתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם. אבל קרח שפקח היה מה ראה כו׳ ולכאורה אינו מבואר מה זה ישוב על ר״ן איש במש״כ את מחתות החטאים וגו׳. [וידעתי שיש מקום לפרש ע״פ דאיתא בסנהדרין פ׳ ד״מ שפי׳ בנפשותם על עסקי נפשותם שאכלו ושתו בבית קרח ועי״ז נפתו. אבל מכל מקום נראה שבעלי המדרש כיונו בא״א]. אלא משמעות זה הכתוב הוא כעין פי׳ הכתוב בנזיר שנטמא וכפר עליו מאשר חטא עה״נ. וביארנו שמה שנצטער מיין והוא כדי להשיג מעלת רוה״ק ולהיות קדוש לה׳. וזה אינו לפי ערכו. והבחינה ע״ז שהרי נטמא ואמר הכתוב דמי שציער את נפשו להשיג מעלה שאינו בר יכולת להשיגה. מיקרי חוטא על נפשו. וה״נ המה בקשו להשיג מעלת אהבת ה׳ ע״י עבודה אע״ג שידעו שלא ינקו ובודאי יקוים דבר משה וזה מיקרי החטאים האלה בנפשותם. שביקשו לאבד את נפשותם רק להשיג מעלת האהבה וחסידות מה שאינו לפי הרצון ממנו ית״ש. ומש״ה סמך ענין הלז לפרשת ציצית. שהוזהרו חסידי עליון בחוט של תכלת. שבכל חסידותם לא יסורו ממצות ה׳ כמו שביארנו באזהרה ולא תתורו וגו׳. והר״ן איש סירבו ע״ז והגיע להם מה שהגיע. והנה לא היה אפשר להם לקחת מחתות וכדומה ולהקריב במשכן. שהרי הלוים שמרו שלא יקרב זר מש״ה היו מוכרחים לעשות מחלוקת על משה ואהרן ולפרוץ גדר. כ״ז היה הליכות ר״ן איש ובשביל שמכ״מ כיונו לש״ש מש״ה נענשו בשריפה באש שיצא מק״ק והיה בזה ענין כבוד ג״כ כמו שיבואר. לא כן דו״א המה היו רחוקים מתאוה עליונה זו. כי אם שהיו בטבע בעלי מחלוקת ושונאי משה עוד במצרים. כדאיתא בנדרים דף ס״ד א׳ ומכש״כ עתה כאשר נגזר עליהם למות במדבר ולא ליכנס לארץ זבת חלב ודבש. משום הכי נענשו בבליעה בארץ כרוח הבהמה. אמנם קרח באמת היה אדם גדול וראוי לתאות הר״ן איש. וכה היה נראה לפני ב״א שזהו מבקש גם הוא. אבל באמת תוכו לא כן היה וקנאת השררה אכלתהו ע״כ עשה מעשה הר״ן איש ונענש כדו״א. והיינו שתמה המדרש אבל קרח שפיקח היה לא נכנס לשטות לבקש חסידות מה שאין כן רצון הקב״ה. וע״כ כסבור להשיג תאות הכבוד. והיה נכון לבו בטוח שיצא לחיים. א״כ מה ראה לבטוח לחלוק על משה. וכל דברים אלו מבואר במקרא בפרשת פינחס הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצתם על ה׳ מבואר שהר״ן איש הצו על ה׳. והמה הצו על משה ועל אהרן. ויבואר עוד שמה זהו כלל הענין. וע״ע בספר דברים י״א בפסוק ואשר עשה לכם במדבר וגו׳. והנה ידוע אשר יראי ה׳ ועמוסים בפרישות אינם יכולים להצית מחלוקת. שנדרש לזה לגבב דברי נרגן ולשה״ר וכדומה. וגם כי באמת בלבבם האמינו במשה ותורתו. רק שהיה קשה לקבל זה הדין. וא״כ לא מצאו ידים לעשות מחלוקת. וכן דו״א שהיו ידועים לבעלי ריב ומדון ושונאי משה. לא היה בכחם להמשיך הקהל אחריהם. ומי פתי יסיר דעתו אחר אנשים שהולכים אחר לבבם. אבל קרח שהיה גדול הדור הוא היה בכחו להמשיך אחריו רבים וכן שלמים. ובאשר גם הוא לאו אורחיה לדבר עם ב״א ולפתות ברוב דברים. ע״כ לקח אליו את דו״א ומסר להם דברים כפי דעתו הרחבה. והמה הלכו בשליחות קרח ולקחו לבב ר״ן איש להמשך אחר קרח. נמצא כל הענין נקרא ע״ש קרח והוא העיקר ודו״א האמצעים אשר ע״י הרחיב הפרצה מש״ה כתיב ויקח קרח והם אחריו. ואחריהם נמשכו ר״ן איש חסידי הדור. ועליהם נאמר (משלי כ״א:ט״ז) אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח. פי׳ רפאים הוא כמו פראים. אלא פראים הוא בלי עול ד״א ורפאים הוא בלי עול מלכות שמים ויראת ה׳. ואמר הכתוב כי מי שהוא י״א באמת אלא שתועה מדרך השכל. הרי סופו לנוח בקהל רפאים. ולהיות אפיקורוס ולבזות חכמים כמו אפיקורוס ממש וע׳ דברים ב׳ י״א וכן היה בר״ן איש הללו. שתעו מדרך השכל. ונמשכו אחרי פרעות דו״א ובזו את משה ואהרן:

מתים רפאים. מתים נקראו בעת המיתה, ואחר שכבם בקבר נקראו רפאים, (תהלות פ"ח יא, משלי כא טז) :

וכי קרח טפש היה מה ראה לחלוק אלא שעינו הטעתו ראה שלשלת של שמואל הנביא שיצא ממנו ועז"א העיני האנשים ההם תנקר על שמואל אתמר שאמר שם (שמואל א א) זרע אנשים שיהיה חשוב כמשה ואהרן ז"ש (משלי כא) משכיל צדיק לבית רשע לפי שראה שצדיק יצא ממנו מבית רשע שהוא קרח לכן הכריע הוא לחלוק עם משה ז"ש (שם) מסלף רשעים לרע דבר א' גרם להם לחלוק עם משה (שם) שמחה לצדיק משה (שם) עשות משפט ומחתה לפועלי און שאמרו לא נעלה (שם יח) פי כסיל מחתה לו שנעשה מה' ח' ונמנע מהם פתח של ה' ונעשה ח' ז"ש (שם כא) נר רשעים ח"טאת לפתח של ה' חטאת רובץ עז"א (שם) אדם תעה מדרך השכל בקהל רפאים שהוא גיהנם ינוח ועז"א (שם) טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדנים וכעס הוא קרח שבא לחלוק על תאומה יתירה שלקחה שהיתה ציפורה אשת משה ועליו נתקנא הוא בה ז"ס וישמע משה ויפול על פניו שחשדוהו באשת איש על שלקח תאומה יתירה שלו לכן דרשו רז"ל (שם יח) אח נפשע מקרית עז על קרח שהיה אחיו של משה ומה היה מחלקותו (שם) ומדינים כבריח ארמון על המדינית נחלק על שלקח ציפורה שהיא תאומתו שנולדה עם הבל וקין אמר שהיא שלו והרג קין הבל אחיו על זה ויתרו חבר הקני נפרד מקין ותיקן אותו הקלקולה ועתה חזר וקלקל קרח אותו החטא וחשדו באשת איש עז"א שהקנאה על אשת נחמד הוה (שם כא) בנוה חכם כסיל אדם יבלענו מאיזה מקום בא עשרו של משה לז"א (שם) עיר גבורים עלה וגו' חכם זה משה (שם) ויורד עז מבטחה ומשם נתעשר משה מן פסולת של לוחות וחטא של קרח לשון הרע (שם) שומר פיו לשונו שומר מצרות נפשו אבל קרח (שם) זד יהיר ל"ץ שמו ק"ך בתי דינים (שם) עשה בעברת זדון כי (שם יא) טוב יבקש רצון זה משה (שם) ודורש רעה תבואנו כי קרח לקח מקח רע לעצמו גם דורש על אשה רעה שהיה (שם יד) ואולת בידיה תהרסנו אבל משה עליה איתמר (תהלים עג) א"ך טו"ב לישראל (משלי יא) בוטח בעשרו זה קרח (שם) הוא יפול ומוכן זה העושר לצדיקים לע"ל ז"ש (שם) וכעלה צדיקים יפרחו לע"ל גם על ד"תן א"בירם שנחלקו עתה בימי קרח על ענין כהונה כן היו (תהלי' עה) א"נשי ד"מים ומרמה שהכריעו מאזני מרמה לרעה שהיו אח"כ בימי דוד ד"ואג א"חיתופל שנרמזו בראשי אתוון נחלקו ג"כ בימי דוד על משמרות כהונה כ"ד ולוויה כ"ד וי"ב שבטים במעמדם הם חשבון הנ"ה נתתי לכם את משמרת תרומותי עלייהו אומר ודורש רעה תבואנו ועל דואג ואחיתופל נאמ' (שם נב) מה תתהלל ברעה הגבור (שם נ) ולרשע אמר אלקי' מה לך לספר חקי דוד המלך תיקן קין בק"ן מזמורי' של תהילי' שסיים בי' הילולים לבסוף וקרח שנטל מנא בישא לגרמיה דורש רעה תבואנו ראה שלשלת של כ"ד משמורות כהונה יוצאים ממנו ועינו הטעתו ז"ש דתן ואבירם נחלקו על אותן המשמורות ז"ש העיני האנשים תנקר אחז קרח באותיות ק"ר שהם תרין אתוון דקליפה ז"ס שארז"ל (פסחי' קיט) תלת מאה אקלידי דקליפה הוי מפתחן של קרת שאחז באותן תרין אתוון לכן אמר משה בקר ויודע י"י את אשר לו שקירב אות ב'. אל אתוון קר כמבואר בזוהר שמות ב' באה בין אתוון ש"ת נעשה שב"ת וכן ב' בין אותיות ק"ר ונעשה בתיה"ם קבריה"ם (תהלים מט) קרב"ם בתימו לעולם ז"שהכתוב שם (משלי סימן י"א) בוטח בעשרו הוא יפול (שם) עוכר ביתו ינחל רוח על אות ב' שנתהפכה מן בקר ויודע י"י את אשר לו קרי ביה ויודע י"י או"ת אשר לו כי ש' הוא יסודא דקשוט שצירף קרח לסטרא אחרא (שם כא) פועל אוצרות בלשון שק"ר ועל אשתו של און נאמר (שם יד) חכמות נשים בנתה בית"ה אבל על אשתו של קרח (שם) ואולת בידיה תהרסנו ועל משה נאמר (שם כא) משכיל צדיק לבי"ת רשע שמשה צירף אות בי"ת לאותיות ק"ר ואמר בקר ויודע י"י א"ות אשר לו שהוא ב' ברכת התחלת התורה היא בה אסתכל משה במעשה בראשית דאתמר בזוהר אהרן יום א' קרח יום ב' ונברא בדינא היה משה יום ג' מכריע משפט ומזה נעשה בתיהם קבריהם ונעשה מן קר קבר ונתחלק בקר לקבר ז"ש וברכה לראש משביר על משה שהיה (משלי יא) שוחר טוב מבקש רצון מי"י במה שאמר בקר ויודע י"י כי אז סטרא דחסד בעולם (תהלים צב) בבקר חסדיך אבל על קרת אתמר (משלי יא) מונע ב"ר יקבהו לא"ם כי עיקר חלוקתו על ר"ב ניצוצות של רפ"ח שהעלה משה עם ערב ר"ב אשר עלו אתם ואיהו מונע ב"ר ז"ש במזמור (תהלים עג) אך טוב לישראל אלקים לבר"י לב"ב וקין והבל דאינון עתה קרח ומשה מחלוקתם הראשון דין אמר חלו"ץ סוד קל"ד ודין א' פר"ח באוירא על אינון רפ"ח ניצוצין נחלקו גם עתה באו לחלוקה זו ז"ש (משלי יא) הוא יפול וכעלה צדיקים יפרחו על סוד רפ"ח גם נרמז בזה הפסוק בוטח בעשרו ב"ו ט"ח עיין בזוהר שיר השירים שאלו ב' אותיות לא היו בתוך שבטים לפי שהם אותיות חטא והנה קרח לקח אות ח' שהוא חובה אבל אות ט' שהוא אות טוב לא לקח עמו ושיתף הוא לשמו תלת אתוון דסטרא אחרא ונקרא קר"ח בסוד וט"ח את הבית שבימי עכן נתקיים (יהושע ז) חט"א ישראל ואח"כ בימי שלמה ישבו בט"ח כשבנה שלמה בית המקדש (איוב לח) מי שת בטוחו"ת חכמה רזא עלאה אבל על משה נאמר (משלי כא) עיר גבורים עלה חכם ויורד עז מבטחה (דברים לג וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אבל על משה נאמר (משלי כא) שמחה לצדיק עשות משפט (ירמיה כא) דינו לבקר משפט ועל קרח שחטף מן אותיות ט"ח אות ח' שהיא חובה תשאר ט' אמר (משלי כא) ומחת"ה לפעלי און שלקח אות ח' לעצמו ז"ש רז"ל שלקח מקח רע לעצמו ר"ל מן ב' אתוון אלו שהם ט"ח לא לקח אות ט' שהוא טוב כמו שעשה משה שהיה (שם יא) שוחר טוב אבל הוא (שם) דורש רעה לקח אות ח' שהוא מקח רע לעצמו ולפי זה ויקח קאי על אילין תלת אתוון שהוא לקח אותיות קר"ח והוא היה בן יצהר (שם) אוצר נחמד ושמ"ן בנוה חכם אבל (שם) וכסיל אדם יבלענו כי קרח פגם לכל משפחתו והנה פתח קרח בשבת כי גרם שאות שין יקרב אליו ק"ר ושקר אין לו רגלים לכן שי"ן אקלידי דיליה גרמו שנבלע כל היקום אשר ברגליהם (תהלים לז) חר"ק עליו שר של גיהנם שיניו (שם קיב) רשע יראה וכעס שיני"ו יחרוק ובזה (שם) תאות רשעים תאבד וזה להיפוך שביום שבת קודש העלה ש' של שק"ר שהוא יסודא דקשוט מסתלקת לק"ר ומתעלית אל בת עין תלת גווני דעינא ונעשה שבת ז"ס (ישעיה נח) אם תשיב מ"שבת ר"גליך ע"שות ר"ת מ'ר'ע שנסתלק הש' מר"ע אבל קרח לקח מקח רע לעצמו כי הכניס בתוך אותיות ק"ח שהיא בגי' גיהנם אות ר' שהוא רע ז"ש ויקח קרח ר"ל ו"י לרשע מן ק"ח שהוא גיהנ"ם בחשבון לקח מקח רע לעצמו דהיינו שהכניס אות ר' בין אותיות ק"ח הרי נעשה ממנו קר"ח ובזה חרק עליו שר של גיהנם שנימו לכן נאמר על משה (משלי יא) שח"ר טוב יבקש רצון כי (ויקרא יג) איש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא מסטרא דליואי והיה עושה מר' שלו רצון ישפיע שפע רצון אבל קרח עשה מן ר' שלו ר"ע ז"ש ודורש רעה תבואנו לכן נסמכה פר' קרח למקושש ולפ' ציצית כמו שנרמז בפסוק משלי ל) ש"ממית ב"ידים ת"תפש על אשתו של קרח שנתנה לו עצה על סוד ציצית לפגום בו גם סוד שבת נרמז שם אבל אשתו של און הצילתו ע"י שישבה על פתח השער וחפיפת שער זה סוד (יחזקאל ח) ויקחני בציצת ראשי הוא סוד שערות ראש היא תקנה חטא בשערת ראשה גם חלק קרח על שהעבירו תער על ראשו והיא בזה ענין בעצמה תקנה אותו הענין ק"ר ק"ר: