פרשנות מצטטת על משלי כב:ט

אוֹ אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי מִי שֶׁהוּא טוֹב הוּא בְּעֵינֵי ה׳ רָאוּי לְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (משלי כב:ט) ״טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לח:) אַל תִּקְרֵי יְבֹרָךְ אֶלָּא יְבָרֵךְ. וְהַכַּוָּנָה בָּזֶה כִּי הוּא לִהְיוֹתוֹ רַע עַיִן כַּיָּדוּעַ לֹא נְתָנוֹ ה׳ לְבָרֵךְ, כָּרָמוּז בְּמַאֲמַר ״כִּי בָרוּךְ הוּא״. וּמִזֶּה הִרְגִּישׁ כִּי נִפְסַל לִהְיוֹתוֹ רַע עַיִן, וְהַמְּבָרֵךְ הוּא הַמַּלְאָךְ שֶׁמְּדַבֵּר בְּפִיו. לָזֶה חָשַׁב שֶׁלֹּא יֵלֵךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים שֶׁהוּא חֵלֶק הָרַע. וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פֵּרוּשׁ אֲשֶׁר הוּא חוֹנֶה שָׁם הָאֱלֹהִים מְקוֹם מַחֲנֵה שְׁכִינָה, וּמָרַד בְּשֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ וְחָשַׁב שֶׁבָּזֶה יֻכְשַׁר לִהְיוֹת טוֹב וִיבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְהוֹדִיעַ הַכָּתוּב כִּי לֹא עָשָׂה זֶה מֵרְצוֹנוֹ וּמִלִּבּוֹ אֶלָּא לְפָנִים הוּא שֶׁעָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁחָשַׁב לְרַמּוֹת בּוֹחֵן לְבָבוֹת. וְאוּלַי שֶׁדַּעְתּוֹ הָיְתָה עַד שֶׁיַּאֲמִין בּוֹ הַמַּלְאָךְ לְהָסִיר חַכָּה מִפִּיו לְדַבֵּר כְּחֶפְצוֹ, וְאָז יַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהִתְחַכֵּם בְּסֵדֶר הַבְּרָכָה עַצְמָהּ לְהָרַע, כְּמוֹ שֶׁכֵּן עָשָׂה, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין קה:) בְּפֵרוּשׁ אָמְרוֹ ״כִּנְחָלִים וְגוֹ׳ כַּאֲהָלִים״ וְגוֹ׳, וְהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבַטֶּלֶת מַחְשַׁבְתּוֹ וְאוֹמֶרֶת: ״לֹא כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב״ וְגוֹ׳.

וע"ד המדרש וזאת הברכה תוספת על הברכות שברך בלעם את ישראל, שהיה ראוי לברכם שבעה ברכות כנגד שבעה מזבחות ולא ברכן אלא שלש, שנאמר (במדבר כד) והנה ברכת ברך זה שלש פעמים, אמר לו הקב"ה, רשע עיניך צרה לברכן אף אני איני מספיק על ידך שתשלים ברכותיך עם ישראל, יבא משה שעיניו יפות לברכן, וזהו שכתוב (משלי כב) טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך, זה משה רבינו שעיניו יפות לברך את ישראל, וברך אותם ארבע ברכות, א' (שמות לט) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' את משה ויברך אותם משה, ב' (ויקרא ט) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם, ג', (דברים א) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם, ד', וזאת הברכה.

ואמר סתם לא הוו משגיחין כו'. שזה ידוע כי השגחת פנים בפנים קאי על אבא ואמא שזיווגם הוא אנפין באנפין כנ"ל בסוד הנישוק. והן נקראין פני האדם כמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"ב ופניהם איש אל אחיו אינון חו"ב דאינון אנפין כו' שהן בראש והן שני הפנים של הראש והכל תלוי במתקלא זיווג שלמטה ביסוד כי כשהיסוד מתעורר אז המוחין חו"ב מתעוררין ומורידין הטפה כידוע. וידוע שכל הזיווג תליא בראיה כמ"ש (בראשית ט') וראיתיה לזכור ברית עולם והקמותי את בריתי (שם י"ג) ידוע הקמת ברית בזיווג בסוד ולא קמה עוד רוח כו' (יהושע ב') וכמ"ש (שיר ו') הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני ואמר בזוהר דאתוקד מוקדין דלבאי וכמ"ש (ברכות י"ב ב') על פ' ולא תתורו כו' ואחרי עיניכם זו כו'. וכן כאן באשגחות עינא עילאה עינא פקיחא אשגחותא דרחמי תליא כל הזיווג כמ"ש באדרא רבא ובאדרא זוטא ע"ש. והוא סוד יוסף בן פורת עלי עין שהוא פרה ורבה ע"י עין עילאה וכמ"ש באדרא רבא דף ק"ל ע"א דתניא מפני מה זכה יוסף דלא שלטא בי' עינא בישא משום שזכה לאשתגחא בעינא טבא עילאה הה"ד בן פורת כו'. וכתיב (משלי כב) טוב עין הוא יבורך מ"ט כי נתן מלחמו לדל והוא סוד הזווג כמ"ש (בראשית לט) הלחם אשר הוא אוכל: ולזה אמר משגיחין אפין באפין שזיווגם תליא בהשגחה לפי שלא היו עדיין התיקונים נקבי העין וכל התיקונים דרך נקבים ושערות להתמעט ולהתצמצם האור שיצאו בדקות ובלבוש וזהו עיקר התיקון להתמעט האור שיוכלו התחתונים לקבל האור. וכן היתה תחלת הכוונה בצמצום האור. ולכן בהתחלת התיקון פרס חד פרסה להעלים האור למעלה ואזדמן בז' תיקונים. ולכן כשלא היו התיקונים לא היו משגיחין אפין באפין שלא יכלה לקבל האור מפנים שלו רק אב"א לפי שבאחור שלו האור מועט ואעפ"כ לא יכלה לקבל בפנים שלה רק ע"י אחור שלה שנתעבה האור עיבוי אחר עיבוי והיתה מקבלת האור בסוד דינים אחוריים. ולכן הי' העולם תהו כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"א וימלוך באדום רזא חדא הוא אתר דכל דינין כו' תאנא הוא גזירת דינא תקיפא כו'. וכן בדף קמ"ב ע"א אתר דכל דינין כו' ולא אתבסמו דינא בדינא כו'. וז"ס שאמרו (במ"ר) בתחלה רצה לברוא במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו' והוא סוד זה העולם. והן סוד תתקע"ד דורות שאמרו (חגיגה) שעלו במחשבה כו' והן סוד ניצוצין דאזדריקו במחשבה ש"ך ניצוצין כידוע. וע"ז נאמר על ר"ע (מנחות כט) כך עלה במחשבה כידוע. משום הניצוצין כמ"ש בזוהר פקודי דף רנ"ד ע"ב ות"ח כו' וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין כו' כגוונא דא סליק במחשבה כו'. והן ל"ב אלקים דינין ל"ב נתיבות שכל אחד כלול מעשר הן ש"ך ניצוצות: