פרשנות מצטטת על משלי כב:יח

תשמורם. כמו תשמרם תשמור את החכמים:

שכר פרי הבטן. שכר פרי התורה שבלב שנאמר (משלי כ״ב:י״ח) כי נעים כי תשמרם בבטנך:

נכון הדבר. מכוונת העדות (רש"י), וכת"א ויב"ע כיון פתגמא, לא כמו ושלחו מנות לאין נכון לו שפי' מזומן כי אין לו טעם במקום זה, רק פי' עדותן מכוונת בכל תנאי, ששניהם שוים ומכווני' בין בדרישות וחקירות בין בבדיקות, אלו לא נמצאו דבריהם מכוונים בדרישות וחקירות ובדיקות, עדותן בטלה, ופי' מלת הדבר, דבור של העדים, אבל לא מצאתי מלת נכון בשום מקום שיהיה פי' מכוון, אבל הרד"ק כתב בשרש כון כלומר נכון בפי העדי' כאשר חקרת (כ"כ הרא"ם). אמנם מצאנו כי אין בפיהו נכונה, הנה יקרא נכון כאשר המחשב' מכוונת אל הדבור, וכן יכנו יחדיו על שפתיך (משלי כ״ב:י״ח) הסכמת הדבר והמחשבה, וכל דרכיך יכנו (שם ד') יהיו מוסכמים בלתי מתנגדים, ומלת הדבר על הדבור כמו ומדבר דבר (ישעי' נ"ח), הדבר אשר דבר ה' דבר דבור על אפניו, ואלי דבר יגנב, ותרגום נכון הדבר (דיא אויס- זאגע איזט איבעראיינשטיממענד). והמתרגם אמת נכון (געוויס, וואהר) אינו נכון לפי האמת:

שמר. זוֹ מִשְׁנָה שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְשָׁמְרָהּ בְּבִטְנְךָ שֶׁלֹּא תִשְׁכַּח, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב) "כִּי נָעִים כִּי תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ", וְאִם שָׁנִיתָ אֶפְשָׁר שֶׁתִּשְׁמַע וּתְקַיֵּם, הָא כָל שֶׁאֵינוֹ בִּכְלַל מִשְׁנָה אֵינוֹ בִּכְלַל מַעֲשֶׂה (עי' ספרי):