פרשנות מצטטת על משלי כב:ג

כיצד מערימים על הבכור
לשון ערסה פירושו תחבולה ליסט בל"א בין באופן המותר או שאינו מותר. והיינו בין להזיק, כמו והנחש היה ערום (בראשית ג' א'). בין להנצל, כמו ערום ראה רעה ונסתר (משלי כ"ב ג'). בין להרוויח לעצמו או לאחרים, כמו שומר תוכחת יערים (משלי ט"ו ה'), וערומים יכתירו דעת (משלי י"ד י"ח). אבל מרמה הוא תמיד באופן שאינו מותר, משום שיוזק בו אחר, ופירושו הינטערגעהען. והכא בלשון ערמה ר"ל כיצד רשאי לעשות תחבולה להרוויח בהיתר בכור שיוולד בעדרו:

ודע דלעיל בפרשת נשא סימן ו׳ פסוק ט׳ בפתע פתאום ת״א בִּתְכֵּיף שָׁלוּ וז״ל רש״י שם פתע זה אונס. פתאום זה שוגג ויש אומרים פתע פתאום דבר אחד הוא מקרה של פתאום וכתבתי על גליון החומש שלי צ״ע בכריתות דף ט׳. איתא נזיר שנטמא מנלן דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג דכתיב ואם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס וכן הוא אומר ויאמר ה׳ פתאום אל משה [בע״כ יצאו שלשתן על פי הדבור רש״י] תניא אידך פתאום זה מזיד וכן הוא אומר ערום ראה רעה ונסתר ופתאים בקרא כתיב ופתיים אבל הקרי הוא ופתאים] עברו ונענשו [משלי כ״ב] (היינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד. רש״י) נכתוב קרא פתאום דמשמע שוגג ומשמע מזיד ומשמע אונס. מזיד ואונס כדאמרן ומשמע נמי שוגג דכתיב פתי יאמין לכל דבר (משלי י״ד:ט״ו) ולא נכתוב קרא פתי אי כתב קרא פתאום וכו׳ כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לאגלוי עלי׳ דפתאים דאונס ומזיד ואפ״ה חייבי׳ רחמנא ע״כ הסוגיא נמצא מוחלט דפתע זה שוגג פתאום זה אונס ואיך כתב רש״י ההיפך מזה. והמזרחי לא העיר כלום בדבר זה ואולי הי׳ הגרסא ברש״י שלפניו פתע זה שוגג פתאום זה מזיד ולא קשה מידי. אבל טעות לומר דלרש״י ולהמזרחי הי׳ להם גרסא אחרת בגמרא דכריתות דאי אפשר להפוך סוגיא ארוכה שלפנינו ופירש רש״י שעליו. וגם רש״י בפסחים דף פ׳: כתב בד״ה וכי ימות עליו כתיב. פתע זה שוגג פתאום זה מזיד בכריתות (דף ט׳) עכ״ל. ועוד יתכן לומר דרש״י בפירוש החומש פירש כך לפרש דעת האונקלוס שאמר בתכיף שלו וידענו דמלת בתכיף היינו אונס וכן פירוש רש״י להדיא לקמן בפרשת מסעי סי׳ ל״ה פסוק כ״ב בז״הל בפתע באונס ותרגומו בתכיף שהי׳ סמוך לו ולא היה לו שהות להזהר עליו עכ״ל וידענו גם כן דמלת שׁלוּ הוא תרגום על מלת שוגג בעברי. וכמו שמדרך רש״י בהרבה מקומות לפרש לכוון דעת התרגום אונקלוס כן עשה הכא ולכך כתב שפיר פתע זה אונס (ולכ״ך תרגו״ם אונקלו״ס בתכי״ף) פתאום זה שוגג [ולכך תרגם אונקלוס שָׁלוּ] והשתא אין אנו צריכין להגיה דברי רש״י בחומש שכתב כך לפרש דעת אונקלוס. משא״כ בפסחים דף פ׳: כתב רש״י לפום גמרא דילן בכריתות פתע זה שוגג וכו׳: ובתוך הדברים אודיע אל תתמה על תרגום אונקלוס דהכא על ויאמר ה׳ פתאום תרגם בתכיף. והתם בנשא סימן ו׳ פסוק ט׳ ובמסעי סימן ל״ה פסוק כ״ב תרגם על פתע בתכיף ועל פתאום תרגם שלו אכן דע כי כך דרכו לפ׳ על פי הענין וכמו שכתבתי כבר כמה פעמים וכן האמת כאן דמלת פתאום סובל כל הפרושים וכמו דאיתא בכריתות משמע שוגג ומשמע אונס ומשמע מזיד. ודע דבמכות דף ז׳: תנו רבנן אם בפתע פרט לקרן זוית וז״ל רש״י שלשון פתע הוא בסמוך כמתרגם בתכיף וכו׳. ומעתה כל המעיין בהכרעת שכל הקדש יהי׳ בונה וסותר. ואני לעומת מחברתי כי רבה היא אין לי פנאי לנצח יותר:

בפתע פתאם. כמו (דניאל יב) אדמת עפר. והנה הוא מביא קרבן על המזיד כשוגג, וכן אמרו ז"ל בפרק ב' של כריתות ארבעה מביאין קרבן על המזיד כשוגג ואלו הן, נזיר ושבועת הפקדון ושבועת העדות ואשם שפחה חרופה שהיא לוקה והוא מביא קרבן. נאמר בנזיר בפתע שהוא שוגג, פתאם הוא מזיד, לפי שנאמר (משלי כב) ופתאים עברו ונענשו, עשה בו מזיד כשוגג. וכן שבועת העדות לא הזכיר בו הכתוב ונעלם, ובכולן הזכיר ונעלם ובשבועת העדות לא הזכיר ונעלם לחייב על המזיד כשוגג. שבועת הפקדון למד משבועת העדות בגזרה שוה דתחטא תחטא. הבא על שפחה הזכיר בו ונסלח לו (ויקרא יט) לעשות מזיד כשוגג, כלומר שנסלח לו בקרבן זה באיזה ענין שיהיה בין בשוגג בין במזיד.