פרשנות מצטטת על משלי כא:ל

וַיְצַו מֹשֶׁה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. טַעַם זִכְרוֹן זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּאן, נִתְכַּוֵּן מֹשֶׁה בָּזֶה מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יט:) שֶׁבְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב, דִּכְתִיב (משלי כא:ל) ״אֵין חָכְמָה וְגוֹ׳ לְנֶגֶד ה׳״, וְהוּא אָמְרוֹ ״וַיְצַו מֹשֶׁה״ וּלְפָנָיו שֶׁהוּא רַבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עָשָׂה שֶׁגַּם הַזְּקֵנִים יְצַוּוּ וְיַזְהִירוּ עַל הַדָּבָר לֵאמֹר ״שָׁמוֹר״ וְגוֹ׳. דִּקְדֵּק לוֹמַר שָׁמוֹר לְהָעִיר כִּי בְּדָבָר זֶה שֶׁהוּא מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה (מכות יג:) הוּא שֶׁאָמְרוּ אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב כַּיָּדוּעַ.

במשנה שתי הלחם התוי"ט מביא משמואל (א' י"ז י"ז) ועשרה* הלחם הזה. ונראה שחפש בהקונקורדנציא כי שם במספר הלחם מביאו בלשון זה. אבל הוא שבוש כי בכה"ס שלפנינו כתוב ועשרה לחם הזה. וכן הביא בעצמו במספר ועשרה. ותימה גם על המנ"ש שלא תפשו בזה. ובעיקר הדבר שכח התוי"ט מקרא מוקדם (שם ט' ז') הלחם אזל. והרל"צ מביא מפ' אמור (כ"ד ט') ואכלהו. וגם הוא שכח הפסוק שלפניו. יערכנו. ומה שהביא עוד מן ולחם אין. זו שגיאה כי מלת אין משמשת גם לנקבה כמו אין חכמה ואין תבונה ואין עצה (משלי כ״א:ל׳):

וימצאוהו המורים בקשת. בוא וראה כי אין חכמה ואין תבונה לנגד ה' (משלי כ״א:ל׳) כי נגד ה' דרכי איש בנימין היו שונאיהם נופלים לפניהם בקשת כי הם בקיאים בקשת כדכתיב אטר יד ימינו וגו' בשופטים (כ"א) וכן ביהונתן צדה אורה לשלח לי למטרה בשמואל (א' כ') וכתיב למטה (י"ב ב') בנימן נושקי קשת מימיני' וגו' וכן באסא בספר זה (ב' י"ד) ומבנימן נושאי מגן ודורכי קשת וגו' אבל כשהשם סר מעל שאול נפל ביד רובה קשת בדבר שהוא אומנתו ויחל מן היורים. כמו ותתחלחל המלכה (אסתר י'):

שנידה לכבודו - ולא לשם שמים אלא שהתריז נגדו ודאי כיון דתני אין מנודה לרב ודאי לא נידה אלא בשביל כבודו דאי במילי דאיסורא הוי כמי שמנודה לרב דאין חכמה ואין עצה וגו' (משלי כ״א:ל׳) וקתני אין מנודה לרב אבל לכולי עלמא מנודה: