זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֵבָ֑ה אַ֝֗ף כִּֽי־בְזִמָּ֥ה יְבִיאֶֽנּוּ׃
רבנו בחיי
וע"ד המדרש הוקר רגלך מבית רעך, כתיב הוקר רגלך מבית רעך וכתיב (תהילים ס״ו:י״ג) אבא ביתך בעולות, לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים, כך דרשו רז"ל בפ"ק דחגיגה. ובאור המדרש הזה קרא בית המקדש בית רעך וכן דרשו רז"ל בישראל שנקראו ריעים למקום שנאמר (שם קכב) למען אחי ורעי, וכן אמר שלמה ע"ה על הקב"ה (משלי כ״ז:י׳) רעך ורע אביך אל תעזוב, ואמר (שיר השירים ה׳:ט״ז) זה דודי וזה רעי, והכוונה בזה שיזהיר האדם שלא יחטא ושלא יתמיד להכנס לבהמ"ק בחטאות ואשמות, לפי שחטאת ואשם הם קרבנות שבאים על חטא המעשה והקב"ה חפץ באדם יותר שלא יחטא ולא יביא קרבן כלל ממה שיחטא ויביא קרבן, וכן אמר הנביא (שמואל א ט״ו:כ״ב) הנה שמוע מזבח טוב, ועל כן יאמר הוקר רגלך מבית רעך, אל תנהוג קלות ראש בעצמך ותרבה כל היום עונות וחטאות ותלך לבהמ"ק להקריב שם קרבן, פן ישבעך הקב"ה ושנאך כי הוא שונא הקרבנות ההם, כי על זה נאמר (משלי כ״א:כ״ז) זבח רשעים תועבה, כי הרשע בעת שיביא קרבנו כונתו חוזר על החטא ולכך הוא תועבה כי הקב"ה יתעב אותו וישנאנו, אבל בעולות ושלמים על זה אמר דוד (תהילים ס״ו:י״ג) אבא ביתך בעולות, כי העולה אינה באה על חטא המעשה רק על חטא המחשבה וההרהור שאין אדם נצול ממנה, ומן הידוע כי ההרהור מצוי הוא בלילה יותר ממה שהוא מצוי ביום ועל כן קבעה תורה זמנה של עולה בלילה כדי שתהיה הכפרה בזמן העברה, וזהו שכתוב:
אבן האזל
ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן כלל, אפי' העולה שמקבלין אותה מן הנכרים אין מקבלין אותה מן המומר הזה שנאמר אדם כי יקריב מכם מפי השמועה למדו מכם ולא כולכם להוציא את המומר, אבל אם היה מומר לשאר עבירות מקבלין ממנו כל הקרבנות כדי שיחזור בתשובה, היה מומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה בין להכעיס בין לתיאבון אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה, כיצד כגון שהיה רגיל לאכול חלב בין להכעיס בין לתיאבון ושגג ואכל חלב והביא חטאת אין מקבלין אותה ממנו.
בגמ' בחולין דף ה' מייתי הברייתא דמכם ולא כולכם להוציא את המומר, ופריך ע"ז והא מהכא נפקא מהתם נפקא מעם הארץ פרט למומר ומשני חדא בחטאת וחדא בעולה וצריכי, וקשה דמאי פריך מעיקרא ולמה צריך לעשות צריכותא דהא קרא דמכם ולא כולכם להוציא את המומר היינו אם הוא מומר בשעה שהוא מביא הקרבן כדכתיב אדם כי יקריב מכם, ובפרט דבזה לא שייך מומר בשעת החטא דהא בעולה מיירי דיכול להקריב גם בלא חטא, וקרא דמעם הארץ פרט למומר הא קאי על שעת עשיית החטא דהא הכי כתיב ואם נפש אחת מעם הארץ תחטא, וממילא גם אם חזר אחר עשיית החטא בתשובה ג"כ אינו מביא חטאת כיון דבשעת עשיית החטא היה מומר, והתוס' כתבו כן לר"ש דאמר השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, שהקשו דלמה צריך קרא תיפוק ליה דזבח רשעים תועבה ותירצו דאיצטריך להיכי דחזר בתשובה אח"כ, והמל"מ בפ"ג מהל' שגגות הביא דברי התוס' ורצה לעשות פלוגתא בין ת"ק לר"ש, דדוקא לר"ש אפי' חזר בתשובה אינו מביא ולא לת"ק, וכפי מה שבארנו פשוט דגם לת"ק אינו מביא, כיון דעיקר קרא דמעם הארץ קאי על עשיית החטא, וא"כ צריך באור מה פריך הגמ' מהכא נפקא מהתם נפקא כיון דמקרא דמעם הארץ ידעינן דאפי' חזר בתשובה אין מקבלין ממנו חטאת.
ונראה דזה פשיטא לגמ' דאם היה מומר בשעת עשיית החטא כיון דבאותה שעה אין מקבלין ממנו קרבן א"א שיתחייב קרבן אח"כ כשחזר בתשובה, כיון דבשעה שחטא לא היה ראוי להביא קרבן, שוב ראיתי שהמל"מ בפ"ג מהל' שגגות מסיק אח"כ דגם לת"ק אפי' חזר בתשובה אין מקבלין ממנו, והקשה דלמה צריך הגמ' לשנויי דאיצטריך תרי קראי וכתב כדברינו ע"ש, אך הקשה כיון דקרא דעולת נדבה מיירי כשהוא מומר בשעה שמביא קרבן, א"כ תיפוק ליה דזבח רשעים תועבה, וכתב דאין לומר דבעולה לא אמרינן זבח רשעים תועבה דהא בסנהדרין דף קט"ז, אמר ר' יוחנן בטעמא דקדשי מזבח ימותו משום דזבח רשעים תועבה וסתם קדשי מזבח הא אפי' עולה ושלמים, ולכאורה השמיט המל"מ להביא עוד גמ' מפורשת בזבחים דף ז' דאמר רבא עולה דורן הוא דאי ליכא תשובה זבח רשעים תועבה, ומהך מימרא דרבא לכאורה נסתר מה שכתב מקודם דאפשר לומר דזבח רשעים תועבה אינו אלא במומר להכעיס ולא במומר לתיאבון, דמזה אדרבא מוכח דא"א כלל שיקריב קרבן כשלא עשה תשובה על העבירה שמביא, אלא דבאמת מהא דרבא לא מוכח אלא דא"א להקריב עולה שתכפר על עבירת עשה כשלא עשה תשובה ע"ז, אבל לא מוכח דא"א להקריב כלל כיון דבאמת אפשר להקריב עולה גם כשלא חטא, א"כ מנלן שלא יקריב כשהוא מומר, ויש להוכיח כן דהא כתב כאן הרמב"ם דדוקא במומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה, ושם אמר רבא דאפי' בעשה אחת שייך זבח רשעים תועבה, וע"כ דשם איירי שא"א שיתכפר על עבירה זו שלא עשה עליה תשובה.
ולפי"ז נראה ליישב קושיית המל"מ דלמה צריך קרא בעולה להוציא המומר תיפוק ליה מזבח רשעים תועבה, ובזה א"א לתרץ כתי' התוס' גבי חטאת כשעשה תשובה אח"כ. דבעולה אם עשה תשובה הא מקבלין ממנו לדידן דקיי"ל בע"ח אינן נדחין. ונראה דדין זבח רשעים תועבה דהוא קרא מדברי קבלה לא משמע דהוא הלכה דהוא רק קרא בדרך מוסר. ולא דמי לקראי דיחזקאל שנאמרו בתורת הלכה דאמר ע"ז בגמ' גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכינהו אקראי. אבל בהך קרא דמשלי לא משמע כן שלא נאמר בדרך הלכה. לכן צ"ל דקרא הוא סברא דקים להו לחז"ל לדון ממנו הלכה דמסתבר דזבח רשעים תועבה. ולכן יש לומר דמהך קרא אין לדון דין פסלות בקרבן. אלא דמסתבר מזה שני דברים א' דלכתחלה אין להקריב זבח של רשע. ב' דקרבן של כפרה א"א להקריב כשהוא רשע וכיון דבודאי לא יתכפר חטאת ואשם שבאין רק לכפרה אם לא יתכפר בו הוא פסול. נמצא דמה דאמר ר' יוחנן בסנהדרין גבי עיר הנדחת שקדשי מזבח ימותו זהו רק דין שלא יקריבו אותם לכתחלה. ומה דאמר רבא בזבחים אי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה זהו לענין שבודאי לא יתכפר בזה. דהא בא להוכיח דע"כ דורן הוא. ומה שהקשו התוס' בחטאת ל"ל קרא על שאינו שב מידיעתו זהו בחטאת דכיון שלא יתכפר ע"כ הוא קרבן פסול, אבל בעולה כיון דאפשר להקריבו גם כשלא יהי' כפרה לבעלים. לכן אם הקריבו אותו בלא קרא דמכם להוציא את המומר הו"א דבדיעבד אינו פסול הקרבן ואם זרקו אינו נשרף כקרבן פסול. לכן איצטריך קרא דמכם.
והנה בזבחים דף י"ב ע"ב בהא דאמר ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר הואיל ונדחה ידחה, פירש"י והמיר דת נדחה מקרבן בהכל שוחטין דף ה' מעם הארץ פרט למומר ולפי מה שכתבתי האי קרא הא קאי אם הוא מומר בשעת עשיית החטא. וצ"ל דמ"מ ילפינן מהך קרא דמעם הארץ גם על שעת הבאת החטאת, דאף דתחלת הפסוק קאי על עשיית החטא מ"מ הא עיקר הפרשה הוא על חיוב והבאת הקרבן, וממילא נוכל ללמוד מהך קרא דגם אם בשעת הבאת החטאת הוא מומר אינו יכול להביא חטאת ולכן שפיר נדחה הקרבן, אכן התוס' בקדושין דף ז' ע"ב בד"ה ש"מ כתבו וז"ל כגון אוכל חלב והפריש קרבן ועבד אלילים וחזר בו הואיל ונדחה כשעבד אלילים משום דזבח רשעים תועבה ידחה, ותמה המל"מ דלמה כתבו משום דזבח רשעים תועבה. כיון דהוא ברייתא מפורשת מעם הארץ פרט למומר, וכתב דהתוס' לשיטתם דסוברים דבפעם אחת לא חשיב מומר. ולכן כתבו משום דזבח רשעים תועבה דהוא אפי' בפעם א'. וזה מיושב לפי"מ דאיתא בתוס' ועבד אלילים. אבל בגמ' איתא והמיר דת וזהו מומר. ונראה דיש לומר דהתוס' סוברים דמהך דרשא דמעם הארץ לא נוכל ללמוד אלא אם הוא מומר בשעת עשיית החטא. ומה דפריך הגמ' מהכא נפקא מהתם נפקא אף דמקרא דאדם כי יקריב מכם להוציא המומר ידעינן אם הוא מומר בשעת הקרבה. זהו משום דסבר הגמ' דאם הוא מומר בשעת הקרבה לא צריך קרא משום דזבח רשעים תועבה. וכבר כתבנו דבחטאת דהוא לכפרה נוכל ללמוד מהא דזבח רשעים תועבה גם לפסול הקרבן.
-הערות רבנו בגיליון ספרו-
המנ"ח במצוה קט"ו הביא דברי הרמב"ם בפ"ג ממעה"ק ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן והביא קו' התבואת שור דהרמב"ם השמיט מומר לכל התורה וכ' רבנו בגיליון המנ"ח בזה"ל בש"ס אינו מבואר וזהו חידושו של רבינו ירוחם דמפרש כן דמה דתניא מקודם מומר לכה"ת ואח"כ מומר לעכו"ם וכו' דע"כ מומר לכה"ת הוא חוץ משני אלו אבל באמת לא מוכח כן ולא נמצא חדוש זה בראשונים והפי' בברייתא הוא דמקודם תניא בדרך כלל דמומר לכה"ת אין מקבלין ומומר לדבר אחד מקבלין, ואח"כ תניא דבשני אלו הוי מומר לכה"ת, והתבו"ש הקשה דאיך אפשר שיעבור על כל התרי"ג מצוות וגם לדבריו קשה ורוצה לחדש דעל רוב הוי ג"כ מומר לכל התורה כולה, ועוד שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' עכו"ם הל' ד' והוא מהספרי שכל הכופר בעכו"ם מודה בכל התורה אלא שצ"ל דמחלל שבת כעובד עכו"ם אבל עכ"פ מוכח דלא כרבינו ירוחם, ובעיקר קושייתו נראה דא"צ שיעבור בפועל על כל התרי"ג מצות אלא אם אמר שהוא יוצא מכל דיני התורה וגם עובר בכל מה שיזדמן לו זהו מומר לכל התורה, וכן מוכח בזבחים דף י"ב דאמר אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת ומוכח דדין מומר הוא שהמיר לדת אחרת או שרוצה להיות בלי דת. עכ"ל.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה מרדכי אילן שליט"א
הנה כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.
בפ"ג הל' ד' במה שכתבתי דקרא דמעם הארץ פרט למומר הוא בשעת עשיית החטא, ואינו מועיל מה שעשה אח"כ תשובה, וכמש"כ כן התוס' לר"ש בדין שב מידיעתו כתב שכן כתב הרא"ש בהוריות דף ב', ובמה שכתבתי ליישב קושיית המל"מ דלמה צריך קרא דמכם להוציא המומר תיפ"ל משום זבח רשעים תועבה די"ל דמשום זה לא הי' פסול, אלא דאין מקריבין אותו, דבירוש' סנהדרין גבי קדשי עיה"נ אמר דאין מועלין בהם משום דימותו ואמר בטעמא משום זבח רשעים תועבה, ומוכח דהוא פסול דהא אפי' בהני דאם עלו לא ירדו מועלין, יש לומר דע"כ הא יש בזה מחלוקת בין הבבלי להירוש' דלהבבלי דמייתי הברייתא דמכם להוציא המומר הא ודאי א"צ לטעמא דזבח רשעים תועבה, והירוש' פריך ויקרבו ואמר ע"ז על שם זבח רשעים תועבה, ומוכח דלא סבר לדרשא דמכם להוציא המומר, וממילא אפשר לומר דתליא זה בזה דהבבלי שהביא הברייתא סבר דטעמא דזבח רשעים תועבה לא מהני אלא שלא יקרבו לכתחלה, אבל אינו טעם לעשות פסול בדיעבד, אבל הירוש' ע"כ סבר דטעמא דזבח רשעים מהני גם לפסול דיעבד, ולכן סבר ר' יוחנן דאין מועלין.
ועל מה שכתבתי דבחטאות כיון דאינה מכפרת פסולה כתב ע"ז יש להעיר מכריתות דף ז' דפליגי אביי ורבא באמר לא תכפר לי חטאתי דאביי אמר אינה מכפרת, ומשמע דקרבה אלא דהוי חסרון בכפרה, ומבואר דשייך דין חטאת אף דלא כפרה, מה דכתב דמשמע דקרבה אינו מוכח כלל, ואפשר דאביי אמר דאינה מכפרת וממילא אינה קרבה, ואם נאמר דאפשר דאף דאינה מכפרת מ"מ קרבה, א"כ מנין מוכיח הגמ' בריש זבחים דזריקה שלא לשמה פסול מדכתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת דמנלן דפסול הקרבן בשביל זה, דשמא גלי קרא רק דאינה מכפרת אם זרק שלא לשמה, וראיתי בזבח תודה גבי חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם, דמעיקרא אמר הגמ' דכשרה, ורב אחא ברי' דרבא אמר דפסולה, וקשה דהא מתני' היא בכריתות דלא יביאנו מחטא על חטא עיין שם בתוס', וכתב הז"ת דיש לחלק בין אם הבעלים הביאו לשם זבח אחר, ובין אם הכהן הקריב לשם זבח אחר, דאם הבעלים הביאו לשם זבח אחר הוי כאומר לא יתכפר לו חטאתו, ורצה שם לומר דמטעם זה כשר הקרבן, אבל באמת קתני שם בברייתא להדיא שאינו יוצא ע"ש, ואף דמצינו גבי חטאת לשם חולין דכשר ואינה מכפרת, אך כבר כתבתי מזה בפ"ד הל' י' בארוכה.
בגמ' בחולין דף ה' מייתי הברייתא דמכם ולא כולכם להוציא את המומר, ופריך ע"ז והא מהכא נפקא מהתם נפקא מעם הארץ פרט למומר ומשני חדא בחטאת וחדא בעולה וצריכי, וקשה דמאי פריך מעיקרא ולמה צריך לעשות צריכותא דהא קרא דמכם ולא כולכם להוציא את המומר היינו אם הוא מומר בשעה שהוא מביא הקרבן כדכתיב אדם כי יקריב מכם, ובפרט דבזה לא שייך מומר בשעת החטא דהא בעולה מיירי דיכול להקריב גם בלא חטא, וקרא דמעם הארץ פרט למומר הא קאי על שעת עשיית החטא דהא הכי כתיב ואם נפש אחת מעם הארץ תחטא, וממילא גם אם חזר אחר עשיית החטא בתשובה ג"כ אינו מביא חטאת כיון דבשעת עשיית החטא היה מומר, והתוס' כתבו כן לר"ש דאמר השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו, שהקשו דלמה צריך קרא תיפוק ליה דזבח רשעים תועבה ותירצו דאיצטריך להיכי דחזר בתשובה אח"כ, והמל"מ בפ"ג מהל' שגגות הביא דברי התוס' ורצה לעשות פלוגתא בין ת"ק לר"ש, דדוקא לר"ש אפי' חזר בתשובה אינו מביא ולא לת"ק, וכפי מה שבארנו פשוט דגם לת"ק אינו מביא, כיון דעיקר קרא דמעם הארץ קאי על עשיית החטא, וא"כ צריך באור מה פריך הגמ' מהכא נפקא מהתם נפקא כיון דמקרא דמעם הארץ ידעינן דאפי' חזר בתשובה אין מקבלין ממנו חטאת.
ונראה דזה פשיטא לגמ' דאם היה מומר בשעת עשיית החטא כיון דבאותה שעה אין מקבלין ממנו קרבן א"א שיתחייב קרבן אח"כ כשחזר בתשובה, כיון דבשעה שחטא לא היה ראוי להביא קרבן, שוב ראיתי שהמל"מ בפ"ג מהל' שגגות מסיק אח"כ דגם לת"ק אפי' חזר בתשובה אין מקבלין ממנו, והקשה דלמה צריך הגמ' לשנויי דאיצטריך תרי קראי וכתב כדברינו ע"ש, אך הקשה כיון דקרא דעולת נדבה מיירי כשהוא מומר בשעה שמביא קרבן, א"כ תיפוק ליה דזבח רשעים תועבה, וכתב דאין לומר דבעולה לא אמרינן זבח רשעים תועבה דהא בסנהדרין דף קט"ז, אמר ר' יוחנן בטעמא דקדשי מזבח ימותו משום דזבח רשעים תועבה וסתם קדשי מזבח הא אפי' עולה ושלמים, ולכאורה השמיט המל"מ להביא עוד גמ' מפורשת בזבחים דף ז' דאמר רבא עולה דורן הוא דאי ליכא תשובה זבח רשעים תועבה, ומהך מימרא דרבא לכאורה נסתר מה שכתב מקודם דאפשר לומר דזבח רשעים תועבה אינו אלא במומר להכעיס ולא במומר לתיאבון, דמזה אדרבא מוכח דא"א כלל שיקריב קרבן כשלא עשה תשובה על העבירה שמביא, אלא דבאמת מהא דרבא לא מוכח אלא דא"א להקריב עולה שתכפר על עבירת עשה כשלא עשה תשובה ע"ז, אבל לא מוכח דא"א להקריב כלל כיון דבאמת אפשר להקריב עולה גם כשלא חטא, א"כ מנלן שלא יקריב כשהוא מומר, ויש להוכיח כן דהא כתב כאן הרמב"ם דדוקא במומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה, ושם אמר רבא דאפי' בעשה אחת שייך זבח רשעים תועבה, וע"כ דשם איירי שא"א שיתכפר על עבירה זו שלא עשה עליה תשובה.
ולפי"ז נראה ליישב קושיית המל"מ דלמה צריך קרא בעולה להוציא המומר תיפוק ליה מזבח רשעים תועבה, ובזה א"א לתרץ כתי' התוס' גבי חטאת כשעשה תשובה אח"כ. דבעולה אם עשה תשובה הא מקבלין ממנו לדידן דקיי"ל בע"ח אינן נדחין. ונראה דדין זבח רשעים תועבה דהוא קרא מדברי קבלה לא משמע דהוא הלכה דהוא רק קרא בדרך מוסר. ולא דמי לקראי דיחזקאל שנאמרו בתורת הלכה דאמר ע"ז בגמ' גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכינהו אקראי. אבל בהך קרא דמשלי לא משמע כן שלא נאמר בדרך הלכה. לכן צ"ל דקרא הוא סברא דקים להו לחז"ל לדון ממנו הלכה דמסתבר דזבח רשעים תועבה. ולכן יש לומר דמהך קרא אין לדון דין פסלות בקרבן. אלא דמסתבר מזה שני דברים א' דלכתחלה אין להקריב זבח של רשע. ב' דקרבן של כפרה א"א להקריב כשהוא רשע וכיון דבודאי לא יתכפר חטאת ואשם שבאין רק לכפרה אם לא יתכפר בו הוא פסול. נמצא דמה דאמר ר' יוחנן בסנהדרין גבי עיר הנדחת שקדשי מזבח ימותו זהו רק דין שלא יקריבו אותם לכתחלה. ומה דאמר רבא בזבחים אי דלא עשה תשובה זבח רשעים תועבה זהו לענין שבודאי לא יתכפר בזה. דהא בא להוכיח דע"כ דורן הוא. ומה שהקשו התוס' בחטאת ל"ל קרא על שאינו שב מידיעתו זהו בחטאת דכיון שלא יתכפר ע"כ הוא קרבן פסול, אבל בעולה כיון דאפשר להקריבו גם כשלא יהי' כפרה לבעלים. לכן אם הקריבו אותו בלא קרא דמכם להוציא את המומר הו"א דבדיעבד אינו פסול הקרבן ואם זרקו אינו נשרף כקרבן פסול. לכן איצטריך קרא דמכם.
והנה בזבחים דף י"ב ע"ב בהא דאמר ר' יוחנן אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת וחזר הואיל ונדחה ידחה, פירש"י והמיר דת נדחה מקרבן בהכל שוחטין דף ה' מעם הארץ פרט למומר ולפי מה שכתבתי האי קרא הא קאי אם הוא מומר בשעת עשיית החטא. וצ"ל דמ"מ ילפינן מהך קרא דמעם הארץ גם על שעת הבאת החטאת, דאף דתחלת הפסוק קאי על עשיית החטא מ"מ הא עיקר הפרשה הוא על חיוב והבאת הקרבן, וממילא נוכל ללמוד מהך קרא דגם אם בשעת הבאת החטאת הוא מומר אינו יכול להביא חטאת ולכן שפיר נדחה הקרבן, אכן התוס' בקדושין דף ז' ע"ב בד"ה ש"מ כתבו וז"ל כגון אוכל חלב והפריש קרבן ועבד אלילים וחזר בו הואיל ונדחה כשעבד אלילים משום דזבח רשעים תועבה ידחה, ותמה המל"מ דלמה כתבו משום דזבח רשעים תועבה. כיון דהוא ברייתא מפורשת מעם הארץ פרט למומר, וכתב דהתוס' לשיטתם דסוברים דבפעם אחת לא חשיב מומר. ולכן כתבו משום דזבח רשעים תועבה דהוא אפי' בפעם א'. וזה מיושב לפי"מ דאיתא בתוס' ועבד אלילים. אבל בגמ' איתא והמיר דת וזהו מומר. ונראה דיש לומר דהתוס' סוברים דמהך דרשא דמעם הארץ לא נוכל ללמוד אלא אם הוא מומר בשעת עשיית החטא. ומה דפריך הגמ' מהכא נפקא מהתם נפקא אף דמקרא דאדם כי יקריב מכם להוציא המומר ידעינן אם הוא מומר בשעת הקרבה. זהו משום דסבר הגמ' דאם הוא מומר בשעת הקרבה לא צריך קרא משום דזבח רשעים תועבה. וכבר כתבנו דבחטאת דהוא לכפרה נוכל ללמוד מהא דזבח רשעים תועבה גם לפסול הקרבן.
-הערות רבנו בגיליון ספרו-
המנ"ח במצוה קט"ו הביא דברי הרמב"ם בפ"ג ממעה"ק ישראל שהוא מומר לע"ז או מחלל שבת בפרהסיא אין מקבלין ממנו קרבן והביא קו' התבואת שור דהרמב"ם השמיט מומר לכל התורה וכ' רבנו בגיליון המנ"ח בזה"ל בש"ס אינו מבואר וזהו חידושו של רבינו ירוחם דמפרש כן דמה דתניא מקודם מומר לכה"ת ואח"כ מומר לעכו"ם וכו' דע"כ מומר לכה"ת הוא חוץ משני אלו אבל באמת לא מוכח כן ולא נמצא חדוש זה בראשונים והפי' בברייתא הוא דמקודם תניא בדרך כלל דמומר לכה"ת אין מקבלין ומומר לדבר אחד מקבלין, ואח"כ תניא דבשני אלו הוי מומר לכה"ת, והתבו"ש הקשה דאיך אפשר שיעבור על כל התרי"ג מצוות וגם לדבריו קשה ורוצה לחדש דעל רוב הוי ג"כ מומר לכל התורה כולה, ועוד שכתב הרמב"ם בפ"ב מהל' עכו"ם הל' ד' והוא מהספרי שכל הכופר בעכו"ם מודה בכל התורה אלא שצ"ל דמחלל שבת כעובד עכו"ם אבל עכ"פ מוכח דלא כרבינו ירוחם, ובעיקר קושייתו נראה דא"צ שיעבור בפועל על כל התרי"ג מצות אלא אם אמר שהוא יוצא מכל דיני התורה וגם עובר בכל מה שיזדמן לו זהו מומר לכל התורה, וכן מוכח בזבחים דף י"ב דאמר אכל חלב והפריש קרבן והמיר דת ומוכח דדין מומר הוא שהמיר לדת אחרת או שרוצה להיות בלי דת. עכ"ל.
-מלואים והשמטות-
מה שהשבתי לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה מרדכי אילן שליט"א
הנה כתב לי ידידי הערות על ספרי ובתוכם חדושים נעלים אשר מהם באו בספרו המצויין תורת הקודש, אבל אכתוב כאן רק למה שנוגע ישר למש"כ בספרי.
בפ"ג הל' ד' במה שכתבתי דקרא דמעם הארץ פרט למומר הוא בשעת עשיית החטא, ואינו מועיל מה שעשה אח"כ תשובה, וכמש"כ כן התוס' לר"ש בדין שב מידיעתו כתב שכן כתב הרא"ש בהוריות דף ב', ובמה שכתבתי ליישב קושיית המל"מ דלמה צריך קרא דמכם להוציא המומר תיפ"ל משום זבח רשעים תועבה די"ל דמשום זה לא הי' פסול, אלא דאין מקריבין אותו, דבירוש' סנהדרין גבי קדשי עיה"נ אמר דאין מועלין בהם משום דימותו ואמר בטעמא משום זבח רשעים תועבה, ומוכח דהוא פסול דהא אפי' בהני דאם עלו לא ירדו מועלין, יש לומר דע"כ הא יש בזה מחלוקת בין הבבלי להירוש' דלהבבלי דמייתי הברייתא דמכם להוציא המומר הא ודאי א"צ לטעמא דזבח רשעים תועבה, והירוש' פריך ויקרבו ואמר ע"ז על שם זבח רשעים תועבה, ומוכח דלא סבר לדרשא דמכם להוציא המומר, וממילא אפשר לומר דתליא זה בזה דהבבלי שהביא הברייתא סבר דטעמא דזבח רשעים תועבה לא מהני אלא שלא יקרבו לכתחלה, אבל אינו טעם לעשות פסול בדיעבד, אבל הירוש' ע"כ סבר דטעמא דזבח רשעים מהני גם לפסול דיעבד, ולכן סבר ר' יוחנן דאין מועלין.
ועל מה שכתבתי דבחטאות כיון דאינה מכפרת פסולה כתב ע"ז יש להעיר מכריתות דף ז' דפליגי אביי ורבא באמר לא תכפר לי חטאתי דאביי אמר אינה מכפרת, ומשמע דקרבה אלא דהוי חסרון בכפרה, ומבואר דשייך דין חטאת אף דלא כפרה, מה דכתב דמשמע דקרבה אינו מוכח כלל, ואפשר דאביי אמר דאינה מכפרת וממילא אינה קרבה, ואם נאמר דאפשר דאף דאינה מכפרת מ"מ קרבה, א"כ מנין מוכיח הגמ' בריש זבחים דזריקה שלא לשמה פסול מדכתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו שתהא כפרה לשם חטאת דמנלן דפסול הקרבן בשביל זה, דשמא גלי קרא רק דאינה מכפרת אם זרק שלא לשמה, וראיתי בזבח תודה גבי חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם, דמעיקרא אמר הגמ' דכשרה, ורב אחא ברי' דרבא אמר דפסולה, וקשה דהא מתני' היא בכריתות דלא יביאנו מחטא על חטא עיין שם בתוס', וכתב הז"ת דיש לחלק בין אם הבעלים הביאו לשם זבח אחר, ובין אם הכהן הקריב לשם זבח אחר, דאם הבעלים הביאו לשם זבח אחר הוי כאומר לא יתכפר לו חטאתו, ורצה שם לומר דמטעם זה כשר הקרבן, אבל באמת קתני שם בברייתא להדיא שאינו יוצא ע"ש, ואף דמצינו גבי חטאת לשם חולין דכשר ואינה מכפרת, אך כבר כתבתי מזה בפ"ד הל' י' בארוכה.
רד"ק
בל אסיך נסכיהם מדם חלילה לי שאסיך נסכיהם שהם מדם; על דרך והבאתם גזול (מלאכי א יג) כלומר: נסכיהם אינם יין אלא דם; כי העולם והנסכים עם מעשים רעים לא יועילו ולא יצילו, אבל ירעו, כמו שאמר: זבח רשעים תועבה (משלי כא כז).
רש"י
דלאו חיובא - ולאו אורח ארעא לקבולי דורון מיניה דכתיב זבח רשעים תועבה (משלי כא):