פרשנות מצטטת על משלי כא:כב

שנאמר טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלוכד עיר. ארך אפים נקרא המאריך אפו ואין רצונו להנקם מיד אך ממתין שעה ומקום לנקום נקמתו. כי הכעסן ומתנקם מיד מחבל את מעשיו ובלא דעת הוא עושה. ועל זה אמר שלמה ע"ה טוב ארך אפים מגבור המאריך אפו אע"פ שאינו מוחל מתוך כעסו אלא שמניח הדבר להנקם אחר זמן יותר היא גבורת הלב מן הגבור במלחמה שגם בלא דעת יהיה גבור להלחם. והמושל ברוחו שהוא יותר ממאריך אפים כי מתוך הכעס הוא מוחל מאשר הוא ירא את דבר ה' הוא גבור מלוכד עיר אע"פ שיש לו שני דברים גבורת הלב וחכמה כמו שנא' (משלי כ"א כ"ב) עיר גברים עלה חכם וירד עוז מבטחה. כי בגבורת הלב והחכמה העצה הנכונה לכדו העיירות. ועל זה נאמר (מלכים ב' י"ח כ') עצה וגבורה למלחמה. ומושל ברוחו גדול וחשוב מכל זה ונמצא כובש את יצרו מכל דבר רע:

מי כהחכם וגו׳. דבר אחר מי כהחכם – זה משה, דכתיב (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם ^יאסוף הפסוק ויורד עוז מבטחה, ונדרש כל הפסוק על משה שעלה לבין המלאכים גבורי כח ויורד עוז מבטחה – את התורה. , ומי יודע פשר דבר – שפירש את התורה לישראל ^יבע' מש"כ לעיל אות ג'. , [ועוז פניו ישונא – בשעה ששאל מאת הקב"ה ולא השיבו] ^יגמפרש במדרש שעל כל דבר ודבר שהיה הקב"ה אומר למשה היה אומר לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים, אמר לפניו, רבש"ע, ואם נטמאו אלו במה טהרתן, ולא השיבו דבר, ובאותה שעה נשתנו פניו של משה, עד שהגיע לפרשת פרה אדומה אמר ליה הקב"ה, משה, אותה שאלה ששאלת לי באמור אל הכהנים זו היא טהרתן, ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. .
(שם)