פרשנות מצטטת על משלי כב:ז

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כמו וישם לפניהם (למעלה יט ז) וזאת התורה אשר שם משה (דבר' ד מד) בפה או במכתב או בשניהם וקודם שאפרש זאת הפרשה אומר בה כלל שכל מצוה ומשפט בפני עצמו עומד, גם יש כדמות סמך להדבק הפסוקים והעקר שלא יעשה אדם חמס, ויכריח מי שהוא מעט ממנו ביכולת, והחל מהאונס שהוא בגוף להעביד העבד ואח"כ הזכיר האמה, והזכיר מכה איש (פ' יב) בעבור שהוא צריך "וכי יכה איש את עבדו" (פ' כ), והזכיר מכה אביו (פ' טו) ואפילו המקלל להפריש בין המוכים, והזכיר וגונב איש ומכרו (פ' טז) בעבור העבד להפריש בין יהודי ומתיהד כאשר אפרש והזכיר משפט עין תחת עין (פ' כד) להפריש בין עין ישראל לעין עבד והזכיר נגיחת השור להזכיר משפט העבד שימית, והזכיר משפט וכי יפתח איש בור (פ' לג) להפריש בין שור שמת בבור או נגנב וכל זה בעבור ונמכר בגנבתו (למטה כב ב) ואח"כ הזכיר החמס בממון, והחל בשדה ובכרם שהם עיקר, ואח"כ מה שהוציאה הארץ בגדיש וקמה ושומר חנם ושומר שכר והנשאל, ואח"כ הבתולה שיכריחנה כי היא קטנה ע"כ אמר וכי יפתה (למטה כב טו) והזכיר מכשפה אחריה בעבור שיבקש האוהב הנערה דברי כשפים למלאות תאותו, והזכיר הבהמה כי אין לה פה שתצעק ויושיעוה השומעים מיד השוכב והזכיר זובח לאלהים (שם פ' יט) בעבור הבתולה, כטעם לזנות אל בנות מואב וגו' וישתחוו לאלהיהן (במד' כה, א ב) ואח"כ הזכיר גר תושב כי אין עוזר לו גם אחריו כל אלמנה ויתום (שם פ' כא) גם העני הלוה וכתיב, ועבד לוה לאיש מלוה (משלי כב ז) ואחר כל אלה הזכיר החמס שיוכל אדם לעשות בסתר, כמו אלהים לא תקלל (למטה כב כז), כי יפחד בגלוי ושלא יאחר תת חלב התירוש והיצהר וכן בכור בנים ובכור בהמה ולא יאכיל טרפה ליהודי, ע"כ כתוב לא תאכלו (שם פ' ל) בלשון רבים, ולא ישא שמע שוא (למטה כג א) כי הוא חמס בסתר וכן לא תהיה אחרי רבים (שם פ' ב), ודל, אפילו אם הוא דל, ופגיעת התועה והרובץ, ולא תטה (שם פ' ו) עם הדיין ידבר, כי יוכל להטות הדין בסתר, גם עמו ידבר מדבר שקר תרחק (שם פ' ז), וכן ושחד לא תקח (שם פ' ח) וגר לא תלחץ (שם פ' ט) ועוד אפרשנו היטב, וטעם הזכיר שנת השמיטה, בעבור ואכלו אביוני עמך (שם פ' יא) וטעם ששת ימים, בעבור וינפש בן אמתך והגר (שם פ' יב) ואמר אח"כ ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו (שם פ' יג), והעקר הדבור השני, וטעם שלש רגלים (שם פ' יד) להתקבץ כל ישראל לעבודת השם, ובשמרם חג המצות (שם פ' טו) יזכרו הדבור הראשון ולא יעבדו ע"ז על כן שב להזכיר הפסח לא תשחט על חמץ (למטה לד כה) ובעבור שהזכיר שהם חייבים לבא שלש פעמים ויביאו ראיון הזכיר גם הבכורים ובעבור גדול הגדיים בזמן הבאת הבכורים, הזכיר לא תבשל גדי (למטה כג יט) ועוד אבארנהו:

כמלוה כלוה. דרך המלוה למשול בלוה כמ״ש עבד לוה לאיש מלוה (משלי כ״ב:ז׳) אבל כיון שהשבאי יקח הכל כאלו אין לזה על זה כלום כי הלוה אין לו מה לשלם ולא הפסיד למלוה כי אם היה נשאר בידו היה השבאי נוטל ממנו:

כאלו הם בני חורין. משום דהעניים מוכרחים ללוות מפני עניותם, וכתיב (משלי כב, ז) [ו]עבד לוה לאיש מלוה. קרי לעשירים בני חורין:

מלוה ה' חונן דל - החונן דלים נעשה מלוה להקב"ה וכתיב ועבד לוה לאיש מלוה (משלי כב):