פרשנות מצטטת על משלי כב:ה

הא צלו. כתב תו' כתובות פ' אלו נערות וקשה הא כתיב צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ופחים היינו חום ע"ש. וקשיא לי בפירוש משלי פירש"י צנים גדודי לסטים פחים כלומר טמונים הם בדרכי המעקש ע"ש הרי אין כאן ענין חמימות כלל. וכוונת הש"ס כיון שצנים ופחים המונעים האדם מלילך בדרך הישר נמצא בבן אדם המעקש אבל שומר נפשו ירחק ממנו א"כ לא הוי בידי שמים. מיהו אין נסתר מחמתו שלא יגיע לו שום צער ממנו אבל אפשר להציל עצמו שלא יגיע ממנו לסכנת מות ותדע דפ"ק דעכו"ם מייתי לדר"ח אהא כיון שקדרה עליהם חמה מיד הם מתים הא לא נזכר בהך קרא ענין מיתה כלל אלא מדנקט פחים שומר נפשו ירחק ממנו וקשיא הא כתיב אין נסתר מחמתו וש"ל אמיתה קאי והמעקשים מתים ממנו ושפיר מייתי ראיה:

חלה ונתרפא. אם חלה באונס כלומר שלא פשע הוא בעצמו, מתרפא מן האמצע. אבל אם חלה מצנים פחים וכיוצא בהם, דכתיב בהו (משלי כ״ב:ה׳) שומר נפשו ירחק מהם, בהא אמרינן במתניתין דאינו מתרפא אלא משל עצמו:

מצנים. המ״ם נוספת וענינו קוצים וכן צנים פחים (משלי כב):